הקלות הבלתי נסבלת: למה כל כך קל להשיג נשק בארץ?

נכון לעת כתיבת שורות אלו, הפחד שאחז באזרחי ישראל בעקבות המצוד אחרי המחבל שירה בחפים מפשע ברחוב דיזנגוף בתל אביב ונמלט, הגיעו לסיומם, כשנמצא על ידי כוחות הביטחון בערערה, היישוב שממנו יצא ושבו גדל, עד שנתפס וחוסל.

אירועי טרור ברחבי ישראל, לצערנו, הם לא דבר חדש. עם זאת, פיגוע הירי בתל אביב שטלטל מדינה שלמה במשך שבוע שלם, היה האירוע הביטחוני הראשון שהעלה על סדר היום את הקלות הבלתי נתפסת שבה ניתן להשיג כאן נשק.
בעקבות הפיגוע בתל אביב שבו נרצחו אלון בקל ושמעון רוימי הי"ד, קיימה ועדת הפנים של הכנסת דיון דחוף בשבוע שעבר בנושא "טיפול המשטרה בסוגיית הנשק הבלתי חוקי בכלל, ובמגזר הערבי בפרט". השתתפו בו השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה ניצב מני יצחקי, נציגי ארגונים חברתיים ועוד.

בדיון הטעון, טען השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, כי 90% מהנשק הלא חוקי בצפון הארץ מגיע מצה"ל: "על דבר אחד אין מחלוקת", אמר ארדן, "הסוגיה של החברה הערבית תימצא בשנים הקרובות בליבת הפעילות של המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל. כשהצטרפתי לממשלה ולמשרד לביטחון הפנים אמרתי שאנחנו מעוניינים לתקן פער של שנים רבות, קודם כל בהיקף שירותי השיטור שניתנים לחברה הערבית.

(צילום: shutterstock)

"מדובר על איסוף מודיעין בהיקפים עצומים באלפי מקומות במגזר הערבי. הנשק הזה לא יושב בבית על המדפים, הוא מוסלק. בשנתיים האחרונות נפתחו כ-5,000 תיקים הקשורים להברחת אמל"ח. מי שסובל קודם כל מהעבירות האלו, אלו אזרחי ישראל הערבים שנפגעים מהשימוש בנשק הזה".

ראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, ניצב מני יצחקי, אמר: "כל תפיסת נשק היא מבצע. אף אחד לא שם נשק על הכוננית בבית ליד המפתחות של הרכב. מסליקים את הנשק ומסליקים אותו היטב. זה לא איסוף פטריות אחרי הגשם. אנחנו רוצים לייבש את הביצה ולעצור את ההגעה של נשק הלא חוקי לידיים אזרחיות. עשינו 11 מבצעים מתחילת השנה, אנחנו תופסים אלפי כלי נשק ואמל"ח, אבל במקביל אנחנו אמורים לטפל בזמינות שלו".

כאמור, ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת מחדל הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית והשלכותיו, התעוררה בשל פיגוע הירי שאירע בתל אביב לפני פחות משבועיים, כאשר המחבל שביצע את הירי היה ערבי ישראלי, תושב הכפר ערערה שבוואדי ערה. המחבל השתמש למעשה בנשק חוקי שהחזיק אביו, אך זה היה מספיק כדי לעורר סערה ציבורית סביב הנשק הבלתי חוקי בישראל בכלל ובמגזר הערבי בפרט.

ובינתיים בארה"ב: סוף לסיוט?

הנושא הכאוב והטעון יחדיו בנוגע לנשק בלתי חוקי והחרמתו, הוא לא רק עניין ישראלי גרידא. בארצות-הברית, שם מתמודדים כבר שנים רבות עם אסונות ירי המוניים, מעשיהם של בודדים מטורפים, כולל טרוריסטים, הנושא הזה עולה בכל פעם מחדש ומפלג את העם האמריקאי בדעותיו לגבי חקיקה בדבר החזקת נשק ללא רישיון.
במקביל לוועדת הפנים בישראל שקראה בשבוע שעבר לאכוף את החוק בכפרים הערביים שהפכו למערב הפרוע וליישם מבצע נרחב לאיסוף נשק לא חוקי במגזר הערבי, גם הנשיא האמריקני, ברק אובמה, הכריז בשבוע שעבר רשמית על התקנות החדשות והגברת האכיפה, בניסיון לשים קץ למתירנות כלפי אחזקת נשק בארצות-הברית.

