אביגיל מייזליק: "שוק הספר התורני? תחום כמעט בלי כסף"

ימים טובים עוברים על אביגיל מייזליק. למעשה, אפשר לקרוא להם ממש השקט שאחרי הסערה. וזאת באמת היתה סערה. ניסיון לא פשוט, שביום בהיר אחד מצאה את עצמה במרכזו, יחד עם בעלה, ישראל מייזליק, האיש שמאחורי הקלעים. היום, אם תשאלו אותה על כך, היא תחייך חיוך גדול ותספר לכם כמה ה' רחמן וכמה היא זכתה להמציא את עצמה מחדש דווקא מתוך הקושי הגדול.

כזכור, מייזליק, 49, נחשבה במשך שנים לאחת השפיות המבוקשות בעולם הקולינריה ולאחת החלוצות בתחום. ברזומה שלה תמצאו למשל עבודה במסעדה יוקרתית נחשבת בעלת כוכב מישלן בצרפת, ואף ניהול של קייטרינג יוקרתי ומבוקש שהאוכל שלו עלה כמו זהב. ובכל זאת, ביום בהיר אחד, החליטה מייזליק לקטוע קריירה שלמה בשיאה, זאת לאחר שהחלה להתקרב ליהדות והתחתנה, אז גם התמסרה לחיי המשפחה ונעלמה כליל מהאופק. שנים לאחר שעזבה, עם זאת, חשיבה מחודשת שעשתה יחד עם בעלה ועם רבם של בני הזוג, גרמה לה לחזור ובגדול, כשהפעם היא משלבת את שתי האהבות הגדולות בחייה - כתיבה ובישול, וגם מקדשת אותם על הדרך. כך גם הקימה את הוצאת "מייזליק ספרים", שם הוציאה ספרי בישול מצליחים, לצד רבי מכר סוחפים שהזניקו בכמה רמות את שוק הספרים התורני.

"הספר תמיד יישאר צורת הביטוי הכי נפוצה בעולם התורני"

אבל גם לצד התרומה המכרעת שלה לשוק הספרים התורני בארץ, נראה שמייזליק בעצמה, כמו מו"לים מובילים רבים אחרים, היתה אחת הנפגעות העיקריות מהשפל חסר התקדים אליו הגיע בשנים האחרונות אחוז המכירות של ספרים תורניים בארץ. למייזליק יש לא מעט לומר על כך. "שוק הספר התורני עובר שינויים", היא מתארת. "מצד אחד, רמת הכתיבה עולה מאוד ומגיעות המון סופרות חדשות וטובות, וגם אלה הוותיקות השתפרו והתקדמו. אני מקבלת ספרים נורא יפים שאני נהנית לקרוא.

"מצד שני, יש ירידה חדה בהרגלי הקנייה של הציבור, שכנראה מושפעים מהמצב הכלכלי ויוצרים ירידה ברכישות, עד שקשה מאוד להתפרנס מהתחום הזה. גם אנחנו עברנו קשיים רבים בגלל זה, והיום זה תחום כמעט בלי כסף. אנשים כבר לא קונים ספרים - הם פשוט מלווים אותם אחד לשני. לפעמים מידת החסד הנפלאה של היהודים גורמת לאנשים אחרים שחלמו להתפרנס מספרים לצמצום".

יכול להיות שהירידה במכירות מושפעת גם מצריכה רבה יותר של המדיה? שהספר פשוט הפך לפחות רלוונטי?

