האם קפה בקפסולות דורש כשרות מהודרת?

הקפה, או נכון יותר דובדבן הקפה, גדל כפרי טרופי, הנזקק להרבה חום וגשם. אולם השמש היא זאת שמטפחת את הקפה ומעניקה לו את האופי הייחודי לו, ואף משנה את טעמו ואת רמת החומציות והקופאין שבפרי. לקפה שני זנים עיקריים, שהמפורסם שמביניהם הוא ה"ערביקה" הגדל בגובה רב באדמות הרים. במקום שאור היום, והלילות הקרים יחסית, מאטים את ההבשלה, ומפתחים פולים קשיחים וארומטיים במיוחד, בעלי אופי פירותי או פרחי, ולכן הם חומצתיים למדי, ויש להם תכולת קפאין נמוכה.

לעומת הסוג השני, ה"רובוסטה" הגדל באזור מישורי, באקלים חם ולח. המקנה לפולים נפח וחספוס גדול יותר, ומרירות גבוהה יותר, וגם תכולת קפאין גבוהה שם יותר, אולם בכדי ליצור קפה מענג, תמיד יהיה עירוב של שתי הזנים, במינון שונה של בחירת ארץ גידול, כברזיל, קולומביה, קוסטה ריקה, גואטמלה, קניה, אתיופיה ועוד, ברמות קליה שונות.

במשך כל שלבי הגידול – משעה שעץ הקפה הוציא פרח לבן, ועד שעה שהוא משיל את עלי הכותרת, ומתחיל לגדל פרי במראה אדום כתום, ופעמים אף צהבהב, המזכיר את פרי הדובדבן, אך עשוי משני גרגרים או פולים בצבע ירוק המחוברים זה לזה, ומוקפים בדבק, המצופה, בעיסה אדומה ובשרנית – אין צורך באיזושהי כשרות.

גם במהלך הקטיף, הנעשה בכמה שיטות, לא צריך כשרות מיוחדת, ואפילו בשעת קילוף השכבות, בכדי להוציא את פולי הקפה הירוק והבלתי מעובד, לא צריך כשרות מיוחדת, למרות שהשיטות בזה מגוונות. יש המשנים את רמת הקופאין, פעמים שיטת הקילוף נעשית בשיטה הרטובה, כאשר פולי הקפה מושרים עד ריכוכם, ולאחר מכן מופרדים, ורק בהמשך ההליך מקפידים לסלק את הציפה הבשרית, ואת הרירית הדביקה, בטרם יעברו רחיצה שניה וייבוש. ולפעמים הקילוף נעשה בשיטת העיבוד היבש, כאשר פולי הקפה מפוזרים מעל גבי משטחים גדולים, לייבוש באוויר הצח. למשך שלושה שבועות ויותר, תוך כדי ניעור פולי הקפה באמצעות מגרפות מיוחדות מצד אל צד מבלי להסיר מהם את הציפה. ורק לאחר מכן, כאשר הפולים יבשים, מסירים בזהירות את הקליפה שעדיין עוטפת את פולי הקפה.

בדרך כלל, גם הליך הקלייה, הנעשה לכל סוג וזן של קפה בפני עצמו, אינו דורש כשרות מיוחדת, למעט בקפה נטול הקופאין – שבו קיים חשש שמא המיסוי לקפאין נעשה מאלכוהול אסור, עוד קודם הקלייה, ובקפה בטעמים מחויב בכשרות טובה, מחמת חומרי הטעם כדוגמת הווניל, השוקולד, ועוד אין ספור נוסחאות. דבר זה אינו מעיב על תנורי הקלייה, משום שבדרך כלל עירוב חומרי הטעם יעשה אחר הקלייה, בכדי למנוע מהתנורים ספיגת טעם היכולה לפגום בייצור הקפה האוטנטי. אבל, גם הנתון הזה אינו חד משמעי, ותלוי בתהליך הייצור.

אלא, שישנה בעיה כשרותית, המצויה בעיקר בקפסולות הקפה.

קפסולות הקפה, הינו סוג של המצאה גאונית, המספק קפה מרוכז ומסונן, בשלל סגנונות. הבעיה הכשרותית אינה רק בגלל התרכובת של סוגי קפה שונים, אלא גם בגלל הליך טחינת הקפה. שהרי עיקרון הקפסולה מבוסס על קפה טחון הנדחס לתוך כוסית קטנה, שדרכו עוברים מים חמים הסופגים את טעם הקפה, בלי צורך בסינון נוסף, ולכן לטחינה הנכונה והמדויקת השפעה עצומה על תהליך המיצוי ועל משך הזרימה בזמן הכנת הקפה. למשל, ככל שגרגירי הקפה יהיו טחונים יותר, כך המיצוי יהיה חזק יותר, וזרימת המים לתוכן תעשה איטית יותר, והקפה שנקבל יהיה בעל מרירות מודגשת. באלו שטחינתם בינונית, הזרימה תעשה מהירה, וסופגת לתוכה פחות מרירות. גם צורת האריזה ואופי האריזה משנה את חיי המדף ואת טעם הקפה, כך שחברה המכבדת את עצמה צריכה מכונות טחינה ואריזה מהטובות שיש בשוק.

אלא שכאן נעוצה הבעיה המרכזית: מחירן של מכונות אלו יקר למדי, ולא סביר שמפעל קפה ייחד מכונות לקפה המסורתי בלי התערובות, בפני עצמם, ולקפה הנטול, ולקפה בטעמים, לכל אחד מכונה בפני עצמו. כך, שבשלב האריזה ואפילו הטחינה, צריך פיקוח שהמכונות יוכשרו כדת וכדין, קודם שתתבצע אריזת קפה שהוא ללא חשש כשרות.

הבעיה מעצימה, כיוון שבפועל, הרבה חברות קפה מבצעות את האריזה והדחיסה, במכונות שארזו לפני כן אבקת שוקו, וכדומה. ולא רק אבקה המכילה חלב נוכרי ולא מפוקח, אלא גם שאר מיני אבקות מאכל למינם, שרק יד הדמיון הטובה יכולה לדעת מה הן מכילות. כך שיתכן, שלמרות שכל שלב ייצור הקפה נעשה ללא חשש כל שהוא, הוא יאסר דווקא בעת האריזה.

ולסיום, ישנם מפעלים וחברות שבהם רב הנסתר על הגלוי, ויתכן שהם משתמשים גם בחומר מונע גיבוש, בכדי שהקפה לא יהיה לאחר שמן יצוק כמקשה אחת, או בחומרי מונע או יוצר קצף בכדי להשוות לקפה מראה יוקרתי, שיתכן שחומרים הללו מופקים משומנים מהחי, כך שגם הקפה בקפסולה דורש כשרות.