דונמים של תורה: כשהחקלאים יושבים ללמוד

אנקדוטה מעניינת נוצר בזיכרונו הרב ישראל צ'רקי, ראש 'כולל השמיטה' במושב עבדון: "ביום חמישי פגש אחד ממשתתפי השיעור את חברו, עובד במכולת מחוץ למושב. הוא, חילוני בלי כיפה, רואה את רעהו, חילוני שהיה בשיעור שלנו. 'תראה איזה גיצים של תורה עפים בשיעור', הכריז האחרון בפני הראשון בקול, 'אתה פשוט מפספס'. 'אני גם לומד תורה', החרה אחריו חברו. וזה נאלם". הרב צ'רקי מביא את האנקדוטה הזו כעדות לפריחה רוחנית מיוחדת שהביאו 'כוללי השמיטה' למושבים.

את הרב ישראל צ'רקי, בן המושב עבדון, כולם מכירים במושב. לא בגלל שמשפחת צ'רקי הנה משפחה שורשית ונטועה עמוק בנוף המושבי. רק בגלל 'כולל השמיטה' שניהל במלוא האנרגיה.

מושב עבדון, הממוקם סמוך ונראה למושב שלומי הגלילי וכמו כל האזור, משקיף על נוף גלילי ציורי, הנו מושב חילוני ביסודו. נקרא על שם עבדון המקראית, שנהוג לזהותה בתל עבדון הסמוך. הוקם בידי עולים מאיראן ומתוניסיה. בימי ראשיתו היה כפר עבודה ותושביו עבדו בייעור ובהכשרת קרקע.

לכולל השמיטה שניהל הרב צ'רקי הגיעו בעיקר הדור הצעיר של החקלאים. בשיעור למדו הלכות שביעית לצד גמרא, בתיבול שאלות אקטואליות מרתקות מהספר 'תורתך שעשועי' לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א – רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק.

ומה זה עושה לחקלאים, שלא רגילים בתלמוד תורה קבוע?

"אתה צודק. לכן אכן לא הייתה כאן קביעת עתים לתורה. אבל הלימוד הזה תפס אותם. היה מניין קבוע שהיווה את הבשר של השיעור. כתוצאה מכך", הוא מספר בלהט אופייני, "נוסדו שיעורים נוספים – שיעור לצעירים, למשל. זה הכניס אווירה של שיעורים למושב".

"המושב התחזק רוחנית בעקבות השיעורים", מנתח הרב צ'רקי. "ניתן לומר, שהקמת בית הכנסת ב'הרחבות' בהחלט נזקפת גם לזכות השיעורים".

הרב צ'רקי, הוא אברך כמדרשו, ואף מבטן ומלידה ניתן לומר. הוא נולד כאן להוריו שחזרו בתשובה. "מסירות נפשם של הוריי עמדה לי", הוא מסביר לי לנוכח תהייתי. "אני חושב גם, שצריך לדעת לפעול בחכמה ולא להתנגש עם אנשים. יש לפעול בדרכי נועם".

לדבריו, פחות הועלו שאלות בשיעורים הנוגעות לעבודת החקלאות היומיומית. "היו שאלות בנושאי השמיטה שעלו על הפרק, אך לא ביחס אישי למטע שלהם, היות שמרביתם עשו 'היתר מכירה'.

"לפחות העלינו את המודעות למושג הזה ששמו 'היתר מכירה'. הרי הגיעו אל החקלאים בערב השמיטה והודיעו להם בפשטות לאקונית כי עליהם לחתום על מסמך כזה מפני שהרבנות מחייבת. לא היה להם יד ורגל בהבנת העניין. עתה הם ביקשו ללמוד לעומק על הנושא ועל משמעותו. הם התחילו להתעניין על הפירות בסופר השכונתי ועל המושג 'יבול נוכרי' וכן על הנושאים הכרוכים באלו. פתחנו להם צוהר בסיסי לעולם חדש שפשוט לא הכירו".

לאיש-שיחנו אין מטע. רק לסביו. במטע של סבא יש חממות אבוקדו המשתרעות על מרחב נאה. וגם סבא, יהודי יקר, נמנה עם משתתפי השיעור של הנכד הנמרץ. 