"בעיני לא, וזה גם מה שיפה בחברה החרדית, שהספר הוא עדיין צורת הביטוי הנפוצה והלגיטימית ביותר. זה נכון אמנם שאנשים מחפשים יותר תמונות ממילים, יש היום למשל יותר דרישה לקומיקס, אבל עדיין הכי אוהבים ספרים. יש גם המון עיתונים שמספקים לציבור את הצורך בקריאה, והם הרבה יותר זולים. אני חושבת שעיקר ההתמודדות פה, זו ההתמודדות הכלכלית עם המשכורות הנמוכות והמשפחות הגדולות. מדי פעם אני עושה סקרים פרטיים אצל הרבה אנשים, ואפילו אצל סופרות, ושואלת מתי הם קנו ספר לאחרונה. כולם מודים שהם לא קנו הרבה זמן, ואנחנו רואים את זה במספרים של המכירות. עם כל זאת, כאמור, יש התפתחות אדירה בהוצאות עצמן, יש הרבה יותר היצע משובח של סופרים וספרים. לכן אני מאמינה מאוד בדבר הזה, ובכך שבסופו של דבר זה כן יתקדם. בינתיים, המציאות היא פשוט שהסחורה הולכת ומשתבחת - אבל הקונים לא השתכנעו עדיין שצריך לקנות".

"לתורה יש כח אדיר לשנות את הבנאדם ולעשות אותו מאושר"

מה שלא הרבה אנשים יודעים עליה, זה שבד בבד עם העבודה הרבה כמו"לית, במשך 18 השנים האחרונות מקיימת אביגייל מייזליק במקביל, גם סדנאות להעצמה נשית שזוכות להצלחה רבה. "הסדנא למעשה התחילה מזה שהרב ארז משה דורון פנה אליי והציע לי להעביר את הסדנא לנשים, ובעלי, שהוא תלמיד חכם שלומד גם זוהר וקבלה, הוסיף המון ערך מוסף ומאוד פיתח אותה במשך השנים, והחל להעביר אותה גם לגברים. הרעיון שלה הוא לקחת את כל הרעיונות הרוחניים שאנחנו שומעים עליהם ו'לעשות סדר בבלגן', להפוך אותם לכלים מעשיים.

"בעיני, לתורה יש כח אדיר לשנות את הבנאדם ולעשות אותו חי, מאושר, וגם ואמיתי, שזה דבר שאני לא ידעתי למשל. תמיד חשבתי שמצפים ממך להיות משהו מסוים: לדבר בצורה מסוימת, לחשוב בצורה מסוימת, להיות חלק מחברה מאוד סוגרת ומצמצמת, ואחד הגילויים המדהימים שלי היום, הוא שזה בדיוק להיפך. גיליתי שהדבר שה' הכי רוצה מאיתנו, היא שהאישיות שלנו והייחודיות שלנו תתגלה בעולם. זה עד כדי כך משמעותי, שכתוב ש'טוב לו לאדם שלא נברא משנברא', למי שלא מגלה את הייחודיות שלו, מי שלא מתחיל להיות קיים בעולם, וכל זמן שאתה לא אתה באמת אתה - אתה לא מתחיל להיות קיים בכלל. התורה באה כדי להוליד אותנו ואת מי שאנחנו באמת, את האמת שלנו. זה גילוי עצום, שנותן לכל החיים מראה אחר לגמרי".

יש איזה סיפור שאת זוכרת במיוחד מהסדנאות?

"יש המון. היתה מישהי שהתקרבה ליהדות והתחתנה, והיא ובעלה היו מאוד מבולבלים, לא ידעו איפה לגור ואיפה לשים את הילדים, ועבר עליהם לא מעט. הכלי הראשון שהיא למדה בסדנא מאוד עזר לה, והוא שגם ה'כיפופים' שאנחנו מתכופפים - יש להם תועלת עצומה. עד אותו רגע היא היתה בכעס מאוד גדול על החברה וכל מיני גורמים, וזה שינה לה את זווית הראיה להתמודד עם הדבר הזה נכון, והיא אמרה לי בסוף שלא רק שהיא מבינה שזה מה' - אלא איזה דברים טובים קרו לה מזה. הדבר השני שהסדנא עוזרת לך לעשות הוא בירור אמיתי, ולבחור את הכיוון האמיתי שלך בחיים, וגם היא, אחרי שהיא הלכה ועשתה את התרגיל של הסדנא ובירור מקיף עם עצמה ועם בעלה, הם הגיעו למסקנה ברורה, וניצלו ממה שהתברר במרוצת הזמן כטעות מאוד גדולה שהם חשבו לעשות.