אובמה, שנשא נאום רגשני בעניין, ואף הזיל דמעה כשהזכיר את הטבח בבית ספר היסודי סנדי-הוק בשנת 2012 שבו נרצחו 20 ילדים, הודיע באופן רשמי על תוספת תקציב לאכיפת החוקים הקיימים והחמרה בבדיקות הרקע, כאשר לדבריו, כל מוכר נשק וכל קונה ייאלצו לעבור בדיקה של הבולשת הפדרלית, ה-FBI.

השאלה שמעסיקה כיום את מרבית האזרחים הן בישראל והן בארצות-הברית, היא האם אכן נהיה עדים בקרוב, ליום שבו יגיע הסוף למגיפת הנשק הבלתי חוקי? התשובה אינה פשוטה כלל ועיקר, ואף תוצאות הדיונים בנושא אינן נראות באופק, אולם, דבר אחד ברור: מישהו התעורר סוף-סוף והחליט לעשות סדר בעניין, וטוב מאוחר מלעולם לא.

 

"הציבור הערבי לא רוצה נשק"

לפני יותר משנה, ב-17 לנובמבר 2014, בדיון ראשון מסוגו עם ראשי רשויות ועדת המעקב על מיגור הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, עלה נושא הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי בישראל. היו"ר דאז, השרה מירי רגב, פתחה את הדיון בהדגישה את הצורך בהידברות קבועה בין ההנהגה לוועדה שהיא בית לראשי הרשויות היהודים והערבים.

"בביקור הוועדה בטייבה בעקבות הרצח הנתעב של מנהל בית ספר עמל, החלטנו על הקמת ועדת משנה לטיפול באיסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי", אמרה רגב והוסיפה, "המשטרה לא תמיד חותרת מספיק למגע להורדת רף האלימות, אך שיתוף הפעולה שלכם נדרש גם בסיוע לחקירה ולא רק באיסוף הנשק. החברה הישראלית צריכה ללמוד לחיות יחד בשלום ובכבוד ואף אחד אינו מעל לחוק".

חרף הוויכוחים והמהלומות המילוליות בנושא בין המשתתפים הערביים בדיון ובין היו"ר רגב, כולם בעצם הסכימו פה אחד, כי יש למגר את הנשק הלא חוקי. ראש עיריית סכנין, מאזן גנאיים, אמר: "אלימות היא סרטן. יש לנו הרגשה במקרה האחרון של כפר כנא שיש יד קלה על ההדק למשטרה, כשמדובר באזרח ערבי, אך כולנו רוצים להתגייס למגר את הנשק הבלתי חוקי".

(צילום: פלאש 90)

גם מחמוד עאס, ראש מועצת כפר ברא, קרא להחמרה בענישה ואמר, כי הוא מוכן להתנדב למשטרה בעניין הביטחון לתושבים שלו. ח"כ חנא סוייד (חד"ש), סיפר, כי "יש הנחה בציבור הערבי שהמשטרה יודעת על כל רובה שקיים והיא לא פועלת לאספו". עמיתו ח"כ דב חנין (חד"ש) אמר: "חברי הכנסת וראשי הרשויות, מכל הזרמים אומרים חד משמעית שהציבור הערבי לא רוצה נשק. לא ייתכן שהמדינה יודעת למנוע דברים ביטחוניים, ולא יודעת למנוע דברים הקשורים בביטחון האזרחי ביישובים האלו". חנין אף הציע ליזום מהלך מיידי עם ראשי הרשויות לאיסוף נשק שיטתי, וח"כ טאלב אבו ערער (רע"מ-תע"ל) היה נוקשה עוד יותר כשאמר: "אני לא רוצה שיישאר ערבי אחד עם נשק", אך האשים את כוחות הביטחון בטענה שהמשטרה אינה אוספת את הנשק בזדון, משום שהיא יודעת שבסוף זה ישמש נגד ערבי.
באותו דיון הציג רפ"ק בדימוס, דוד כהן מהמשטרה וקצין רישוי נשק ארצי באג"מ, את המדגם שייצג בשנת 2014 את תפיסות הנשק הלא חוקי במחוז צפון. הנתונים דיברו אז על 87 אקדחים, 86 רובים, 106 רימונים 21 מטענים, 18 לבנות חבלה ו-22 בקת"בים. אלא שהיו"ר רגב אמרה: "הנתונים מבזים ומתאימים לשכונה אחת בלבד". 

