למה דניאל ודניאלה לא יכולים ללמוד באותה כיתה?

ברוב רובם של המוסדות התורניים, בנים ובנות לומדים בנפרד מכיתה א', אם לא מהגן. במיעוטם, ההפרדה מתרחשת בכיתה ד', לפי לפסיקה ההלכתית המקובלת המציבה את גיל 9 כרף עליון לחינוך מעורב. בהתאם לכך, איש לא היה צריך להיות מופתע מדבריו של הראשל"צ הרב יצחק יוסף בהילולת הבבא סאלי, שם העלה זיכרונות מהמאבק שהוביל אביו נגד פתיחת בית ספר דתי מעורב בעיר נתיבות. אי אפשר, אמר הרב יוסף, לחנך ילדים בגיל תשע או יותר בחינוך מעורב.

אי אפשר? מה שמובן לאנשי הלכה לא מובן לשר החינוך שלנו, הדתי לכאורה. נפתלי בנט מיהר לצייץ בטוויטר את תגובתו לדבריו של הרב: "אפשר". ואם נניח לרגע לכרסום ההולך וגובר במעמדה של הרבנות, ולמצב שבו כל איש ציבור חושב שהוא מיטיב לפסוק הלכה מתלמידי חכמים שמונו לתפקידיהם, עדיין הציוץ החצוף של בנט מבטא עמדה בה מחזיק ציבור גדול. למה להפריד בין ילדים ונערים בבתי ספר ובתנועות נוער? מה רע בחינוך מעורב, שהרי אנחנו חיים בעולם שבו ייתקלו בני שני המינים זה בזה בסופו של דבר?

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

עוד לפני שניגשים לסוגיה החינוכית, כדאי אולי לדעת שמבחינה לימודית טהורה, יש לא מעט עדויות על כך שחינוך מעורב אינו הדבר האופטימלי. ב-2014, תחת כתבה מקיפה שזכתה לשם 'טקטיקות ישנות זוכות לשימוש חדש: בתי ספר ציבוריים מפרידים בין בנים לבנות', הניו יורק טיימס דיווח על המגמה החדשה שמגיעה למוסדות ציבוריים רבים בארה"ב: "חינוך נפרד לבנים ובנות, שהיה מקובל בארצות הברית עד המאה ה-19, אז יצא מהאופנה מלבד בבתי ספר פרטיים וכנסייתיים, זוכה לעדנה שוב בבתי ספר ציבוריים, בהם מחנכים מחפשים דרכים לשפר ביצועים אקדמיים, במיוחד בקרב ילדים למשפחות עניות", כתב העיתון. "בבית הספר היסודי צ'רלס דרו בפלורידה, בנים ובנות לומדים בנפרד בערך רבע מהנושאים, על פי התיאוריה שההבדלים בין בנים לבנות משפיעים על האופן בו הם לומדים ומתנהגים. "המורים חייבים להכיר בחשיבות ההבנה שאנג'לין לומדת אחרת מאנג'לו", אומרת אנג'לין ה. פלאורס, מנהלת בית הספר, אחד ממספר בתי ספר במחוז שמציע כיתות נפרדות לבנות ובנות". המומחים שרואיינו לכתבה של ה'ניו יורק טיימס' הצביעו על מספר סיבות שתומכות בהפרדה: בכיתות מעורבות, בנים מפגרים דרך קבע אחר הבנות בכישורי הבנת הנקרא, מסתבכים בהרבה יותר בעיות משמעת ומושעים תכופות. בנות לעומת זאת מצליחות יותר במדעים כאשר הן לומדות עם בנות בלבד. ושני המינים – כמו שיעיד כל מורה שאי פעם עמד בפני כיתה מעורבת – סובלים מהסחות דעת זה בגלל זה.

כמובן, כמו בכל פעם שהשכל ישר מאיים על ההגמוניה של התקינות הפוליטית, קמו בארה"ב מחאות על חוסר שוויון, חזרה לעבר, והתחמקות מהתמודדות אמיתית עם שוביניזם. כתוצאה מכך הוציא ממשל אובמה הנחייה שמתירה לבתי ספר ממשלתיים לפתוח כיתות נפרדות לבנים ובנות רק אם יש אפשרות להוכיח תועלת אמיתית שצמחה מכך, אם משאירים גם אלטרנטיבה מעורבת זמינה לתלמידים, ואם ההורים מסכימים לכך שילדיהם ילמדו בכיתה נפרדת. אבל אפילו ההסתייגויות האלה, כך נראה, לא יצליחו לעצור את המגמה.