"בנוסף, אני יכולה לספר שתמיד בשיעור האחרון בסדנא, אנחנו עורכות הגרלה ומי שעולה בגורל אנחנו מתפללות עבורה למשהו שהיא מאוד זקוקה לו, בתפילה שאנחנו קוראות ביחד, בכוח של קבוצה. אני יכולה לומר שעד כה, כל מי שעלתה בגורל - זכתה במה שהתפללו עליה, חד משמעית. היתה למשל מישהי שלא היו לה ילדים חמש שנים, ומסיבה מסוימת גם לא היה לה הרבה סיכוי לכך, ואחרי שלוש שנים פגשתי אותה ברחוב עם שני ילדים. היא ניגשה אליי ואמרה לי: 'את רואה את הכח של התפילה?', התחלתי לבכות. זה היה מדהים. לכל אורך השנים לא ראיתי תפילה ששבה ריקם. זה כיף אמיתי. בכל סדנא מחדש אני מקפידה על קבוצה קטנה, ותמיד נוצרת בסוף אהבת חברים מיוחדת במינה, גם בין משתתפות הכי שונות שאפשר. היו לי סדנאות עם סבתא בת 70 ובחורה צעירה שעוד לא התחתנה, בשילוב בנות לא דתיות, דוסיות ליטאיות מבני ברק וחסידיות - והחיבור והאהבה שנוצרו שם זה משהו שקשה לתאר, כי ברגע שמדברים אחד עם השני ביראת שמיים – אתה מתחיל לראות את היופי שיש בכל אדם, והלב מיד נמשך אחרי זה".

"בית ספר חרדי לבישול? איך לא חשבו על זה קודם"

בקרוב צפוי להיפתח בירושלים בית הספר לבישול החרדי הראשון מסוגו, בו צפויה מייזליק ללמד את הקורס המרכזי, העוסק באמנות הבישול. זאת, לצד קורס באמנות הקונדיטוריה, אותו יעבירו השפיות אפרת ליבפרוינד ומירי זורגר. הלימודים יארכו פעם בשבוע במשך שנתיים, בתוך מבנה ייחודי שיכיל מטבח מפואר, ואשר נבנה במיוחד על מנת לספק מענה שהביקוש אליו הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות בעולם החרדי. מייזליק רואה בכך שינוי מבורך. "כשאני התקרבתי ליהדות היו רק שלושה מקצועות שנשים חרדיות למדו: מורות, גננות והנהלת חשבונות. לא היה יותר היצע לנשים, כלום. היום זה כבר משהו אחר לגמרי", היא מחייכת.

"אמנם יש היום המון מקומות שבהם אפשר ללכת ללמוד בישול מקצועי, ותוך שנה או שנתיים ללמוד באופן יסודי את כל עבודת המטבח, כמו שאני עשיתי קורס כזה במלון דן. אבל לנשים חרדיות אין איפה ללמוד את זה, כי לא רק שבתי הספר האלה מעורבים, אלא שלרוב גם האוכל לא כשר או שלא כשר למהדרין, וככל שזה יותר ברמה – זה פחות כשר.

"גם ההוויה של אישה חרדית והסגנון מאוד שונים, ולכן היה צריך להתחיל להתאים מקום מסודר עבורן ולהפעיל מחשבה גם איפה הבוגרות יוכלו לעבוד אחר כך. כי כאשת משפחה, אישה דתית לא יכולה להתמסר לעבודה במסעדה בשעות אחה"צ ובערב, שלא לדבר על הגויים והערבים שמסתובבים במטבחים האלה, ולכן היה צורך בחשיבה מאוד מעמיקה".

אז איפה באמת יעבדו בוגרות?