לסיכום הצהירה השרה רגב, כי צריכה להיות פעולה כירורגית, וכי היא תקיים דיון עם השר והמפכ"ל ובו תדרוש נתונים מדויקים על כמויות הנשק והאיסוף בתוך שלושה חודשים. "אם לא יהיה שיתוף פעולה אמיתי מתוך הבנה שחיים כאו יחד יהודים וערבים", אמרה רגב, "ייפגעו רק האזרחים".

היא דיברה על מצב מסוכן שבו אנחנו יושבים על חבית של חומר נפץ, אך נדמה כי מאז הדברים לא השתנו ואף דבר קונקרטי לא נעשה.

איך מאתרים את הנשק – ושומרים על השוטרים?

כיום, קצת יותר משנה לאחר אותו דיון, פניהם של נושאי התפקידים בוועדה לביטחון פנים של הכנסת התחלפו, אך הקולות הם אותם קולות. כמוזכר בתחילת הכתבה, בשבוע שעבר שוב התכנסה הוועדה לדיון נוסף שעסק בנשק הבלתי חוקי שהנגע שלו פושה בעיקר במגזר הערבי.

הדיון הנוכחי בעקבות הירי בתל אביב שהרעיד את כל המדינה, היה לא פחות סוער מהדיון ב-2014. הדיון לווה בקריאות ביניים רבות ובחילופי האשמות בין חברי הכנסת הערבים לבין נציגי הליכוד. כאמור, השר ארדן העריך כי רוב הנשק במגזר הערבי מגיע מצה"ל, ואף ציין כי מדובר בכ-90% מהנשק בצפון. חבר הכנסת באסל גטאס האשים את ארדן ואמר: "אתם יודעים מי הסוחרים בנשק הבלתי חוקי". ארדן השיב: "כשיודעים מגיעים אליהם. אם יש לך פרטים, תמסור ונגיע אליהם תוך יום יומיים".

ח"כ אחמד טיבי ציין את הנתון לפיו 1,100 קורבנות מהמגזר הערבי נפלו מאז שנת 2000 על רקע של פשיעה ורצח, והוסיף ואמר: "כשנפגשנו עם ראש הממשלה באחרונה, הנושא הראשון שהעלינו היה הנשק הבלתי חוקי במגזר. הוא כרך את זה בקריאות המואזין. מה הקשר? זוהי הסתה".

ארדן הגיב על הדברים: "אתם תגבו את המשטרה כשהם ייכנסו לכפר לאסוף נשק ויהיה עימות? אתם הלא תגבו את אלו שיתנגדו לשוטרים".

מנגד, ח"כ איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, הביע רצון לסייע במאבק ואמר: "אנחנו פונים למשטרה, רוצים שיתוף פעולה בעניין הזה כי אנחנו הניזוקים העיקריים". עם זאת, הוא ביקש להבדיל בין תופעת הנשק הבלתי חוקי לבין התקדמות לא הוגנת במגזר הערבי: "אם פעולת המשטרה תהיה קונקרטית ותהיה באמת לצרכי איסוף נשקים, אנחנו נברך. אך אם ינצלו את ההזדמנות להרוג אזרחים, אנחנו נתנגד".

דבריו של ח"כ דוד ביטן מהליכוד עוררו מיד זעם בקרב חברי הכנסת הערביים, כשטען כי בכפרים הערביים לא שומרים חוק, אלא מצפצפים עליו. ח"כ בסאל גטאס זעק: "אתה עושה הכללות, בושה וחרפה!". ביטן לא נותר חייב והוסיף: "לשמוע את הח"כים הערביים מאשימים את המשטרה ואותנו בכל מה שקורה שם, זו צביעות. אנחנו לא אשמים שהכפרים הערבים הפכו להיות המערב הפרוע. על מנת לאסוף את הנשקים מהכפרים צריך להיכנס עם שריוניות".

