די.ג'יי. דאלי: "מעדיפה להרקיד מאה נשים בהפרדה ממסיבות ענק בחו"ל"

יותר מחמש שנים עברו מאז עלתה בפעם האחרונה דלית אייזנר, אז די.ג'יי. דאלי, אחת הדי.ג'יי הנחשבות בעולם, על במת הענק בהופעה שלה, שהתקיימה ברוסיה מול קהל של אלפי אנשים. ועדיין, עם יד על הלב, אם תשאלו אותה היום על התקופה ההיא, אייזנר, בכנות שובת הלב שלה, תספר שבסתר הלב יש לה לפעמים עדיין געגועים לשם.

"אני קוראת להן 'מחשבות של שעת לילה מאוחרת'", היא מתארת. "פתאום כל השאלות הכי קשות עולות, כמו: 'איך עזבתי בשיא הקריירה? מה עשיתי? ואיך ממלאים את הרצון והצורך האדיר הזה שקיים בפנים?'. אבל היום אני כבר מבינה שזה ניסיון. שאני בנאדם עם סף ריגוש גבוה, בייחוד אחרי שאחרי שהייתי על הבמות הכי נחשבות בעולם. ואז אני נזכרת. אני נזכרת שמגיע לי להתגעגע, שזה נורמאלי וטבעי, כי זה חלק ממי שאני וממה שהייתי, שהקב"ה הוא יותר גדול מהכל ושאף אחד לא הבטיח לי שאהיה על גג העולם לנצח.

"אני מנגנת במסיבות נשים, כשהכל בגדר ההלכה והמותר, ואני מאושרת. פשוט כיף להרגיש שאתה נותן, זו זכות להביא לנשים שמחה, כמה שעות שבהן הן שוכחות מהמטלות היומיות ומהשגרה ורוקדות. אבל מה זה רוקדות – עפות! זה כיף. מדהים איך נשים צמאות לקצב, לשמחה, לריקודים, להמתקה, ואין את זה הרבה, אז אני שמחה בזכות הזאת שניתנה דווקא לי".

אבל אל תטעו, את הדרך עד למציאות העכשווית שלה כאדם שמחובר ליהדות ולקדושה, אייזנר עברה בלי לפסוח על שום סעיף בדרך: היא הרוויחה כסף – והרבה, הופיעה בכל מקום אפשרי על פני הגלובוס שתצליחו לחשוב עליו, וזכתה להצלחה ולפרסום עד גג העולם. למעשה, היא היתה הדי.ג'יי הראשונה בעולם המוזיקה האלקטרונית, שגם הוכתרה במרוצת הזמן לאחת מעשרת הדי.ג'יי הטובים בעולם(!). ביום רביעי הבא, ר"ח אדר, 10.2.16, היא תופיע בכנס הנשים הענק שמתכנן ארגון הידברות באשקלון (פרטים כאן).

"זה היה פשוט סיפור סינדרלה. ברגע הפכתי לדי.ג'יי טראנס הראשונה בעולם"

תכירו את דלית אייזנר (37). בילדותה גדלה כאחת מתוך ארבעה ילדים, יחד עם בני משפחתה בכפר הנוער נווה הדסה, שם עבדו הוריה: אימה כאם בית ואביה כמדריך. בהמשך התגייסה לצבא, שם שירתה כשוטרת צבאית ומד"סית, ועם סיום השירות עברה לניו יורק, שם ניהלה בר במועדון נחשב, הרוויחה סכומים גדולים של כסף, והתגוררה במגדלי ה-Fifth Avenue, לצד שכנים כמו אל פאצ'ינו וגולדי הון.

