במה אני מיוחד?

יהודה שואל: "יש לי שאלה שמטרידה אותי: במה אני מיוחד או שונה מנשמות אחרות שירדו לעולם? למה צריך גם אותי? אם א-לוקים ברא את כל הנשמות זהות מיסודן (כי א-לוקים צודק ונותן לכולם את אותה יכולת), אז למה צריך הרבה נשמות?"

* * *

שלום וברכה יהודה, ותודה על שאלתך המעניינת.

הקב"ה לא ברא את כל הנשמות זהות, אחרת היה הקב"ה בורא אך ורק אדם אחד, או שהיה מפסיק לקיים את העולם מיד אחרי שנשמה אחת היתה זוכה להגיע לדרגתו של משה רבנו. אך הקב"ה רצה מלכתחילה שיהיו נשמות רבות עם תפקידים שונים בעולם, ושכל נשמה תזכה לקדש שם שמיים בדרכה הייחודית.

לכן ה' ברא גבר ואשה; כהנים, לויים וישראלים; ואפילו יצר את שנים-עשר השבטים שלכל אחד היה תפקיד ויכולת מיוחדת בה התברך. הקב"ה רצה שיהיה גיוון בעולם, ושיקדשו את שמו בדרכים רבות, כי כולנו יחד "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ועל ידי שיתוף פעולה (בין גבר לאשה, בין השבטים, בין חלקי עם ישראל והעולם) אנו זוכים להביא את הבריאה לתכליתה, כמו גוף אחד שיש בו איברים רבים ושונים.

 לכן אין בעולם הזה שני צדיקים זהים, וגם לא שתי נשמות זהות. כל אדם יכול להשיג הישג רוחני וקידוש השם כפי שאף אחד אחר אינו יכול להשיג!

הקב"ה אכן נוהג בצדק מוחלט, ונותן לכל אדם כלים המתאימים בדיוק לכוחות הנפש האישיים בהם זכה, כפי שאמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א), וגם לימדו, שאין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. הקב"ה אמנם ברא נשמות שונות זו מזו, אך גודל הניסיונות וסוגן ניתן בהתאם לגודל הכוחות. כך גם אמרו חז"ל על גדולי ישראל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ראש השנה כה, ב). כלומר, הקב"ה אינו שופט את הנשמה רק על פי מעשיה החיצוניים בעולם הזה, אלא על פי כוחות הנפש הפנימיים ביותר שניתנו לה, היכולות שלה, התואמות את רמת הניסיונות שקיבלה. כולנו מקבלים את אותה הזדמנות לבחור בין טוב לרע, אך אנו מקבלים אותה בדרכים שונות, הנותנות לכל אחד מאיתנו זהות אישית ביותר, שאין לאף אחד אחר.

פירוש הדבר שיש לך נשמה ייחודית, ובהתאם לכוחות הנפש שלך קיבלת ניסיונות תואמים. שים לב שאף אחד אחר אינו רואה את המציאות בדיוק כפי שאתה רואה אותה; לאף אחד אחר בעולם אין בדיוק את הרגשות שיש לך, ולכן גם לא את הנסיונות האישיים שאתה קיבלת, באמצעותם תוכל לקדש את שם ה' בעולם באופן שרק אתה מסוגל. החיים הפרטיים שלך הופכים אותך ל"עולם בפני עצמו", ולכן אמרו חז"ל: "כל המקיים נפש אחת בישראל - כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ד, ה). מסיבה זו גם אסרו חז"ל לשפוט אנשים אחרים ואמרו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ד), כי לא ניתן בשום דרך לראות את לבו של השני, ולדעת בדיוק את גודל הניסיונות והיכולות שלו. רק ה' לבדו חוקר לב וכליות, ולכן רק הוא המסוגל לשפוט אותנו.

לסיכום: כל נשמה היא עולם בפני עצמו, ולכן ביכולתך לקדש את שם ה' בדרך שאף בריה אחרת בעולם אינה יכולה. יש לך נשמה ייחודית ותפקיד המתואם לך. ומכאן תדע שהקב"ה אוהב כל נשמה ונשמה שברא, כבנו ובתו האהובים.