לעומתו, ח"כ יעקב פרי מ'יש עתיד', קרא למצוא פתרון משותף: "צריכים לקבל בחיבוק את כוונת ראשי הציבור הערבי לשתף פעולה עם המשטרה בנושא איסוף הנשק", אמר פרי והוסיף: "לא צריך לקחת את זה למקום פוליטי".
השר ארדן שהנחה את הדיון הצהיר כי תופעת איסוף הנשק הבלתי חוקי תהיה ליבת הפעילות של משרדו ושל המשטרה בקדנציה שלו, אולם, נציג של מרכז המידע טען, כי המשטרה הכריזה בשנים האחרונות על כמה מבצעים לאיסוף נשק, אולם עד כה לא נמסר כמה כלי נשק נתפסו במבצעים הללו. כלומר, דיבורים יש והרבה, אבל תכלית נתונים חדשים עדיין לא ידועים ותוכניות ביצוע אף הן עדיין לא נמצאות בקנה.

קלה על ההדק: יותר מדי פרצות בגדר

אם נבקש לבדוק עד היכן מגיעים הדברים, נגלה כי בכל הנוגע להשגת נשק בלתי חוקי, השוק פרוץ לחלוטין ללא בקרה כלשהי והדרך להשגת הנשק שאליה יכול כל אזרח בישראל להיחשף בכוחות עצמו היא לא פחות ממטרידה.

ד' ממרכז הארץ, בעל רשיון לאחזקת נשק, מספר למגזין פז"ם שכשהציע את נשקו למכירה, קיבל טלפון מאיש "שהתעניין לגבי הנשק ושאל כל מיני שאלות. התעניינתי אם יש לו רישיון נשק, הוא טען שאין לו. הסברתי לו שחוקית אני לא יכול למכור את האקדח, אבל הוא המשיך להתעקש והציע לי סכום כפול ממה שביקשתי. הייתי בהלם מההצעה. מישהו אחר היה עלול להתפתות ולמכור את האקדח ולספר אחר כך במשטרה שגנבו לו מהבית או מהמכונית, וכבר היו מקרים כאלה", שחזר ד'. "אם אתה שואל אותי, מכירת הנשק צריכה להיות מוגבלת לחנויות נשק ולמשרד הפנים. העסק הזה צריך להיות מפוקח ומתועד, ושלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שבאותם אקדחים השתמשו מחבלים לבצע פיגוע, או עבריינים בעולם התחתון כדי לחסל חשבונות".

סיפור נוסף מגיע מאורי (שם בדוי), בעל אקדח 'ברטה' שמחזיק ברישיון נשק מזה עשר שנים. אורי החליט למכור אותו לפני כמה שבועות, ואחרי זמן קצר קיבל שיחת טלפון. "בעבר היה לוקח כמה ימים עד שהיית מקבל טלפון, אבל היום אולי בגלל המצב הביטחוני יש ביקוש גדול לכלי נשק", סיפר אורי והוסיף: "הקונה שהתקשר היה נחמד, אבל התעקש שניפגש סמוך לאיזה אצטדיון כדורגל בדרום הארץ, וסירבתי. זו הייתה דרישה מוזרה, אולי הוא רצה לעשות לי 'אמבוש', אני לא רוצה שבטעות האקדח שלי יגיע לאיזה עבריין או מחבל וזה יסבך אותי. פשוט לא רציתי לקחת סיכון".

בעבר הלא רחוק, כל נושא מכירת כלי נשק בישראל, גם המשומשים וגם החדשים, היה מוסדר בשורה של נהלים, והיא הייתה חייבת להתבצע אך ורק בחנויות למכירת כלי ירייה או במטווחים, כדי לוודא שהמוכר והקונה מחזיקים ברישיונות נשק, וששטר המכר והמסמכים לא זויפו.

המציאות היא שכיום לא ניתן לעשות החלפה של נשק ישן בחדש בחנויות למכירת כלי נשק, אלא רק לקנות חדשים, מה שגורם לפריחת השוק המסוכן הזה של כלי נשק משומשים, שגם הם יכולים להרוג.

בראיון למגזין פז"ם, אמר ר', קצין חקירות במשטרה, כי "אין שום פיקוח על המפגשים ומכירת הנשק. היו כבר מקרים שקונים חטפו אקדחים למוכרים כשהם מנצלים את העובדה שהמפגשים היו במקום לא הומי אדם. היו מקרים אחרים שבעלי אקדחים שרצו להיפטר מהם מכרו אותם לגורמים פליליים ללא שום אישורים והגישו תלונות כוזבות במשטרה שפרצו לכלי רכב או לביתם וגנבו אותם והכל עבור בצע כסף".

