סיפור לשבת: שלוש מתנות לדרך

"הא לך", העניק הרבי הגדול רבי שמעלקא מניקלשבורג, כיכר לחם כפרידה, לתלמידו הגדול, רבי משה לייב מסאסוב, בעת שנפרד ממנו ללכת לביתו. היה זה לאחר ששהה רבי משה לייב תקופה ארוכה בבית רבו, למד ממנו תורה ועבודת ה', וכעת נפנה לשוב לביתו.

רבי משה לייב (יום פטירתו ד' שבט), שנודע במיוחד על שם המצווה המיוחדת שנהג להתאמץ בה במיוחד – פדיון שבויים, לא שאל שאלות רבות. נטל את הכיכר ופנה לצאת. לאחר דקות מספר הגיע במרוצה גבאו של רבי שמעלקא וקרא לו לשוב אל הרבי שנית.

סב רבי משה לייב על עקבותיו, והפעם הושיט לו הרבי אדום-זהב, מטבע יקר-ערך וחשוב (במושגים של ימינו, בערך כשטר של 200 ₪). שוב נפרד ממנו הרבי, ורבי משה לייב אומר תודה ויוצא בלא לשאול שאלות.

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

בפעם השלישית כשהחזיר הגבאי את רבי משה לייב, הושיט לו רבי שמעלקא בגד יקר ממשי לבן, בו השתמש בשבתות, וכעת מסרו לתלמיד הנאמן שנטלו בשתיקה ויצא לדרך. הפעם ללא שנקרא לשוב על עקבותיו.

בדרכו עבר רבי משה לייב בכפר אחד, ובעוברו בכביש צדדי שמע ממרחק זעקות לעזרה. רגליו הוליכו אותו בעקבות הקול, והוא מצא את עצמו בחצר האחורית באחוזתו רחבת הידיים של פריץ הכפר. הזעקות היו קולותיהם של יהודי מסכן ובני משפחתו, בעקבות חוב של 300 אדומי זהב לפריץ, כשכר חכירת הפונדק המקומי. החוכר שלא הצליח לעמוד בתשלום החכירה לשנה שעברה, הושלך יחד עם בני משפחתו לבור הכלא. שם חוו רעב וקור מצמית.

דבר ראשון השליך רבי משה לייב את כיכר הלחם לתוך הבור, בכדי שהיהודי ובני ביתו ישיבו בו את נפשם. לאחר מכן שם פעמיו בקשת רחבה אל חצרו הקדמית של הפריץ, וביקש מאחד המשרתים רשות להיכנס אל הפריץ.

כאשר התייצב רבי משה לייב מול הפריץ, ניסה לשכנעו לוותר על תשלום דמי החכירה של החוכר, בהבטחה ששנה הבאה ישיב לו כפל. ומה בצע כי יינמק היהודי המסכן בבור וימות, האם בכך ישוב החוב לפריץ?

הפריץ היה עקשן בדעתו: אם החוב לא ישולם, לא ישוחרר היהודי. אין זה משנה לו אם הם ימותו והוא יפסיד את הכסף. יש כאן עיקרון, ועקרונות יש לכבד!...

רבי משה לייב הוציא את הדבר השני שקיבל מרבו – אדום-זהב והושיטו לפריץ: "הא לך עבור חובו של היהודי, ומבקש אני ממך לשחררו לחופשי בעד תשלום החוב". הפריץ היה בטוח שרבי משה לייב משטה בו: אדום זהב אחד תמורת 300 אדומים?! היכן נשמע כחוצפה זו?

מיד הורה הפריץ לשסות ברבי משה לייב את כלביו העזים. ברם, הכלבים ששולחו לעבר רבי משה לייב, נסוגו לאחור ביראת כבוד ולא עשו לו מאומה.

"השליכוהו לגוב האריות", זעק הפריץ בחמת זעם. כוונתו הייתה לכלוב ובו אריות ונמרים שלכד הפריץ במסעות ציד לשם שעשוע ביער. המשרתים אחזו ברבי משה לייב והכניסוהו לכלוב. רבי משה לייב שלף מאמתחתו את בגד המשי הלבן שהעניק לו רבי שמעלקא והתעטף בו.

וראה זה פלא, חיות הטרף הביטו בו בעיניים מעריצות ולא נגעו בו לרעה...

עתה הבין הפריץ שאיש אלוקים קדוש לפניו, הוא נעתר לקחת הימנו את המטבע תמורת החוב, ושחרר את היהודי לחופשי.