שבת שכולה תורה

שבת שביעית האחרונה, בייחוד, לבשה פנים אחרות, מרנינות בהרבה. לא עוד חקלאים שנוטשים את עבודות האדמה במטעי העגבנייה ומצהירים בעוז יהודי ובאמונה יוקדת, את הצהרתו הקדושה של מבכר הביכורים: "עשיתי ככל מצוותך אשר ציוויתני". גם כאלו שיושבים בבית המדרש ורכונים על סוגיות 'לאכלה ולא לסחורה' של שביעית, כמו שהייתה תורתם אומנותם, אותה פחות הכירו מחייהם השוטפים את הקרקע.

מי שעמד בפועל מאחורי המהפך המפעים הזה, הוא הגאון רבי משה מנדלזון שליט"א רבה של קוממיות – בנו של רבה המיתולוגי של קוממיות, הגאון רבי מנחם מנדל מנדלזון זצ"ל, מי שהוכר לכול כ'רב השמיטה'. דמים מרובים (תרתי-משמע) שפך הרב מנדלזון הבן למען הפצת התורה בקרב אנשי האדמה. הוא השיג מימון אדיר למען ביסוס 'כוללי השמיטה' שכבשו את מדינת המושבים ואף הקיבוצים כאש בשדה קוצים והפכו ללהיט של תורה.

בעבר דווח, כי גאב"ד קוממיות הגאון רבי משה מנדלזון שליט"א, יחד עם ראש ועד הישוב חזון יחזקאל ומנהל עשרות 'כוללי השמיטה' ברחבי הארץ, ר' דוד יפרח, לצד עסקנים נוספים, עלו למעונו של מורנו הראש"ל הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, לדווח על מערך השמיטה והכוללים, כאשר מאות חקלאים מכל רחבי הארץ, המשביתים בפועל את שדותיהם במשך כל שנת השמיטה, יושבים כמה שעות ביום ללמוד הלכות שמיטה ומקבלים מלגה מכובדת.

גאב"ד קוממיות סיפר למורנו הראש"ל שליט"א על הפעילות המוגברת של 'המרכז הארצי לחקלאים שומרי שביעית שע"י ק"ק קוממיות', העומד תחת נשיאותו, כאשר מספר החקלאים שהנם 'גיבורי כח עושי דברו' מתרבים משביעית לשביעית עוד ועוד, ועל המימון הגבוה שמקבל כל חקלאי המשבית בפועל את שדהו בשנת השמיטה. מורינו הראש"ל בירך את הרב והעסקנים ברכת הצלחה מרובה, תוך שהוא מאחל כי בקרוב נזכה ל’יום שכולו שבת’ בגאולה השלמה.

עולם החקלאות נובל קמעא בימינו, עולם התורה הייחודי שהוקם לטובת אנשי השדה, דומה, ההפך הגמור. העולם הזה חווה פריחה מרהיבה.

המעניין בסיפור הזה הוא גם, שאנשי המושבים עצמם ומבשר בני המושב, גויסו לטובת מסירת השיעורים לחבריהם. כזה הוא, למשל, סיפורו של ר' אופיר נוח, בן המושב 'עין יעקב' הסמוך למושב עבדון ומי שהיה אחראי ל'כוללי השמיטה' במושב. בשיחה עמו הוא נשמע נרגש. "אני העברתי את השיעור לחקלאים מהמושב", הוא מספר לנו בהתלהבות. "השיעור עסק בתנ"ך, הלכות שבת, ולתבלין מעט גמרא. גיוונו בנושאי הלימוד".

והיו גם דתיים-מסורתיים שנמנו על שומעי-לקחו. "אנשים הפטירו בפניי שהם מרוצים מאוד מהלימוד. בנוסף, הלימוד מלכד ומחבר מאוד בין כולם. תשמע, לא מדובר בצעד פשוט. מדובר בשיעור שמתקיים ברציפות כל יום, כל יום. הנוכחים יושבים יחד, מתלמדים ומתחכמים, וכל אחד מהנוכחים מציף את השיעור בשאלותיו".

בלב הנופים הפסטוראליים והציוריים של הצפון, על שלוחה שצופה לנחל מירב (מיובלי הגעתון), מהווה המושב 'עין יעקב' פנינה יוצאת דופן במרחב הכפרי. צריך לבוא לכאן ולחזות בעיניים בשביל להרגיש. מרבית בני מושב 'עין יעקב' נמנים על הציבור הכללי. "אין אצלנו אנשים של 'אנטי'", הוא שח. "גם הרחוקים יותר מהדת, מגיעים לחוג את חגיגות ה'בר מצווה' לבן משפחתם בבית הכנסת".