כשנשאל ר', מהו הפתרון אם כן? השיב: "כל מכירת כלי נשק יד שנייה צריכה להתבצע בתוך תחנות משטרה או בתוך חנויות מורשת למכירת כלי ירייה. אולי צריך לשנות את החוק, לבחון את זה מחדש. יש גם את הפיתוי למכור את האקדח עבור סכום גבוה מאוד, מבלי לברר אם לקונה יש את כל הניירת והאם הוא למעשה משמש איש קש לגורמים אחרים".

אישור מצה"ל: התקן של הנשק הישראלי

אם לא די בזה, ישנה פרקטיקה שגורה אצל יצואני נשק ישראלים: הם מבקשים מכתב מהאגף לסיוע ביטחוני, שנועד להעיד כי הנשק שהם מבקשים לייצא נוסה בצה"ל ולאשר את איכותו. במשרד הביטחון עורכים בחינה בנוגע לאותו ציוד ביטחוני, כלי נשק או שירותי הדרכה, ולאחר מכן, לרוב, מספקים את המכתב הרלוונטי, בחתימת ראש האגף. המסמך מספק ליצואני הנשק אסמכתה לכך שאמצעי הלחימה שהם משווקים עומד בבדיקות הצה"ליות, ואף נעשה בו שימוש בידי צה"ל. גורמי ביטחון טענו כי מדובר במסמך קריטי, שמספק יתרון משמעותי לחברות הישראליות. בתעשיות הביטחוניות מעניקים משקל רב לכך שהטכנולוגיות שלהם משמשות את הצבא הישראלי.

מכתבים אלו, המכונים גם 'מכתבי גיבוי', ואף באים לידי שימוש כתו תקן למוצר במצגות שמיועדות ללקוחות זרים, כאשר הם משתמשים במונח "IDF Proven" (בדוק על ידי צה"ל – ש.פ.), מיועדים לפי משרד הביטחון ללקוחות רשמיים בחו"ל ונועדו לסייע לתעשיות הביטחוניות ולאשר כי מדובר בטכנולוגיות או באמצעים הנמצאים בשימוש צה"ל. כמו כן, באגף לסיוע ביטחוני מציינים כי מתן מכתבי ההמלצה, המאשרים שימוש באמצעי לחימה "על ידי צה"ל ולשביעות רצונו", הוא חלק מהפעילות הנעשית כדי לקדם ולהרחיב את היצוא הביטחוני. גם באתר המשרד נכתב, כי פעילות זו היא חלק מ"מערך השירותים" ליצואן הביטחוני, שנועד לסייע לפיתוח עסקיו בעולם. עם זאת, מבדיקה שנעשתה על ידי עיתון 'הארץ', מתברר, כי מערכת הביטחון כלל אינה אוספת נתונים על מספר המכתבים שנשלחים או שנדחים, ובתשובה לתגובה, הסבירו במשרד הביטחון כי הם אינם יכולים לספק את המידע המדובר, מאחר שהוא אינו מצוי ברשותם, ורק לפני שבוע החליטו במשרד הביטחון להתחיל לעקוב אחר נתונים אלו.

לגבי הקלות בהשגת כלי נשק משומשים נמסר מהמשרד לביטחון פנים בתגובה: "לא ניתן לבצע עסקאות מכירת נשק ללא פיקוח של האגף לרישוי כלי ירייה. המכירה מותנית באישור האגף לכלי ירייה ובקבלת רישיון כחוק על ידי הקונה. ניתן לבצע את העסקאות אך ורק בבית מספר לכלי ירייה באו באחת מלשכות לרישוי כלי ירייה. ברצוננו להדגיש, כי בכל מקרה העברת בעלות מתבצעת אך ורק בלשכות הרישוי של האגף. בנוגע לפרסום כלי נשק למכירה, החוק אינו אוסר פרסום למטרות מכירת נשק".