כתבת הניו יורק טיימס שביקרה בבית ספר כזה, גילתה שהתומכים הנלהבים ביותר של היוזמה הם כנראה התלמידים עצמם. בכיתת מתמטיקה נפרדת של בנים בגיל שמונה, אחד הבנים הסביר לה ברצינות שהוא בהחלט מעדיף להיות פטור מחברתן של בנות בשעות הלימודים. למה? "בנות הן שתלטניות", הוא הסביר. ותודו שאף הורה לבנים ולבנות בגיל הזה לא יכול לסתור את הטיעון המוצק. אבל לא רק הילדים אוהבים את ההסדר; המורות שרואיינו הסבירו שהן מלמדות אותה תכנית לימודים, אבל מלבישות אותה בלבוש שונה, ומקבלות כך כיתה שמשתפת פעולה טוב יותר. הבנות עושות פעילות עם חישוקים – הבנים עם אלות בייסבול. הבנים מקשיבים למוזיקת רקע קצבית, הבנות למוזיקה מרגיעה יותר. עיצובי הקיר של הכיתות שונים – וכך גם הדוגמאות שבהן המורה משתמשת.  נשמע שטחי? אבל זה עובד. המנהלת באחד מבתי הספר הללו הסבירה שלא רק שהילדים בכיתות נפרדות השיגו ציונים טובים יותר – בעיות המשמעת גם פחתו בצורה דרסטית. "רוב בעיות המשמעת והבריונות נגרמים כי הבנים מנסים להרשים בנות והבנות מנסות להרשים בנים", הסבירה המנהלת, "ואת המשתנה הזה הסרנו לגמרי מהמשוואה".

אפילו משרד החינוך יודע

ואם ילדים צעירים מפיקים תועלת מלמידה בסביבה חד-מינית, התועלת רק הופכת לברורה יותר בקרב בני נוער. בבריטניה, שם קיימים עדיין בתי ספר פרטיים לבנות, הסיכוי שתלמידה  בבית ספר כזה תבחר ללמוד מדעים ברמה מתקדמת גבוה פי 2.5 מהסיכוי של תלמידה בבית ספר מעורב בעל רמה דומה. בישראל, מחקר שנערך בשנה שעברה גילה שבכיתות מעורבות מופעלת אפליה סמויה כנגד בנות: כאשר בוחנים חיצוניים בדקו מבחנים של תלמידי תיכון באופן אנונימי, הבנות הצליחו במתמטיקה יותר מאשר הבנים. אבל כאשר אותם מבחנים נבדקו על ידי המורים הרגילים, הבנות קיבלו באופן קבוע ציונים נמוכים יותר.

אפילו במשרד החינוך הישראלי יודעים שלחינוך נפרד יש תועלת לימודית. במסמך רשמי של משרד החינוך, 'ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהפרדה מגדרית', כותבת שרי בכר, מדריכה מחוזית לשוויון בין המינים בחינוך, כי "בתיכון מבואות עירון הוחלט להפריד בין המינים בשיעורי מתמטיקה בכיתות העליונות ובשיעורי פיסיקה בכיתה ט'. בבדיקה של הישגי התלמידים, שנערכה לאחר שבאחת הכיתות החלו להתקיים שיעורי מתמטיקה נפרדים לבנים ולבנות, התברר שהציון הממוצע של הבנות עלה מ-90 ל-95. הממוצע של הבנים עלה מ-80 ל-86. לאחר שהונהגה הפרדה דומה בפיסיקה, מספרן של הבנות הבוחרות במקצוע זה עלה פי ארבעה. למרות הנתונים המעודדים, הלימודים הנפרדים לא היכו שורש בבית הספר ונותרו בגדר ניסוי מעורר מחשבה." אם רציתם לדעת למה לא הפך הניסוי לסטנדרט בעקבות התוצאות המעודדות, התשובה הפשוטה: "נדרשה עבודה כפולה למורים"...

