5 דקות תורה ביום
ל"ט מלאכות: מלאכת זורע
דבר תורה יומי מפי הרב רונן חזיזה, במסגרת "לפחות 5 דקות תורה ביום". יוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים כז' שְׁבָט (6 בְּפֶבְּרוּאָר)
- הרב רונן חזיזה
- פורסם כ"ד שבט התשע"ו
א. כְּשֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה נִצְטַוּוּ לְהָכִין "מִשְׁכָּן". כְּלוֹמַר, בַּיִת שֶׁבּוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַמִּשְׁכָּן הָיָה עָשׂוּי בְהִדּוּר וּבְיֹפִי נִפְלָא, עַל יְדֵי מְלָאכוֹת שׁוֹנוֹת. בְּאֶמְצַע הַפָּרָשִׁיּוֹת הָעוֹסְקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וּבַהֲקָמָתוֹ, בָּאָה הַתּוֹרָה וּמְצַוָּה אוֹתָנוּ לִשְׁמוֹר אֶת הַשַּׁבָּת מִכָּל מִשְׁמָר. מִסְּמִיכוּת הָעִנְיָנִים לָמַדְנוּ שֶׁהַמְּלָאכוֹת שֶׁהָיוּ בִבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן הֵן בְּעֶצֶם הַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת.
ב. בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת, וְאָנוּ נִלְמַד אוֹתָן לְאַט לְאַט, וְנַמְחִישׁ בְּדֻגְמָאוֹת הַמְּצוּיוֹת בֵּינֵינוּ, מָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת וּמָה אָסוּר.
ג. הַמְּלָאכָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא "הַזּוֹרֵעַ". בַּמִּשְׁכָּן זָרְעוּ סַמְמָנִים כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶם אֶת הַיְּרִיעוֹת שֶׁכִּסּוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן. הַגְדָּרַת הַמְּלָאכָה הִיא: זְרִיעַת זְרָעִים, אוֹ נְטִיעַת שְׁתִילִים, אוֹ כָל פְּעֻלָּה אַחֶרֶת הַמְּבִיאָה לְגִדּוּל צְמָחִים אוֹ מְסַיַּעַת לְכָךְ.
ד. אָסוּר לְהַשְׁקוֹת עֲצִיצִים אוֹ צְמָחִים בְּשַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַהַשְׁקָאָה הַצֶּמַח צוֹמֵחַ וְזֶה נֶחְשָׁב כְּ"זוֹרֵעַ".
ה. יֶשְׁנָן מְלָאכוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁמּוֹעִילוֹת לִצְמִיחַת הָעֵץ וַאֲסוּרוֹת מִשּׁוּם "זוֹרֵעַ". וְאֵלּוּ הֵן: אָסוּר לִזְמֹר (כְּלוֹמַר, לִקְצֹץ חֵלֶק מֵעַנְפֵי הָאִילָן עַל מְנַת לְשַׁפֵּר אֶת צְמִיחָתוֹ), וְכֵן אָסוּר לְנַכֵּשׁ (כְּלוֹמַר, לִתְלֹשׁ קוֹצִים אוֹ צִמְחֵי בַר הַמּוֹנְעִים אֶת גִּדּוּל הַצְּמָחִים), וְכֵן אָסוּר לְזַבֵּל (כְּלוֹמַר, לְפַזֵּר זֶבֶל אוֹרְגָנִי אוֹ דֶשֶׁן כִימִי עַל פְּנֵי שָׂדֶה לְהַשְׁבִּיחוֹ), וְכֵן אָסוּר לְעַשֵּׁן, (כְּלוֹמַר, לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת לְהַדְבָּרַת מַזִּיקִים הַמַּפְרִיעִים לְגִדּוּל הָאִילָן), וְכֵן אָסוּר לְזַפֵּת (כְּלוֹמַר, לִמְשֹׁחַ אֶת הָעֵצִים בְדָבָר שֶׁרֵיחוֹ רַע כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הַתּוֹלָעִים וְלֹא יִפְגְּעוּ בָעֵץ), וְכֵן אָסוּר לְסַקֵּל (כְּלוֹמַר, לְפַנּוֹת אֲבָנִים אוֹ כָל דָּבָר אַחֵר הַמּוֹנֵעַ אֶת גְּדִילַת הָאִילָן) בְּשַׁבָּת. מֵאַחַר וְכָל הַפְּעֻלּוֹת הַלָּלוּ מְבִיאוֹת לְגִדּוּל הָעֵץ - אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם זוֹרֵעַ.