25 דונם של אפרסק

השיעור העלה, אולי מטבע הדברים, גם שאלות הנוגעות לחקלאות מדי יום ביומו –  בלי קשר לשמיטה?

"למען האמת, עסקנו בזה. דיברנו רבות על ענייני השמיטה. אבל זה לא עורר את ציבור החקלאים משמעותית – כי באמת אין הרבה כאלו. רוב האנשים כיום עובדים בעבודת-כפיים מחוץ למושב. מהחקלאים האוטנטיים נותרו אך מתי-מעט".

זהו למעשה גם סיפורו של איש-שיחנו. בעבר נטע מטעי-ענק – 25 דונם (!) – של תפוח, אגס ואפרסק, אולם היום, איך הוא אומר, "עזבנו את זה, התייאשנו מזה סופית".

"רוב החקלאות בארץ", מבהיר אופיר, "מוחזקת בידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. קח את המושבים הסמוכים אלינו – געתון, יחיעם וספיחיהם. הרבה מאוד חקלאות יש באזור, אך רק היום יש להם הרבה יותר אינפורמציה יהודית באשר לקרקעות.

"הנה, תראה, רק השנה הגיעו אל החקלאים ויידעו אותם על אופציית 'היתר מכירה'. פעם כלל לא ידעו מה זה המושג הזה".

ובזכות מה זה קורה?

"לדעתי הרבנות הראשית פועלת בצורה אינטנסיבית בהרבה מפעם קודמת. אתה רואה עד כמה זה מסודר. לאנשים, גם רחוקים, יש מודעות".

אתם רואים פריחה רוחנית בעקבות 'כוללי השמיטה'? הם הטביעו חותם כל-שהוא על צביון המושב?

"אצלנו במושב, עד הרגע הזה יש לזה השפעה. זה עשה אצלנו דבק חברתי. מלבד זאת, וזה עיקר העיקרים, עקב התדירות של השיעור, הוא הזמין גם כאלו שלא היו מגיעים כלל לשיעור תורה, ועתה באו מדי יום ואף למשך שנה שלמה".

אופיר לוקח נשימה ארוכה וממשיך: "דע לך, שהחיבור שלנו, החקלאים, עם בורא העולם, הוא חיבור עצום. אסביר לך למה: חז"ל אמרו במסכת עבודה זרה, שכל בעלי אמונה רוצים להיות בעלי קרקע. הסיבה לכך היא פשוטה: כי החיים הארציים כפי שהם נראים היום, הם לא כאלו רוחניים. נוסח עבודות הכפיים בנות ימינו פוגע באמונה בהקב"ה.

"לא כן כשיש חקלאות, אז אדם תולה את כל יהבו בריבונו. כי כשאין גשם – פשוט אין מה לאכול והרעב משתלט כל הכול. הדבר הזה מכריח להתחנן לבורא, להתחנן ושוב להתחנן. פשוט על כל צעד ושעל. בעבודות בני ימינו, לעומת-זאת, יש לו לעובד משכורת מסודרת, ובמקרה הדוחק ייקח הלוואה. הוא פחות מרגיש במוחשיות את הקשר עם הזן את הכול".

תורתם אמונתם

מר קשאני, בן מושב נטועה המסורתי החונה על גבול הצפון, אף-הוא התבקש למסור את השיעורים ב'כוללי השמיטה'. "תמיד היו שיעורים במושב נטועה", הוא מציין. "אך עתה זה דרבן יותר, תפס רצינות".

"למדנו משניות שביעית", הוא מספר. "אנחנו מכירים את המלאכות המצוינות במשנה מהעבודה היומיומית. התפעלנו שגם בזמן המשניות היו עבודות חקלאות, רק באמצעים טכניים שונים". הלימוד התקיים במשך שלוש שעות ביום.

איך משפיע שיעור על אדם שיותר עובד אדמה?

"כשאדם מביט בזמן המשנה, הוא תופס את עצמו ואומר: אנחנו פוגשים באבותינו הקדושים שהיו שומרים שמיטה כהלכתה וראו ברכה ביבולם. אולי גם פה נמצא את הברכה. זה מחבר את החקלאי להיסטוריה".

