קודם כל רחמנות: דבר תורה לפרשת משפטים

מבאר נפלא הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל מחכמי איזמיר בספרו "מגלה צפונות", שהחידוש בדין עבד עברי, שיש לרחם אפילו על אדם שפל, כגנב הנמכר בגניבתו, עד שחז"ל הגדירו זאת "הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ"ב ע"א). וכפי שכותב הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק ג' פרק ל"ט): "כל המצוות אשר ספרנום בהלכות עבדים, כולם חמלה רחמנות וחנינה לאביונים. ומרוב הרחמנות, יציאת עבד כנעני חפשי בחסרון אחד מאבריו, שלא יתחברו בו העבדות והביטול ואפילו בהפלת שן, כל שכן על זולת מהאיברים... ואמרוֹ 'לא תסגיר עבד אל אדוניו', עם היותו רחמנות יש בזאת המצוה תועלת גדולה, והוא שנתנהג בזאת המדה הנכבדת, והוא שנעזור מי שיֵעָזֵר בנו, ונשמרהו ולא נסגירהו ביד מי שברח מלפניו. ולא די שתעזור מי שיעזר בך אלא שאתה חייב לעיין בתיקוניו ותיטיב לו ולא תכאיב לבבו בדברים. והוא אמרוֹ יתעלה 'עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו'. ועוד שחייב זה הדין בפחות שבבני אדם והוא העבד, כל שכן אם יֵעָזֵר בך איש נכבד - שראוי לך לעשות מה שראוי לו...".

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

ולפיכך פתחה התורה בדיני עבד עברי, שכן אחר שקונה האדון בנפשו את מדת הרחמנות, כבר יוכל בקלות להימנע מהעבירות עליהן מזהירה התורה בהמשך, כי הרבה מהזהירות מעשות רע - תלויה במדת הרחמנות. הרחמן, אינו מכה אנשים, ובודאי לא את אביו ואמו, אינו מעיד עדות שקר, אינו חומד ממון חברו, אינו נמנע מלהשיב אבדה, וכן כל שאר הדינים. וכבר אמרו חז"ל על ענין ההתחשבות: מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זהו יסוד כל התורה (שבת ל"א ע"א). וכבר מעידים חז"ל כי זו אחת המדות בהן נשתבחו ישראל.

מעשה נורא הוד סיפר הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "תוכחת חיים" (שמות עמוד ע"ג) על איש תם וישר מתושבי עירו איזמיר שבטורקיה שהתגלה לו בחזיון לילה כחודש לאחר פטירתו. היהודי נראה שש ושמח, ולבושו הדור ונאה. לשאלת רבי חיים על מה זכה לכל הכבוד הגדול הזה, השיב תשובה מדהימה: "זכיתי לחיי העולם הבא, על אשר נהגתי בכבוד וברחמים עם משרתיי, ולא הכבדתי עולי עליהם".