* * *
רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים
נֶאֱמַר בַּפָּרָשָׁה: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" ה' מַזְהִיר אוֹתָנוּ לֹא לְעַנּוֹת אִשָּׁה אַלְמָנָה וְיֶלֶד יָתוֹם, מֵאַחַר וְאֵין לָהֶם גַּב וּמִשְׁעֶנֶת וְהֵם רְגִישִׁים מְאֹד. אוּלָם, חֲכָמִים בַּמִּדְרָשׁ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁאִסּוּר זֶה חָל לֹא רַק כְּלַפֵּי אַלְמָנָה וְיָתוֹם אֶלָּא כְלַפֵּי כָל אָדָם.
וְהִנֵּה, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁדּוֹאֲגִים לִיתוֹמִים וּלְאַלְמָנוֹת אֲבָל אֵינָם מַבְחִינִים שֶׁבִּזְמַן שֶׁהֵם מַשְׁלִימִים אֶת חֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדִים יְתוֹמִים אֲחֵרִים – הֵם בְּעֶצֶם מְצַעֲרִים אֶת יַלְדֵיהֶם וְעוֹשִׂים אוֹתָם כִּיתוֹמִים חַיִּים, מֵאַחַר וְהֵם גְּדֵלִים בְּלִי אַבָּא שֶׁיִּהְיֶה אִתָּם וִיסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁינָה, אוֹ יַחְזֹר אִתָּם עַל מָה שֶׁלָּמְדוּ בַכִּיתָה. וְכָתַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל בְּשֵׁם רַבּוֹ הָאָרִ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הָעוֹלָם, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי בֵיתוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל עַל זֶה שָׂכָר, וְאֵין זֶה נֶחְשָׁב לְמִצְוָה!
מְסֻפָּר עַל רַב גָּדוֹל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ מִקְּהַל עֲדָתוֹ שֶׁיְּכַנְּסוּ אֶת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁבָּעֲיָרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּשֶׁכֻּלָּן הִגִּיעוּ, הָרַב עָלָה לַבִּימָה וְאָמַר: "אָסַפְתִּי אֶתְכֶן לְכָאן מֵאַחַר וַאֲנִי זָקוּק לְעֶזְרָה. אֲנִי מְחַפֵּשׂ אִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מוּכָנָה לְגַדֵּל יֶלֶד, יֶלֶד מְיֻחָד בְּמִינוֹ, הוּא צֶאֱצָא שֶׁל הַ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל". כָּל הַנָּשִׁים הִתְרַגְּשׁוּ מְאֹד, וְהָרַב הִמְשִׁיךְ: "הַ"חָפֵץ חַיִּים" הִבְטִיחַ שֶׁמִּי שֶׁיְּטַפֵּל בּוֹ וִיגַדֵּל אוֹתוֹ – הוּא בְאֹפֶן אִישִׁי יִתְפַּלֵּל עָלָיו בַשָּׁמַיִם!
אוּלָם, הַנְּקֻדָּה הִיא שֶׁהַיֶּלֶד זָקוּק לְיַחַס מְאֹד אִישִׁי וְאוֹהֵב, הוּא לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל צְעָקוֹת וְהַשְׁפָּלוֹת כִּי נַפְשׁוֹ רְגִישָׁה מְאֹד, וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ אִישָׁהּ כָזֹאת שֶׁתִּהְיֶה מוּכָנָה מְאֻפֶּקֶת וְסַבְלָנִית לְאַמֵּץ אוֹתוֹ". כָּל הַנָּשִׁים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק: "אֲנִי מוּכָנָה, אֲנִי מוּכָנָה", אָמַר לָהֶן הָרַב: "אִם כָּךְ, יֵשׁ לִי הַצָּעָה יוֹתֵר טוֹבָה, לְכָל אֶחָד מִכֵּן יֵשׁ יֶלֶד בַּבַּיִת שֶׁהוּא הַבֵּן שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם! כֵּן, זֶה הַבֵּן שֶׁלָּכֶן! שֶׁהוּא רָגִישׁ וְזָקוּק לְיַחַס אוֹהֵב, בְּלִי הַשְׁפָּלוֹת וּפְגִיעוֹת וְה' בְּעַצְמוֹ מַבְטִיחַ לָכֵן בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי!.." שַׁבָּת שָׁלוֹם.