למה שושי לא נכנסת להריון?

הדרך מספרת את סיפורו של יום ראשון. עיכוב ניכר. כבר ממתינות כמה נשים, ובזווית עיניי אני קולטת גם אותם – מסתודדים בפינת החדר, יושבים בדריכות על קצה הספסל הארוך, עיניהם נשואות אלי בציפייה. מזה אני חוששת. קטונתי. אני רק בורג קטן בגלגלי האינסוף. יכולה להשתדל. ממש לא יכולה להבטיח...

לאחר המתנה של כחצי שעה, מגיע תורם. ניכר עליהם שהם מותשים, ולא רק מההמתנה הבוקר... הם מתיישבים בכבדות מופגנת. שושי שולפת מהתיק מספר ניירות מקומטים, ומטילה אותם על השולחן שבינינו. חבל...זה יקשה על פיענוח התשובות. אני מיישרת את הדפים מקמטוטיהם, ומכניסה אותם לתוך ניילונית. ואז שולפת לפי הסדר.

אני מנסה ללכוד את מבטה של שושי - אך עיניה הכחולות מצועפות בדמעות שזולגות על לחייה הוורודות. פה תבוא לעזרתי קופסת הטישו - כלי עבודה מרכזי בכל מרפאה גינקולוגית. היא נוטלת ביד קמוצה טישו אחד, ומנגבת בתנועה מהירה את הדמעות.

אני נכנסת לתיק הרפואי, שולפת מידע מהתשאול, וניגשת 'לפיענוח' הבדיקות שהביאו עמהן. אי-הפריון הוא מעין 'פאזל' עבורי, שאנסה להשלים את הרכבת חלקיו בעזרת הבדיקות הנוספות, עד לפתרון המיוחל.

אני מרפרפת.

שושי מחוסנת לכל הזיהומים שמסכנים הריון, ב"ה. גם הבדיקות הגנטיות תקינות. אני חולפת על פני בדיקות הדם ההורמונליות שבוצעו לאורך המחזור, כשמצטרפות אליהן גם בדיקות על-קול. מעיון במסמכים מצטיירת תמונה של 'עקרות הלכתית'. משמעות הדבר היא שהביוץ מתרחש לפני הטבילה, ולכן לא מושג הריון.

מצות הטבילה היא באמת מצוה 'עם מזל', וישנן לא מעט נשים שלא מקפידות על קלה כחמורה, אך דואגות לשמור בהקפדה על חוקי הנידה. האמת היא שזה לא ממש מפליא, שהרי זו 'מצוה רבה' –מצוה שמדורגת בעמדה גבוהה בהיררכיה ההלכתית. ואכן, רוב ככל המטופלות שלי טובלות, ללא קשר לחזות החיצונית שהן באות איתה. מזמן הגעתי למסקנה שחשוב להסתכל פנימה, מדובר הרי בדור של מסיכות...

בשנים האחרונות אני פוגשת מדי יום ביומו אשה שפונה עם שלט מדומה על מצחה - 'ד"ר חנה, יש לי עקרות הלכתית. בדקתי עם מקלוני הביוץ, וראיתי שאני מפספסת את התאריך. באתי לטיפול.' היא כבר בטוחה באבחנה, ובעצם מבקשת שירות טכני ממוקד מהשיפוצניקית [זו אני] לבעיה שהיא 'אבחנה'. אך מה אעשה, הניסיון שלי מראה שרק חלק קטן מהנשים שפונות בחשש לעקרות הלכתית אכן לוקות בכך – ולכן כל כך חשוב המעקב אחר בדיקות הדם ובדיקת העל-קול.

מה הסיבה לבלבול? כי בתוך ה'סל' הזה שנקרא 'עקרות הלכתית' נהוג להכניס כל מיני נשים. לדוגמא - נשים שגילן מתקדם מאספקט הפריון, שאצלן הביוץ המוקדם הוא רק סמן לירידה באיכות הביציות [זאת אומרת שהביוץ המוקדם הוא התרנגולת, ולא הביצה או הביצית...]. באוכלוסיה זו אי-הפריון איננו נובע מהטבילה המתאחרת, כי אם מהאיכות הירודה של הביציות, שהיא זו שגורמת לביוץ להתרחש מוקדם. הזזת הביוץ במקרים אלו לא תועיל, לצערנו הרב, להצלחת הכניסה להריון.