"אני חושבת שהאופציה האידיאלית היא עבודה בקייטרינג שהן יפתחו מהבית או שכמה בנות יתחברו יחד. יש המון שמחות קטנות שמצריכות קייטרינג ואפשר להתפרנס מהן יפה, כמו שבע ברכות, בר מצוות, בריתות, ואלה כמויות קטנות שאפשר להתמודד איתן ולבשל מהבית, זה לא מוסדי. לחלופין, הן יוכלו לעבוד במעדניות למיניהן, שם אין עניין של הסעדה, אלא מקום שעובד בשעות שהגיוניות לאישה. יכול להיות שיש גם נשים שדווקא כן יתאים להן לעבוד במסעדה. יש היום מקום למשל שיש בו שפית חרדית, ודווקא מתחילים להיות מקומות כאלה, וזה הכיוון.

"על אותו משקל, אנחנו ממליצים לבוגרות ללכת לעבוד גם בישיבות. יש שם לרוב אוכל זוועתי שאי אפשר לתאר, והמון פעמים בעזרת אותו תקציב, ואפילו אותם חומרים - אפשר להכין אוכל טעים ובריא הרבה יותר, שהילדים ישמחו בו וישמינו פחות".

אבל למרות השמחה והגאווה שלה ביוזמה – מייזליק חושפת שלא היה קל לרתום אותה להימנות על צוות המורים בבית הספר. "באופן אישי, לעמוד ולבשל בפני נשים זה דבר שאף פעם לא ממש התחברתי אליו. איכשהו הרגשתי תמיד שאני כמו איזה ליצן החצר, שאני עומדת ומבשלת וכולן מסתכלות, וזה לא עשה לי טוב. שנים נמנעתי מהדבר הזה, ולא חלמתי שאני אחזור לזה, למרות שהרבה ביקשו.

"אבל במקרה הזה, מאוד קסם לי ללמד בנות מההתחלה איך להחזיק סכין, איך להתייחס לחומרי גלם, מה נכון ולא נכון, איך בונים טעם ואיך בונים תפריט. ציפי כהן, המנהלת, בנתה בית ספר מאוד יפה, מרווח וגדול, עם הרבה מחשבה מאחורי כל מה שהיא עושה, וכך היא 'לקחה אותי מהאוזן' למקום שכבר עזבתי מזמן. אני מאוד מתרגשת מזה, ומאמינה שיש לי הרבה מה לתת ומקווה שבאמת נצליח בעזרת ה'".

את לא מרגישה שזה להתחקות אחרי תרבות חילונית?

"תני לי לספר לך משהו: לפני שבועיים הוזמנתי לחתונה, והאוכל שם היה כל כך דוחה, שאי אפשר היה לאכול אותו, ובאמת אף אחד לא אכל. כשבחנתי את חומרי הגלם של האוכל, אמרתי לעצמי שמאותם חומרים בדיוק היה אפשר לעשות אוכל שאפשר לאכול אותו. אז ברור שאני לא מתחברת לצד החילוני של האופנה באוכל, אבל זה תהליך שעובר על הציבור החרדי איתנו או בלעדינו. בעלי אמר לי פעם שעדיף שהילדים יהיו שם ברשות מאשר שילכו למקומות חילוניים, ולכן עדיף מסעדה חרדית טובה ממסעדה חילונית. זה לא סוד שהחברה החרדית עוברת שינויים, היום החרדים חשופים להמון מידע והשינוי צריך להיות בהתאם, כי הדור הצעיר הוא דור אחר משני דורות אחורה.

"מלבד זאת, בייחוד אצלנו ביהדות - אוכל זו מרכבה לשמחה. אין שמחה במצווה שאין בה סעודה, וזה דבר מאוד מהותי - אוכל יכול להרים את השמחה ויכול להוריד אותה. נכון, אם הולכים לגורמה יש פה איזה פספוס, אבל אם את עושה אוכל לשמחות ובזכותו אנשים נהנים ומצב הרוח שלהם מרומם וזה עוזר להם לשמח את בעלי השמחה – זה דבר נפלא".