מה קיווה החינוך המעורב להשיג?

ההישגים הלימודיים, כמובן, הם לא השיקול היחיד כשמדובר בבחירה בין חינוך מעורב לחינוך נפרד. הם נותנים אינדיקציה, עם זאת, לעובדה שגם מי שאינו מחויב להלכה צריך להיזהר מלפטור בזלזול שיטה חינוכית שתועלותיה הוכחו. ובכל זאת, מאחר שדבריו של הרב יצחק יוסף כוונו לא להישגים במתמטיקה אלא לחינוך ערכי, כדאי להיזכר בשורשיו של החינוך המעורב.

עד המאה התשע עשרה, חינוך מעורב היה מושג בלתי קיים. איך בכלל נולד הרעיון לחנך בנים ובנות יחד? הרב משה מונק המנוח, שהיה יו"ר צעירי אגודת ישראל בגרמניה ולימים מראשי תנועת הנוער עזרא בארץ ישראל, כתב בתשכ"ד מאמר מאלף על חינוך נפרד ומעורב. הרב מונק, שבעצמו התחנך במוסדות דתיים מעורבים בגרמניה, סיכם כך את הטיעונים בעד חינוך מעורב, אלה שהביאו להפיכתו לסטנדרט בעולם המערבי: "המעלות העיקריות שמנו חכמי החינוך בחינוך מעורב: הכרת המין השני...ביטול המתיחות המינית...פיתוח חיי חברה יותר שלמים...היחסים בין התלמידים טובים יותר והמשמעת טובה יותר". אין ספק שאם רוצים להעלות חיוך על פניו המותשות של מורה בתיכון מעורב, כל מה שצריך לעשות הוא להקריא לו את רשימת המעלות שבשמם הוא נאלץ ללמד יחדיו בנים ובנות שטופי הורמונים. גם אלה שתומכים בחינוך מעורב בימינו יאלצו להודות שאף אחת מהתקוות הגדולות האלה שנתלו בו – לא התגשמה.

הרב מונק הכיר כבר בתשכ"ד בכך שמבחינה חינוכית גרידא קשה מאד להגן על חינוך מעורב. כמי שהתחנך בעצמו במוסדות כאלה, הוא נהג בעבר לחשוב שאין בהם רע, אבל שינה את דעתו כשראה מה מתרחש בחברה המעורבת בישראל. הוא ציין שמהיכרותו האישית בארץ דווקא מוסדות דתיים נפרדים מצליחים לחנך יותר לצניעות, והזכיר כי בניגוד לגרמניה, שם בהוראת שעה להצלת הנוער מהתבוללות הותר חינוך מעורב (שלא לדבר על כך שהנימוס והריחוק הגרמניים הקלו על שמירת גדרים בין בני הנוער שלמדו יחד) – הרי שברוב קהילות ישראל מעולם לא התקבל חינוך מעורב. אבל השיקול המכריע, מבחינתו, היה אווירת התקופה: "ועל הכל, האווירה הכללית בעולם ובארץ השתנתה לדאבוננו ולאסוננו...מכל עבר מביטות אלינו תמונות לא צנועות בריש גלי...העיתונות הזולה מגדילה רווחיה בפנותה לגירוי יצרים...בתנאים אלה המגע ההדדי הקרוב בגיל ההתבגרות טומן בחובו סכנות חמורות ביותר. האם יעצרו כוח הצעיר והצעירה הנפגשים לעיתים קרובות לא לחקות את מה שעיניהם ראו וקראו, כשההזדמנות ניתנת להם?"

הדברים, כאמור, נכתבו לפני 52 שנים. מה נאמר אנחנו, בעידן שבו כל הדברים עליהם מבכה הרב מונק נמצאים במרחק לחיצת כפתור של כל ילד? אולי עדיף שפשוט נשתוק. אם בתשכ"ד עוד היה מקום לדיון אם יש מקום לחינוך המעורב – גישה ריאלית מאלצת אותנו להודות היום, בתשע"ו, שהדיון הזה הסתיים מזמן. המסקנות שלו חד משמעיות לכל מי שמוכן להביט במציאות בעיניים פקוחות. נפתלי בנט, כנראה, לא נמנה על האנשים האלה.