הצו הנשיאותי: מה עם זכויותיהם של הקורבנות?
כאמור, גם בארצות-הברית נושא מכירת והחזקת כלי נשק תופס כותרות בימים אלה. בשבוע שעבר, במקביל לדיונים אצלנו, נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, שכבר מתחילת כהונתו קורא להגביל את חוקי החזקת הנשק במדינה, הכריז על סדרת פעולות חדשות שנועדו להטיל הגבלות על מכירת כלי נשק באמריקה, במטרה להפחית את מקרי ההרג ההמוני שהתרבו במדינה בשנים האחרונות. "התירוץ הקבוע לחוסר הפעולה בנושא לא מספיק יותר. ארצות-הברית צריכה להרגיש דחיפות בטיפול בסוגיית כלי הנשק", אמר אובמה בפתח דבריו.

הנשיא האמריקאי הדגיש, כי לא מדובר בתוכנית לקחת את כלי הנשק מכולם, וכי הצעדים החדשים אינם סותרים את התיקון השני לחוקה שמאפשר לכל אחד להחזיק בכלי נשק. עם זאת, "כולם צריכים לציית לאותם חוקים ורוב האמריקנים ונושאי כלי הנשק מסכימים על כך", אמר אובמה.

במהלך נאומו, מנה אובמה את אירועי הירי הקטלניים ביותר שהתרחשו לאחרונה בארצות-הברית, והציף ברגש את הקהל במסיבת העיתונאים כאשר הזיל דמעה ואמר כי זכויותיהם של הקורבנות נפגעו.

במסגרת ההוראות החדשות ייאלצו כל האנשים המוכרים נשק, לרבות אלה העושים זאת בתצוגות נשק או דרך הרשת, לקבל רישיון לכך ולבצע בדיקות רקע על הקונים. כיום, רק בעלי חנויות למכירת נשק נדרשים להחזיק ברישיון פדרלי, שבמסגרתו עליהם לערוך בדיקת רקע על הקונים. גורמים התומכים בהגבלות על החזקת הנשק טוענים, כי אנשים המוכרים נשק מחוץ לחנויות מורשות מנצלים את המצב כדי להתחמק מהדרישה.

מדובר בצו נשיאותי שמגיע במטרה לעקוף את ההתנגדות בקונגרס שברובו נשלט על ידי הרפובליקנים. הצו אמנם אינו ממלא אחר כל דרישות הארגונים התומכים בהגבלות, אך הוא מספיק כדי לעורר את זעמם של הרפובליקנים ושל ארגון הרובים הלאומי (NRA) שמתנגדים לפיקוח ומגנים על התיקון השני לחוקה המכיר בזכות האזרח להחזקת נשק. כך, שאם חשבתם שלאובמה יהיו חיים קלים יותר מאשר אצלנו בטיפול בנושא הזה, טעיתם.

הרפובליקנים טוענים, כי ההחלטה על הצעדים אינה נמצאת בסמכותו של הנשיא ומנוגדת לחוקה. יו"ר בית הנבחרים האמריקני, פול ראיין, הגיב לדברי הנשיא וטען, כי דבריו של אובמה "לא יוכלו לרמוס את התיקון השני לחוקה". הוא אף הגדיל לעשות כאשר איים בהודעה לתקשורת שפורסמה עוד לפני שהסתיים נאומו של הנשיא, שבה הצהיר כי יפנה לבית המשפט העליון על מנת לחסום את יוזמתו של הנשיא אובמה.

"אובמה יודע היטב כי החוק כבר קובע שאנשים שמוכרים נשק חייבים להשיג רישיון, ללא קשר לאופן שבו הם מוכרים אותו. ובכל זאת, במקום להתמקד בפושעים ובטרוריסטים, הוא פועל נגד האזרחים המצייתים לחוק", אמר ראיין בראיון לתקשורת.

מסתבר שגם אובמה בעצמו מבין שהתקנות החדשות שהוא מבקש להשית, לא יהיו פתרון במאת האחוזים. בסיום פגישתו עם התובעת הכללית האמריקנית, אמר אובמה: "התקנות החדשות לא יעצרו את כל מעשי הטרור, אך הן יצילו חיים".

אובמה אמנם מבקש בעיקר ליישם בדיקות רקע מקיפות שיידרשו לעבור הרוכשים, אך לאמריקנים שמורגלים שנשק הוא עוד פריט שאפשר לרכוש בקלי קלות, זהו צעד דרסטי ושינוי של ממש.

האם יצליח הנשיא האמריקאי במשימתו? ימים יגידו.