"גיליתי שאני יותר אוהבת לבשל לילדים"

במקביל, בימים אלה עומלת מייזליק על הוצאתם לאור של שני ספרים חדשים. הראשון, הוא ספר קריאה שנקרא "שיר מהגבעות" ומבוסס על ילדותה בקיבוץ, ואילו השני, הוא ספר ראשון מסוגו, שייקרא "חגיגה במטבח", ומלמד הפעם דווקא את הילדים לבשל. "זה ספר שאף פעם לא עשיתי כמותו קודם לכן, ואני נהנית ממנו בצורה בלתי רגילה", היא מתארת. "זה ספר של מתכוני כיף לילדים, שמלמד אותם את כל הרעיונות הכי כיפים וחמודים באוכל, שהם יכולים לבשל גם יחד עם ההורים, ויגרום להם לחכות בשורה רק שהאוכל יהיה מוכן".

מה גרם לך ללכת דווקא לתחום הזה הפעם?

"הסתכלתי המון על חומרים קיימים וראיתי המון רעיונות. בארץ זה לא ממש מפותח, בחו"ל זה מפותח עד טירוף, אבל ממש טירוף, שהופכים את האוכל ליצירות אומנות, במיוחד ביפן. שם יש להם סדרות אינסופיות של מאכלים בצורות שונות. אפשר לראות מאכלים של אורז וסושי בצורת 'הלו קיטי', דובי, עכביש עצבני ועוד המון דברים מהממים. אני לא הלכתי עד כדי כך רחוק, אבל כן בניתי סדרת מתכונים כייפית".

ובאמת, בספר תוכלו למצוא שלל מתכונים שיגרמו לעוללים שלכם לפתוח את הפה ובשמחה. כך למשל, תמצאו שם לביבות 'אנגרי בירדס', לחמניות בצורות חמודות, 'עוגת החופש הגדול', שחציה חול עם דובונים קטנים משתזפים וחציה ים, גדוש בדגיגים, עשויה כולה ממתקים. תוכלו למצוא שם גם כדורי קורנפלקס פשוטים אבל משודרגים עם אוזני שפן וגם מאפה גבינה בצורת נחשים עם עיניים, והיד עוד נטויה. "כל מתכון חיפשנו איך לעשות אותו יותר חמוד ומדליק", מתארת מייזליק. "אם הוא לא חיה - יש לו איזה מקל, שיפוד או אלמנט מיוחד כלשהו, העיקר שיהיה חגיגה. יש בספר גם המון מתכונים עם ממתקים, שאת זה בטוח הילדים אוהבים", היא צוחקת.

אבל את לא חושבת שזה מצמצם את סף הגירוי של ילדים, שמעכשיו יירצו לאכול רק דברים שנראים להם טוב בעין?

"לא, כי אני חושבת שזה יותר כמו 'מילי דישטותא', משהו שעושה חיוך ושמח על הלב, ונותן אקסטרא טעם לחיים. זה לא בא מהמקום שאומר 'רק ככה אפשר לאכול', אלא של 'בואו נעשה קצת כיף'. השם הראשון שעלה לי לספר הוא 'חגיגה במטבח', ובעקבותיו ישר שלפתי את מתכוני החגיגה. גם ככה יש דברים שצריך לבלוע, אז בואו נעשה גם כמה דברים שיעשו חיוך.

"אני מרגישה שבשנים האחרונות, אולי גם קצת בהשראת הסדנאות, ה' עוזר לי להוריד מעצמי דברים שהם לא אני ולגלות בתוכי מקומות שלא ידעתי שהם אני, כמו למשל שאני יותר בישול לילדים. אז למה לא ללכת עם זה? זה כיף, כיף גדול לגלות את עצמך כל פעם מחדש".

למתכונים בלעדיים של אביגיל מייזליק:

מנג'טים של שוקולד ממולאים בקצפת "פנדה"

חטיף פינגווין גבינה וזיתים

קרמבו צבעוני