כשמאסה בכך, המירה את נופי המגדלים בטיול בעולם, ובשלב כלשהו החליטה לחזור לארץ. "חזרתי עם סכום יפה של כסף", היא מתארת, "ולא הייתי צריכה לעבוד, אז חיפשתי מה לעשות עם עצמי. ואז שמעתי על איזשהו בית ספר לסאונד, ופשוט החלטתי ללכת על זה. החיבור למוזיקה היה טבעי לי, כי מגיל 16 יצאתי למסיבות טבע וטרנס, כתבתי שירים, והיתה לי להקת רוק ורגאי בשם 'רק רגע'. ובאמת, מהרגע הראשון שהתחלתי ללמוד, קסמו לי הציוד והתוכנות בלימודי הסאונד. מאוד אהבתי את העולם הזה של הבקסטייג'".

דלית אייזנר

כעבור שנה וחצי של לימודים, כשהיא רק בת 24, כבר רכשה לעצמה אולפן ביתי צנוע. "ישבתי בבית והתחלתי לשחק עם האולפן", היא מתארת. "גיליתי שאני מאוד טכנית, ופשוט כל מה שנגעתי בו יצא מושלם. את הטראק ראשון שיצרתי, השמעתי לחבר, שהשמיע לחבר שיש לו בר בנמל בת"א, והוא כל כך התלהב שהוא הזמין אותי לנגן שם כמה קטעים. באותו לילה, ישב שם מנהל של חברת התקליטים 'אומגה', שזו החברה הכי גדולה בעולם בתחום הטראנס, וזה היה ממש 'סיפור סינדרלה' כזה: הוא שמע את הקטע שלי והתלהב, והתעניין מי עומד מאחורי המוזיקה הזאת. יום למחרת, הוא ביקש ממני להגיע למשרדים שלו בארץ, ואיך שהגעתי – פשוט הוחתמתי. בעוד שאנשים היו מחכים שנים כדי שיחתימו אותם ללייבל הזה ויוצרים ערימות של מוזיקה לשם כך – אצלי זה פשוט קרה. כבחורה, המנהל זיהה את הפוטנציאל שלי ברגע, כי באותה תקופה בפופ וברוק היו הרבה נשים, אבל בטראנס? לא היתה אפילו אחת. זה היה עולם ששמור לגברים בלבד".

חודש אחרי שהוחתמה, כבר מצאה את עצמה אייזנר ביפן, בהופעת חימום ל"אינפקטד מאשרום", אחת הלהקות המצליחות בתחום, מול קהל של כ-50,000 איש(!). "זרקו אותי למים בלי חבל הצלה", היא נזכרת וצוחקת. "בקושי ידעתי ללחוץ Play, אבל כשאדם נשלח לעשות שליחות – ה' מסובב את הדברים וזה הולך".

תוך שנה הפכה מדלית אייזנר האנונימית מישראל, לדי.ג'יי דאלי, תקליטנית הטראנס הראשונה בעולם, שגם דורגה כאחת מעשרת הטובים בתחום. ב-2005 כבר הוציאה כבר את האלבום הראשון שלה, שמכר למעלה מ-300 אלף עותקים בכל רחבי העולם: ברזיל, מקסיקו, יפן, ועוד. האלבום היה בשורה גדולה באותם ימים, כיוון ששילב לראשונה בין טראנס ורוק, שילוב ייחודי שטרם נשמע כמותו בעולם המוזיקה האלקטרונית.

וכך, מהר מאוד, הפך הלו"ז שלה צפוף במיוחד, וכלל הזמנות להופעות בכל רחבי העולם. "חייתי למעשה בתוך אולפן הקלטות. תמיד חיפשתי חידושים ותמיד הלכתי עד הסוף. הייתי במסע, ניגנתי וניצלתי את הזמן הזה גם כדי לטייל. וכשראיתי כמה אני מבוקשת - מהר מאוד התחלתי להרים את האף מבחינה כספית. דרשתי יותר. עד אז לא שילמו כאלה סכומים, אבל אני שברתי את החוקים".

"קרו לי דברים הזויים, ה' דיבר איתי דרכם"

בזמן שאייזנר החלה את הקריירה המוזיקלית שלה ותקלטה בחופים ובמסיבות ברחבי העולם - אחותה התאומה, שהייתה שותפה לסצנת המסיבות של השתיים מגיל צעיר, בחרה במהלך חיים הפוך ממנה לחלוטין: החלה להתקרב ליהדות, התחתנה, וכיום היא כבר אם לשישה ילדים ומתגוררת באלעד.