ישנן גם תת-קבוצות, כגון נשים שהביוץ אצלן מתרחש במועד, אבל בתקופה שלאחר הביוץ ישנו חוסר בפרוגסטרון, ולכן ההפלגה קצרה, ונדמה להן שזה בגלל ביוץ מוקדם – ולא כן.

קבוצה נוספת כוללת נשים עם דימום ויסתי ארוך מהמקובל, כך שהביוץ מתרחש בזמנו, אך הרחם 'אשם' בדימום ממושך ולכן האשה יכולה ללכת למקווה רק מאוחר, אחרי שהביוץ כבר עבר. לצורך אבחנה בין מקרה למקרה דרוש בירור מעמיק.

לעיתים קרובות נוצרת בעיה דמוית 'עקרות הלכתית' אך ורק בגלל שהאשה 'מחמירה' על עצמה, ואיננה פונה לרב עם שאלות הכתמים. לעיתים זה יקרה באוכלוסיות שבקיאות פחות בהלכה. הן אינן מודעות להקלות הרבות שיש בנושאי כתמים, ומורגלות פחות בשאלות רב בנושא הזה. אני נוהגת לומר לנשים 'כדי להחמיר אין צורך ברב. את זקוקה לרב כדי להקל'...

הטיפול התרופתי בביוץ מוקדם 'אמיתי' הוא קל ביותר; מדובר במספר כדורים בודדים שמכילים אסטרוגן 'טבעי', שניטלים למשך כשלושה ימים בלבד בכל מחזור טיפולי. אם לא מושג הריון לאחר זמן מוגבל - ממילא קיים צורך בהערכה מחודשת לצורך מציאת סיבות נוספות לאי-הפריון.

אני מסבירה לזוג הצעיר את אשר אבחנתי. הם די מתפלאים, הרי אין סממן חיצוני להפרעה מחזורית. אך, כפי שחוויתי לא פעם במסגרת עבודתי כרופאה, המטופלים אוהבים לקבל אבחנה – חותמת - ויהי מה, שהרי 'אין שמחה כהתרת הספקות'. ואכן, שפת הגוף המכווץ שלהם משתנה באחת. הם מביעים סיפוק רב ש'עלינו' על משהו - הנה, הישועה קרובה לבוא. חשוב לי לצייר לפניהם תמונת מצב ריאלית - אנחנו נצא לדרך, נתחיל בטיפול תרופתי, ואולי גם נעקוב בבדיקות דם או על-קול, אך גם אם נצליח לדחות את הביוץ, ההיריון יגיע רק אם ריבונו של עולם יחליט על כך. שהרי שלושה שותפים באדם - הקב"ה, אביו ואמו. הרופאה, במחילה, נמצאת מחוץ למעגל הקדוש הזה. אני רק שליחה.

חשוב מאוד לעשות תיאום ציפיות, כי כגודל הציפיה כך גם גודל האכזבה. שושי עשויה לחשוב שאחרי שביצעה בדיקות, ונטלה כדורים, אז בוודאי ההיריון יגיע, ואז האכזבה תהיה גדולה כאשר בדיקת השתן המיוחלת תצביע על פס ורוד אחד ולא שניים. ואז יזלגו הדמעות, ומצב הרוח יצנח שוב, וכל כוחות הנפש שגייסנו יחדיו לכבוד משימת הפריון ילכו לטמיון. ואיך נמשיך במסלול אם שושי לא תהיה מצוידת בכוחות כה חשובים של אמונה ובטחון?

אז נכניס לחגור שוב את הכלים המשמעותיים ביותר לצליחת המסע - נרים עינינו ליושב במרומים, ונבקש כוחות להמשך הדרך, ארוכה ככל שתהיה.

הישארו אתנו... עוד ארוכה הדרך...

לאתר של ד"ר חנה קטן

בפרק הקודם:

פרק 1: "דוקטור חנה, אנחנו לא מצליחים להרות"

לרכישת ספרה של ד"ר חנה קטן "חיי אישה" בהידברות שופס