"להשקות את הנשמה"

"כשם שצריך לדאוג לעץ לטפחו – צריך באותה מידה לדאוג למציאות היומיומית שלנו בחיים, שהיא הנשמה", אומר ח"כ הרב יצחק ועקנין, בן המושב יערה שבגליל ומי שמהווה את הרוח החיה שמאחורי הפעילות. "אי אפשר להותירה ללא טיפול יומיומי. אי אפשר לסכם את הקשר לתורה בשיעור או הרצאה ששומעים לעתים רחוקות. בכך לא די. בנוסף, השיעור היומי יוצר מחשבה אחרת על חובתו של היהודי בעולמו עצום-הממדים של הבורא".

הוא, שאמון על דברי-התורה בישיבת סיעת ש"ס, דואג גם שאנשי היבול שעסוקים במירב שעות היום בהשקיית היבול, ישקו את עצמם במי התורה המחיים את הנפש ואשר "יש בהם כוח עליון להשיב נפש" (הרבי הנתיבות שלום מסלונים זצוק"ל).  

"כבר כמה שמיטות שהפעילות הזו מתרחשת", הוא מציין בשיחה עם "יום ליום". "מדובר בחקלאים ששומרים זה כמה שמיטות ברצף ואנחנו מסייעים להם כדי שהמערכת תפעל כיאות".

אתה מכיר חקלאים שהלימוד חולל בקרבם תזוזה רוחנית? אולי התחילו יותר להתעניין במצוות התלויות בארץ?

"תראה, בשנים הראשונות של הפעילות הייתה לנו השפעה דרמטית על אורח-חייהם של החקלאים. שכן, בשנים הללו לא לימדו אותם רק הלכות שביעית אלא גם גמרא ומוסר, ואלו השפיעו עליהם, מטבע הדברים, על אורח-החיים. גם תפילות קבועות במניין – למשל – דבר שלא היה טרם לכן בצורה עקבית כל-כך. ואתה יודע, במושב יש בקושי מניין וחצי בדרך-כלל ועתה המניין הפך לעסק רציני בהרבה. הכול התפתח יפה, ברבות השנים.

"הדבר גם נתן מודעות גדולה בהרבה למושג של השבתת הקרקע. בעבר היו בודדים שמודעים למושג הזה של שמיטה אמתית של השבתת הקרקע באורח מוחלט. אולם כיום, המצב השתנה. יש לערך 700 חקלאים שלמדו בכוללי השמיטה ומתוכם 70 אחוז השביתו כליל את הקרקע, מבלי להזדקק ל'היתר מכירה'. זה דבר שלא היה אף פעם.

כשאני מבקש מהרב ועקנין אנקדוטה מרגשת ספציפית, הוא מתקשה לתת לי. "תראה", הוא אומר לי, "אתה רואה שמי ששמר שמיטה כהלכתה והטה אוזן כרויה להוראות הרבנים בשאלות איך לגזום ולעבד את הקרקע בשנה זו, כמה סיפורים מדהימים מבחינת נזקי היבול שמשום-מה פסחו על שומרי השמיטה הללו. מדובר בסיפורים פלאיים המצביעים באופן ברור על השגחתו של בורא שמים וארץ על הכל".

חלפה לה שנת שבת שביעית. מה שלום 'כוללי השמיטה' כיום הזה?

"ממשיכים ללמוד, אך כמובן לא במתכונת של ארבע שעות – אלא של שעה וחצי-שעתיים. זה, כמובן, גם לא מחייב רשמית את החקלאים לבוא.

"אני חושב שיש מטרת-על שהשגנו דרך 'כוללי השמיטה': זה הכניס מציאות של סדר עקבי של לימוד בקרב עובדי האדמה. זה יצר מודעות-יתר בקרב החקלאים למושג של 'קביעת עתים לתורה'. וזו הרי בעצם מטרת השמיטה: לשכוח מעולם האדמה ולעסוק בתורה. עובדה היא שמדובר בשמיטה החמישית שאנו פועלים בצורה מסודרת וכולם באים ללימודים הללו באופן סדיר. זה יצר, כאמור, גם מניינים מסודרים לתפילות.

"אגב, לדבר הזה השפעה גם על שלום-הבית. זה יצר מערכת חיים שלא יכולה להתקיים בלי תורה. אדם יכול לעבד את השטח ולחשוב שכל חייו נסבים סביב הפרנסה וספיחיה, ובזה הכול מסתכם. זה הטמיע מודעת אחרת לגמרי, מודעות יהודית לצאת מהאדמה בשביל להשקיע קצת בערכיו הרוחניים של האדם". 

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com