בהמשך אף קיימה האחות בביתה שיעורי תורה, אותם העביר יובל דיין, בעלה של נעה ירון-דיין. אייזנר השתתפה בהם בתחילה, אולם מהר מאוד נשאבה לקריירה המוזיקלית שלה. "היינו מעגל כזה של לומדים, אבל אותי ישר חטפו למסיבות ולקריירה מוזיקלית, כך שמסע ההתקרבות שלי היה רק מאוחר יותר, בחו"ל".

לפני כעשר שנים, באחת הנסיעות שלה, בעודה ממתינה בטרמינל לטיסה שהתעכבה בדרך לרוסיה, הבחינה בחבורת מטיילות ישראליות. תוך כדי שיחה, סיפרו לה שהן בדרכן לאומן, לקברו של רבי נחמן מברסלב. אייזנר לא חשבה פעמיים – והחליטה להצטרף אליהן. "הגעתי כולי עם ג'ינס קרוע, נראית רוקיסטית לחלוטין. לא הבנתי הרבה, אבל הרגשתי שהיה לי עמוק. עמוק מאוד אפילו. זה לא שחזרתי בתשובה פתאום, כי באמת לא הבנתי מה כולם בוכות שם על קבר, אבל עמוק בלב הרגשתי את זה מאוד חזק. הרגשתי שה' פתח לי את העיניים ופתאום התחלתי לשים לב להשגחות בחיים שלי, ואז התחילה רכבת ההרים הזאת שלי, שעשתה לי ניתוח לב פתוח, בלי הרדמה. הרגשתי שקיבלתי שם הארה גדולה של רוחניות, של דברי תורה, דיבורים עמוקים כאלה ואווירה מאוד קדושה".

בין ההשגחות שאייזנר מדברת עליהן, תמצאו סיפורים הזויים – אבל אמיתיים. כך למשל, אייזנר מספרת על הופעה בברזיל, במהלכה הלכה לאיבוד במקום נידח לחלוטין ונתקעה בלי חשמל ובלי יכולת להיחלץ; על הוריקן במקסיקו שכמעט פגע בה; וגם על תאונת דרכים ומאוחר יותר גם תאונת מטוס – שמשתיהן ניצלה בנס. "ראיתי שמירות על גבי שמירות והשגחות בעיניים. מצבים שחוטפים אותנו, שודדים אותנו עם אקדחים ואני יוצאת מזה כמו כלום. לאט לאט התחלתי להבין, עוד טיפה ועוד טיפה", היא מתארת.

וכך, שמונה שנים אחרי שהחלה בקריירה המוזיקלית שלה וביססה את שמה בצורה משמעותית בעולם המוזיקה האלקטרונית - משהו קרה לדלית אייזנר. "כלפי חוץ, המשכתי את ההופעות שלי והכל היה רגיל ובסדר, אבל בפנים הנשמה היהודית צרחה לי בחו"ל. היא ראתה את הגועל, את הסיטרא אחרא באנשים, במקומות. לאורך כל הדרך הייתי ילדה טובה, היתה לי סייעתא דשמייא, שמרתי על עצמי ולא הייתי באמת קשורה לעולם הזה. היום אני יודעת, בדיעבד, שלא חיפשתי שם כבוד וגאווה. חיפשתי את עצמי".

