היום לפני: כ"ב בשבט – הרבנית חיה מושקא שניאורסון

הרבנית חיה מושקה שניאורסון נולדה בכ"ה באדר התרס"א בעיירה בבינוביטש שליד לובביץ', לאדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון ורעייתו הרבנית נחמה דינה.

הוריה קראו לה בשם חיה מושקא, על שמה של אשתו של הצמח צדק (האדמו"ר השלישי של חב"ד).

בשנת התרפ"ט נישאה לרבי מנחם מנדל שניאורסון בעיר ורשה שבפולין, והם עברו לברלין שבגרמניה. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, ברחו הרבי והרבנית לפריז. בשנת התש"א כאשר צרפת נכבשה על ידי הנאצים, נמלטו הרבי והרבנית לארה"ב.

בארה"ב הצטרפו הרבי והרבנית לאביה האדמו"ר השישי של חב"ד בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. לאחר פטירת האדמו"ר השישי, אביה של הרבנית, מונה בעלה רבי מנחם מנדל שניאורסון לאדמו"ר השביעי של חב"ד.

הרבי מליובאוויטש והרבנית חיה מושקא

הרבנית ע"ה היתה תעלומה גדולה בחייה, וגם לאחר פטירתה עדיין רב הנסתר על הנגלה. כרעייתו של צדיק הדור, שעיני העולם כולו נשואות אליו, היתה יכולה לזכות בכבוד-מלכים לו רק היתה מסכימה לצאת מאחורי מסך פרטיותה. כמה פעמים ביקשוה נשות חב"ד להופיע בפניהן, לבקר במוסדות-החינוך לבנות, לשמש כנשיאה וכיושבת-ראש של מוסדות ואירועים חגיגיים שונים - אך היא מעולם לא אבתה לשמוע על כך. רצונה הנחוש היה להישאר לחלוטין בצל ולא להיחשף בשום צורה שהיא.

היא היתה אישה חכמה ומשכילה ביותר ובעלת ידע עצום הן בענייני קודש והן בענייני חולין. שלטה היטב בשבע שפות. חוג מקורביה מתאר אותה כבעלת הבנה מהירה ומעמיקה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ששיחתה היתה תמיד מלווה בהומור דק ושנון. היו לה דעות ברורות ומגובשות בכל נושא, ועם זאת, אם קרה שהביעה דעה בעניין כלשהו ומישהו העיר לה שהרבי התבטא באותו עניין - היתה בו-במקום מבטלת את דעתה ומקבלת באופן מוחלט את דעתו של הרבי.

מי שבמשך 18 שנה היה הממונה על ענייני ביתו של הרבי, הרב חס"ד הלברשטם, סיפר לשבועון 'כפר-חב"ד' דברים מאלפים ומדהימים על הרבנית. הוא מתאר את הכבוד-ההדדי הבלתי-מצוי ששרר בין הרבי לרבנית. הרבנית היתה תמיד ממתינה לבואו. גם כשהיה שב בשעות הקטנות של הלילה, היתה יושבת בסבלנות ומחכה לו. וכשהיה נכנס - ואין זה משנה מה היתה השעה וכמה היה עסוק - היה מתיישב לידה ומשתף אותה בעניינים השונים. לפי הדי הדברים שהגיעו לאזניו, מניח הרב הלברשטם כי הרבי היה נועץ בה הרבה.

מפליא לגלות עד כמה תואמים התיאורים על הרבנית גם את אישיותו של הרבי. כמותו סלדה הרבנית מהמילה 'פשרה'. הדביקות הקיצונית באמת היתה קו מאפיין באישיותה. היא לא יכלה לסבול כל מה שהדיף ריח של שקר, ציניות ובמיוחד זלזול באנשים אחרים. כבעלה, הרבי, קרן גם ממנה חום אין-סופי של אהבה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה.

כוחה כאשה צדקנית התגלה לא-אחת כאשר טילפנו אל בית הרבי במקרי-חירום, והיה זה באותן שעות מעטות שהרבי נח. במקרים אלה, אומר הרב הלברשטם אמירה רבת-משמעות, "היתה הרבנית מטפלת בעניין"! אירע פעם, שנשי-חב"ד שיגרו לרבנית זר פרחים ליום הולדתה ואליו צירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. הרב הלברשטם מסר את הזר לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שרשום עליה שמה של הרבנית ושאל מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה. הרב הלברשטם התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. השיב לו הרבי ברצינות גמורה: "גם היא יכולה לברך אותם"!

בכ"ב בשבט התשמ"ח הרבנית חיה מושקא הלכה לעולמה במרכז הרפואי 'קורנול' במנהטן לאחר מחלה קצרה, ונקברה בבית הקברות היהודי 'מונטיפיורי' שבקווינס בו קבורים אביה ואמה, ובעלה הרבי מליובוואיטש. והותירה חלל גדול בקרב חסידי וחסידות חב"ד.

מאז פטירתה קמו בעולם כולו מאות מוסדות הנושאים את שמה הקדוש, בעיקר מוסדות להפצת תורה ויהדות לנשים.

הרבי מליובאוויטש במסע הלוויתה של הרבנית חיה מושקא