כיפור: היום הכי שמח בשנה?

היה זה בתחילת דרכה של תנועת "ערכים", לפני יותר משלושה עשורים. הסמינרים הראשונים היו חידוש עצום בעצם קיומם. אחד מהם התקיים בסמינר "אור חדש" ברכסים. סמינר זה היה אחד מן המוצלחים מבחינת איכות וכמות המשתתפים. סמינר אקדמאי לחילוניים ללא זיק של מסורת יהודית. במשך שבוע שלם שמעו הרצאות מטובי המרצים. פסגת הסמינר הייתה בשבת קודש - השבת הראשונה בחייהם אשר בה שבתו כהלכתה. לקראת סיום הסמינר הגיעה שעת השיא, בסעודה השלישית כאשר הוזמן המשגיח הגאון רבי דב יפה שליט"א, לשאת דברים. המשתתפים הטו אוזנם כאפרכסת למשמע דבריו המעוררים. אך את פתיחת דבריו לא שכחו המשתתפים עד היום הזה. פתח המשגיח ואמר: "ודאי אמרו לכם המארגנים עוד טרם הסמינר ובמהלכו שלא באנו לעשות לכם ´שטיפת מוח´ אלא אך ורק למידה, העשרה והכרה של מסורת ישראל´. הנוכחים הנהנו בראשם להסכמה. אז חייך המשגיח ואמר להם: לו אני הייתי פותח את הסמינר הייתי אומר לכם כך: ´כן, באנו לעשות לכם שטיפת מוח אמיתית, חד וחלק! מה רע בכך? אני לא מבין´, שאל המשגיח את המשתתפים, את ביתכם אתם שוטפים? את רכבכם אתם שוטפים? את עצמכם אתם שוטפים? נו... אז לא הגיע הזמן לשטוף את המוח לפחות פעם אחת אחרי ארבעים שנות עובש וזוהמה רוחנית אשר הצטברה עליו? הלוואי שהשטיפה העדינה שקיבלתם במשך השבוע  תועיל, ותזכו למה שביקש דוד המלך: "לב טהור ברא לי אלוקים".

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה´ תטהרו". יום הכיפורים סגולתו בטהרתו, והמטהר הוא בורא עולם בכבודו ובעצמו. מדוע צריכים אנו כביכול להטריח את בורא עולם לטהרנו, ומדוע שלא נעשה זאת אנו בעצמנו? כדי להבין זאת עלינו להתבונן היטב במהות היום והבנתו לעומק. הנה הרמב"ם בביאורו על מהות היום כותב כך: "יום הכיפורים זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים" (הלכות תשובה ב, ז).

לכאורה לפי דברי הרמב"ם, מה התחדש ביום הכיפורים? הלא כל יום מצווה היהודי לשוב, כמו שנאמר בנביא: "שובה ישראל עד ה´ אלוקיך" (הושע י"ד ב). התשובה לכך, מבאר אחד המפרשים: אכן, כל השנה נדרש החוטא לשוב מעצמו אל בוראו לתקן את מעשיו ולשוב מדרכו הרעה (וזה כשלעצמו חידוש גדול הוא, כלומר, עצם זה שיש אפשרות לתקן ולמחוק לחלוטין את הקלקול והנזק שהאדם עשה ע"י תשובה כראוי), ובפרט בעשרת ימי התשובה המסוגלים באופן מיוחד לתיקון המעשים. אך יש אשר התנהגו באדישות מוחלטת בימים אלו כבכל השנה. יהודים אלו הם כה רחוקים ומלאים בחטאים, עד שהם אפילו לא מנסים להתחיל בתשובה ונשארים כמו שהם - ישנים ונרדמים בחטאם.

הנה מגיע היום הקדוש בשנה: "יום הכיפורים" כביכול בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ודופק בדלתו של האדם החוטא כמו שנאמר: "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל, קווצותיי רסיסי לילה" (שיר השירים ה,ב). כל מה שצריך החוטא לעשות בשעה זו הוא לפתוח את הדלת. כאשר בא יהודי ביום הכיפורים לבית הכנסת, כבר ממתין לו ריבונו של עולם. כמו שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם... לפני ה´ תיטהרו" (ויקרא ט"ז, ל). היהודי נמצא לפני ה´, ואו אז את העבודה כביכול עושה הקב"ה. מצוות יום הכיפורים היא ´קבלת פני השכינה´, ובזכותה זוכה היהודי החוטא למחילה סליחה וכפרה. לכן מצפים ממנו שיתוודה ויעשה תשובה. לכך מתכוונן הרמב"ם באומרו על יום הכיפורים: "זמן תשובה לכל".          