במשך חמש שנים שלמות, המשיכה אייזנר בקריירה המוזיקלית שלה, תוך כדי שמירת שבת וכשרות במסירות נפש של ממש. "הייתי במלונות הכי מפוארים שיש, ולא יכולתי לצאת מהחדר, כי הכל היה כרוך בחילול שבת. הכל היה עובד עם כרטיסים אלקטרוניים, ותמיד שיכנו אותי בקומות הכי גבוהות, כך שלא יכולתי לרדת ולעלות כל כך הרבה במדרגות. במקביל, היה עוד תקליטן שהתחיל להתחזק, ואני הייתי מדליקה נרות ומביאה מהבית אוכל קפוא כדי לשמור על כשרות, והיינו יושבים, עושים קידוש ביחד, והוא היה מספר לי סיפורי תורה, ואני הייתי מתרגשת. כל כך התחברתי לזה שאי אפשר לתאר. כולם יצאו לבלות, רעש, בלאגן, ואני מצאתי סופסוף שקט בתוך האינטנסיביות הזאת, וזה היה עונג אמיתי. כלפי חוץ אף אחד לא כמעט לא ידע. הלכתי עם ג'ינסים קרועים וגוונים בשיער בכל צבעי הקשת, אבל בפנים כבר גיליתי את היהדות שלי".

"אני זוכרת לילה אחד שאני יושבת בבית וצריכה לנסוע לתקלט במסיבה בארבע בבוקר ופשוט לא רוצה יותר, ומבקשת מה' שלא תהיה מסיבה. איך שאני מגיעה לשם, אני רואה שבאמת, כנגד כל הסיכויים, הכל התבטל. עם הזמן אתה מרגיש איך יש מי שמקשיב לכל הדיבורים שלך, שמגיעים מהמקום הכי תמים - ואתה רואה את השקר בבירור".

ואז, כאמור, לפני כחמש שנים, התקיימה ההופעה האחרונה שלה, ברוסיה. "את יודעת שזה נגמר, אבל את לא יודעת איך לעשות את זה. אבל ה' עזר לי ופרשתי בשיא", היא מתארת. "ברמה שלא יכולתי יותר".

באופן סמלי משהו, באותה הופעה, עת גמלה בליבה ההחלטה שלא לשוב ולהופיע בפני קהל מעורב, אייזנר כבר היתה בעיצומו של היריון. היום, היא אם למיכאל יוסף בן החמש, אותו היא מגדלת במסירות ואהבה, לתוך מציאות אחרת לחלוטין. "מיכאל לומד בגן דתי, ומקבל חינוך דתי, והוא אפרוח קדוש, ממש", היא אומרת בגאווה בלתי מוסתרת ומחייכת.

"גאה בשליחות להופיע מול נשים"

מאז, מתעסקת אייזנר בעיקר בהפקות והקלטות פרטיות לנשים, אותן היא מקיימת מהאולפן הביתי והמשוכלל שלה בנתניה, שאינו נופל באיכותו מאולפני הקלטות מקצועיים מובילים. נוסף לכך, לפני כשנה וחצי הקימה את להקת "היהודיות", להקת נשים איכותית ראשונה מסוגה, שבימים אלה עמלה על הקלטת אלבומה הראשון. את כל השירים כותבת עבורן אייזנר, את הלחנים והעיבודים הן מבצעות ביחד.

"על מטוס בברזיל הכרתי את סולנית להקת "השחקים" דאז, שחזרה בתשובה, אורית זכריה, ונוצר בינינו קשר". היא מתארת את תהליך התהוות הלהקה: "בחתונת בתה של נועה ירון פגשתי את מאיה וטורי, זמרת ומתופפת ועורכת דין בהשכלתה. גם ליזי חזן, זוכת 'אייל גולן קורא לך', שחזרה בתשובה אחרי מות אחותה, הצטרפה אלינו, ואנחנו מופיעות לנשים בלבד. והיום זו השליחות שלי, בתוך הלהקה הזאת. אני כל היום יוצרת".

תאמינו או לא, אבל התחנה הראשונה בה זיהו את הפוטנציאל של "היהודיות" הייתה דווקא הידברות.  "יצא לנו להופיע בסייעתא דשמייא בכנסי הנשים של הידברות, שישר זיהו את הפוטנציאל שלנו, והתחלנו לקבל הזמנות להופעות גם מארגוני קירוב אחרים, עמותות וועדי עובדים. לפעמים אני גם מספרת את הסיפור האישי שלי, ויש גם קליפ מרגש של 4 דקות של "היהודיות" ושל די.ג'יי דאלי לפני ואחרי, שם רואים אותי על במות ענקיות ברחבי העולם".

