פירורים עם רגליים וכנפיים: מה מסתתר בתוך מקל הקינמון?

הקינמון אינו פרי או ענף עץ מיובש. זוהי פשוט קליפה של עץ הקינמון, הגדל בעיקר בהודו, ובייחוד לצורך השימוש בקליפה. כאשר הקליפה מתעבה, היא נושרת מהעץ ולאט לאט מתייבשת לגמרי. הקינמון השלם משווק לנו בשתי צורות, האחת קינמון שטוח (פשוט), שנראה כמו דף מלבני קמור מעט. הקינמון הזה זול יותר. לעומת זאת, יש סוג של קינמון המשווק כמקל מעוגל ששני קצותיו סגורים למרכז העיגול. כמובן, ככל שצורתו של הקינמון עגולה וארוכה יותר, מחירו יהיה יקר יותר, ואכן, כך מתמחרים היום את הקינמון. אינו דומה מחיר מקל קינמון שבאורך חמישה ס"מ, למשל, לזה שבאורך עשרים ס"מ, וככל שהקינמון יהיה שטוח יותר, מחירו יהיה זול בהרבה. משום כך, הקינמון המיועד לטחינה לתבלין הקינמון, הוא אך ורק הקינמון הפשוט.

כך, שהקינמון הוא בעצם סוג של קליפת עץ יבשה, שמרגע שהיא מתחילה להתייבש ועד שהיא נושרת לקרקע, היא מושכת אליה סוגים רבים של חרקים, ככל יתר קליפות העצים. לדוגמה, נוכל לחזות בקליפת עצי האורן או הדקל, המוכרים לנו יותר, הנושרת מהעץ, ונבחין במגוון של מיני חרקים. מה עוד, שמאז החלה הקליפה להתייבש על עץ, וגם לאחר שנשרה הקליפה מהעץ, עד שהיא משווקת אלינו, עוברים ימים רבים, ולעתים אף יותר משלוש שנים (!), וודאי טבעי הדבר, שהקליפה הזאת תפתח זנים שונים של מזיקי מחסן. המצויים ביותר הם כיני הספרים, הנראים כפירורים שחורים קטנים, שלרוב הם אף מרצדים ורצים. אותם החרקים מחפשים לבנות את מקום מושבם במקומות מסתור, וככל שהמקל סגור יותר, יש להם יותר מקום.

שונה ממקלות הקינמון הוא הקינמון הגולמי, המיועד לתעשיית הקינמון הטחון. עוד בעודו גולמי, אין לחרקים מקומות מסתור, ולכן הוא קל יותר לניקוי, ואף תוך כדי תהליך החרקים נופלים מאליהם, ולכן כשהם באים לטחינה אינם מוחזקים כנגועים. על כן, כל גופי הכשרות מאשרים אותם לטחינה דקה כקמח, בעודם כך אף בלא שטיפה, שגם אם נחשוש שאולי היה חרק כלשהו, הוא נטחן והתבטל, והרי אינו מוגדר כבריה.

במקלות הקינמון העסק שונה לחלוטין, שהרי בטבעו המקל מעוגל וסגור, ולוכד בתוכו את סוגי החרקים מבלי יכולת לצאת משם. להמחשה, אם תיקחו מקל קינמון ותדפקו את קצהו מעל גבי משטח לבן, סביר מאוד שתראו חרקים קטנים רוחשים ורצים, וגם אם החרקים מתים, תבחינו בכמות נכבדה של פירורים בעלי רגליים או כנפיים. גם אם תשטפו היטב את מקל הקינמון תחת זרם מים חזק, זה לא יעזור, שהרי לאחר שתשברו אותו ותפתחו אותו היטב, עד סוף העיגול, תוכלו להבחין בסימני חרקים רבים שנותרו בתוך הסלסול.

ואם הדברים אכן כך, לא יהיה ניתן להשתמש במקל הקינמון המוחזק כנגוע, ולהניחו כך בעודו שלם בתוך מאכל או משקה, שהרי אותו מאכל ייאסר לאכילה. נכון, שיש כמה פיתוחים עתידיים לאפשר קינמון נקי מחרקים, אבל עד אז נצטרך להימנע מלהשתמש במוצר בעודו שלם.

אולם, יש איזה פתרון יצירתי, ובתנאי שהוא נעשה בצורה אחראית ומפוקחת היטב, והוא להשרות את מקל הקינמון בתוך מים למשך יותר מעשרים וארבע שעות, עד שמקל הקינמון ייפתח לצורה של דף שטוח, הנותנת אפשרות לנקות אותו היטב בשפשוף משני צדדיו. לאחר מכן, ניתן יהיה להחזיר את הקינמון לצורתו המקורית, מקל מסולסל, על ידי ייבוש בתנור הגורם למקל לחזור ולהתעגל כבתחילה. אגב, התוצאות מדהימות, המקל נשאר באותו הטעם ובאותה הארומה, ואף הוא נקי לחלוטין.

ומדוע תבלין הקינמון מצריך כשרות, למרות היותו לכאורה תבלין טבעי לחלוטין? משום שחברות התבלינים מרשות לעצמם לעבות אותו בכל דרך אפשרית, וכיד הדמיון הטובה, החל מסוגי זרדים למיניהם, קליפות גרעינים, ועוד ועוד. נכון, שבדרך כלל לתבלין הקינמון לא מוסיפים חומרי טעם או ריח, אבל זו לא מוסכמה ברורה אצל כולם.