רעיון זה מובא בדברי ר"ע: "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים, שנאמר: ´וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם´ (יחזקאל לו,כה) ואומר: מקווה ישראל ה´ מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל". (יומא פה ע"ב). דבר זה אינו מובן לכאורה. הלא נדרש מן האדם החוטא לעשות את שלבי התשובה הבסיסיים, כמו הכרה בחטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. רק לאחר מכן יתכפר לו. מהי א"כ ההבנה בדברי ר"ע: "מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים"?

 התשובה היא כנ"ל. ודאי יהודי היודע את תפקידו וייעודו כאן בעולם בשעה שנפל בחטא הוא שב, כמו אדם בוגר שהתלכלך - מחפש הוא מיד אפשרות לניקוי. הוא מטהר את עצמו ומגיע ליום הקדוש בניקוי מוחלט ובליבון וצחות של אישיותו. אך בשונה מכך, ילד אשר התלכלך תוך כדי משחק לא יחוש אי נוחות בלכלוך ובזוהמה. הוא ימשיך את סדר יומו כרגיל, עד למפגש עם אמו... אז האמא תגער בו: ´תראה איך אתה נראה, מה קרה לך?´ היא לא תסתפק בגערה, אלא היא בעצמה תנקהו ותחליף את בגדיו. כך החוטא המרוחק והעצל אשר כבר לא מאמין בתשובה, כבר לא רואה כמה מזוהם הוא. אם הוא לא עושה את העבודה - בא כביכול ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו ביום הכיפורים ומנקה את הזוהמה של החוטא. כמו שנאמר: "רחץ ה´ את צואת בנות ציון" (ישעיה ד´ ד).

יוצא, אם כן, שהביאור בפסוק: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם", שלא זו בלבד שהקב"ה סולח מוחל ומכפר, דבר המסור לו לבדו, אלא אף מטהר ומנקה בעצמו - "מכל חטאותיכם לפני ה´ תטהרו". כלומר, אף כשאתם באים לפניו בזוהמת החטא, הוא מטהרכם, מפני שביום הכיפורים הבורא הוא אביכם שבשמים, כשהדגש על ´אביכם´. וכי מה לא יעשה אבא כדי להחזיר אליו ילד שהתרחק ממנו? ביום הכיפורים יורדת רוח ממרום רוח של טהרה לכל החוטאים, אפילו המרוחקים ביותר. ומרגע שהאדם יידע חיבה נפלאה זו ועוצמה אדירה של יום זה - יכול הוא לנצל יום זה ללמוד דרכי התשובה, כמו שנאמר: "ודרך תשובה הורית" להתחיל דף חדש ביחסים בינו לבין נשמתו בינו לבין בוראו. לפחות תדע שאתה כעת במצבך נקי מבלי שנקפת אצבע. התחל כעת מחדש את המסלול.

עד כמה בורא עולם כביכול הולך רחוק, סיפר אברך בן עליה בוגר ערכים. הוא גדל במשפחה חילונית-מסורתית אשר שבת לא בדיוק שמרה. אך ביום כיפורים הם הקפידו תמיד לצום. והנה, כמו רבים מחבריו, יצא הוא לטיול למזרח הרחוק. ושם כידוע ניתן לאבד את שעון הזמן ולחיות מעל או בעיקר מתחת לזמן... פתאום תקף אותו חיידק אשר פגע במערכות העיכול. הוא אושפז בבית החולים, והרופאים אסרו עליו לאכול עשרים וארבע שעות. וכך כשהוא חולה וחלוש, הוא מנסה להתקשר להוריו בארץ, אך אין קול ואין עונה. רק לאחר יממה הואילו לענות, ולפליאתו ענתה לו אמו בשאלה: ´בני אתה יודע איזה יום היום?´. הוא כמובן לא ידע... ´היום היה יום הכיפורים!´. אותו בחור הזדעזע כ"כ מההשגחה שמשמים ´דאגו´ לו שלא יפסיד את הצום שעליו הקפיד כל השנים. משמים ´סידרו´ לו צום בהודו הרחוקה. איתות זה גרם לו להתנער, ומשם חזרה לארץ אל חיק סמינר "ערכים". כיום הוא אברך בן תורה המשקיע את זמנו בעמל התורה. זהו "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה´ אלוקיך ומשם יקחך" (דברים ל´ ד).