ואיך את מתייחסת לעבר שלך היום?

"שואלים אותי לפעמים אם חזרתי בתשובה, ואני צוחקת. אני מתה על המשפט הזה. מבחינתי, אנחנו כל יום חוזרים בתשובה, עושים עוד השתדלות, עוד קצת, עוד טיפה. אין דבר כזה לחזור בתשובה ביום אחד, זו שטות. אני מאמינה שכולנו במסע, לפעמים יורדים, לפעמים עולים, אבל תמיד בסוף חוזרים. 'שבע ייפול צדיק וקם'.

"אני בוחרת בדרך התורה לא כי צריך לעשות, אלא ממקום אחר, ממקום יותר פנימי. אני רוצה ואני בוחרת. ואני מאמינה שמי שהולך ומשתדל ורוצה, ויש לו רצונות וכיסופים וגעגועים להקב"ה, גם אם הוא בהסתרה שבתוך ההסתרה - הסערה הזאת היא זמנית.

"גם אני, כנראה שהייתי צריכה לרדת הכי נמוך כדי לעלות את הניצוצות שלי ולמצוא את האבידות שלי, וכנראה שהיו לי לא מעט כאלה. כשבנאדם יורד נמוך, זה לא כי הוא רוצה, אלא כי לפני שהוא ירד כל כך נמוך – הוא הסכים לרדת לשם, אז כנראה שהסכמתי לכך והייתי צריכה לעבור את מה שעברתי. זה סך הכל עשה אותי מי שאני היום, ובזכות זה גם זכיתי ב"ה לקרב אנשים אחרים. לפעמים מספיק דיבור אחד ומילה אחת ואי אפשר לדעת מה אתה עושה לבנאדם בפנים, אי אפשר להבין את זה. כולנו שליחים של הקב"ה".

לא קשה לך היום אחרי שהתרגלת לסטנדרטים כל כך גבוהים של רמת חיים ופרנסה, פתאום 'לנחות' קצת?

"אני אומרת שפרנסה זה משמיים. ה' זן ומפרנס לכל, ובאמת שאני בטוחה וסמוכה כמו שכתוב בברכת המזון, ש'לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'. ה' יודע את צרכה האמיתי של כל נשמה, ואם זה לא מגיע מפה – זה מגיע ממקום אחר. יש שליחים רבים למקום, ישתבח שמו לעד. אני את ההשתדלות שלי עושה. אנחנו שוכחים את זה בקלות, קל לשכוח. יש נטייה לשכוח את ה' גם בתוך הדת, זה קורה לכולם".

מה החלומות שלך הלאה?

"אני חולמת לחזור להופיע בחו"ל בפני נשים בלבד, הפעם מתוך מקום אחר, ושיהיו פסטיבלים ומודעות מוזיקלית נשית דתית גבוהה יותר. זה החלום שלי, לראות את זה קורה בפועל. חוץ מזה, אני אשמח גם להגיע לקיסריה, ולהופיע על במות בסדר גודל כמו אלה שהופעתי עליהן - הפעם מול נשים בלבד. חילוניות, דתיות, כולן ביחד".

ואת חושבת שזה עוד יקרה?

"אם לא הייתי חושבת ככה, לא הייתי ממשיכה הלאה. אני בטוחה שזה יקרה. בטוחה. בעזרת ה' יתברך. וכבר עכשיו "בקטנה" קורים דברים. זה אמנם בכלל לא אותו דבר וזה רחוק מלהיות, אבל אני אופטימית".

בא' באדר א', (10.2 למניינם), צפויה דלית אייזנר להופיע בהפקת הענק של הידברות, "מאירות בהיכל", בהופעה שטרם נראתה כמותה, עם הלהקה שלה, "היהודיות". בערב ישתתפו גם הרבנית ימימה מזרחי ועדן הראל. הערב יתקיים בהיכל הספורט באשקלון. מעוניינות להשתתף? כרטיסים במחיר מוזל תוכלו לרכוש ב-073-222-1-280.