בהפטרה של תענית ציבור קוראים בישעיהו פרק נ"ה: "דרשו ה´ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" אך בהפטרה של יום כיפור קוראים בישעיהו נ"ז: "ואמר סולו סולו פנו דרך" מדוע משנים ביום הכיפורים וקוראים דווקא הפטרה זו מה בא השינוי ללמד? התשובה היא לפי הביאור הנ"ל  "דרשו ה´ בהימצאו" הנביא פונה לחוטא לעשות תשובה ולדרוש בעצמו את הבורא בהיותו קרוב. "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל ה´ וירחמהו" זה התהליך לאדם המקשיב לנביא ובעקבות החטא הוא דורש את ה´ בהימצאו הוא מנצל את ההזדמנות ועוזב את דרכו.

אך ביום הכיפורים הכל משתנה, כנאמר: "ואמר סולו סולו פנו דרך". מה נאמר כאן לאדם לעשות? למי מפנים את הדרך? מיהו המפנה? תשובה לכך תובן על פי הפסוק הבא: "קול קורא במדבר פנו דרך ה´ ישרו בערבה מסילה לאלוקינו". מי נמצא במדבר? התשובה היא: היהודי החוטא נמצא במדבר רוחני בשממה מוחלטת, בין במצווה אחת או ח"ו בהרבה מן המצוות הוא נמצא במסלול המכשולים נופל ונופל שוב עד בחינת של "נעשית לו כהיתר". נהיה לו הכל מותר. הוא אפילו כבר הפסיק להצטער על מצבו. אדישות הרדמות שאננות. אך האבא האוהב בשמים לא ישאיר את בנו המרוחק לבד במדבר - רבש"ע בא אליו ודופק על דלתו - "קול דודי דופק" - ומבקש שיניחוהו להיכנס ויפנו לו דרך במדבר, בשיממון הרוחני שלו. זהו הקול קורא במדבר הכוונה לאדם השרוי בחטא שהוא בבחינת מדבר צחיח רוחנית. הנה מגיע הקול של אבא שבשמים האבא הדואג לשיממונו של בנו. מתי נשמע קול קורא זה?

התשובה היא, בכל יום כיפורים נשמע הקול של ה´ "סולו סולו פנו דרך" למי? לבורא עולם. אם היהודי לא בא אל הבורא מעצמו כי אדיש וקר הוא, ואפילו קול השופר לא העיר אותו - אז בא אליו ה´ ומצווה "הרימו מכשול מדרך עמי". תסלקו מלפניי את מכשולי הדרך אל עמי, את המכשולים והמחיצות שיצר האדם החוטא בינו לבין נשמתו בינו לבין בוראו. או אז פונה ה´: תסירו את המחיצות, אני הוא זה שבא כביכול לפייס את הפוגע! כי ככלות הכל, האדם לא יכול ולא מסוגל לעשות רע לבורא אלא אך ורק לעצמו. אך הוא כן יכול לצער את אביו שבשמים צער אדיר ואין סופי מהחלטותיו השגויות. ואז אומר הקב"ה כביכול: אני דופק על דלתות הלב של כל חוטא ומבקשו לתקן את דרכיו. חס אני על מעשה ידי. כי הרי בני יחידי הוא: "כי נער ישראל ואוהבהו". אומר בורא עולם לחוטא: הנני בא אליך בשעה שהנך שרוי במשבר עמוק, בודד וגלמוד רוחנית. אני מושיט לך יד  כנאמר: "אתה נותן יד לקבל שבים" הניתן אז להישאר אדישים?

יום כיפורים יום שכולו חסד - היום הקדוש בשנה. יום שבו הקב"ה עושה הכל שנשוב אליו, נושיט יד ונשוב לעצמנו למי שאנו באמת. "אמר רבי שמעון בן גמליאל היו ימים טובים להם לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" (תענית ל"א) יום כיפור, יום שכולו תקווה, כולו חסד, היום השמח ביותר בשנה. ביום הזה נמחלים כל עוונותינו, הכל נמחק לחלוטין. דף חדש נפתח לנו. נו, יש יום יותר שמח מזה?

יהי רצון שנזכה לגמר חתימה טובה שנזכה לפתוח דף חדש, בבחינת "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי".