מי אינו רואה סימן ברכה לעולם?

א. מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם בַּסְּעוּדָה אֵין לוֹ לָצֵאת מִמְּקוֹם הַסְּעוּדָה לְמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְרַק לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יָכוֹל לָצֵאת.

ב. מִי שֶׁשָּׁכַח וְיָצָא מִמְּקוֹמוֹ לְמָקוֹם אַחֵר לִפְנֵי שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן: אִם הָיָה זֶה בְּשׁוֹגֵג - יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, וְאִם הָיָה זֶה בְמֵזִיד - לְכַתְּחִלָּה חַיָּב לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ שָׁם.

ג. מִי שֶׁחַיָּב לָצֵאת מִמְּקוֹם סְעוּדָתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר לְעִנְיָן דָּחוּף וְרוֹצֶה לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ בִּסְעוּדָתוֹ: אִם יוֹצֵא לִדְבַר מִצְוָה - רַשַּׁאי לָצֵאת וְלַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ לֶאֱכוֹל, אוּלָם אִם יוֹצֵא לִדְבַר הָרְשׁוּת - יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא. וְאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ, גַם אִם יוֹצֵא לִדְבַר מִצְוָה יְבָרֵךְ קוֹדֵם שֶׁיֵּצֵא.

ד. אָמְרוּ חֲכָמִים: "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּר פַּת עַל שֻׁלְחָנוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם". וְהַכַּוָּנָה הִיא, שֶׁלֹּא יְפַנּוּ מֵהַשֻּׁלְחָן אֶת הַלֶּחֶם שֶׁנִּשְׁאַר מֵהַסְּעוּדָה אֶלָּא עַד לְאַחַר שֶׁיְּבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְכֵן אֵין לְפַנּוֹת אֶת הַמֶּלַח מֵעָל הַשֻּׁלְחָן. וְגַם אִם נִגְמַר הַלֶּחֶם, לְפָחוֹת יַשְׁאִיר אֶת הַפֵּרוּרִים שֶׁנָּפְלוּ בִזְמַן הָאֹכֶל וְלֹא יְנַגְּבֵם עַד לְאַחַר הַבְּרָכָה.

ה. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כָּתַב עַל הָ'אֵשֶׁת חָיִל': "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסַר", וּפֵרַשׁ הָרַב "בֶּן אִישׁ חַי": שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַבַּעַל בּוֹטֵחַ בְּאִשְׁתּוֹ הַטּוֹבָה שֶׁתָּמִיד לְאַחַר הַסְּעוּדָה תְטַאטֵא אֶת הָרִצְפָּה, וּתְסַלֵּק מִמֶּנָּה אֶת הַפֵּרוּרִים שֶׁנָּפְלוּ עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִדְרְכוּ עֲלֵיהֶם. כִּי מִי שֶׁדּוֹרֵךְ עַל הַפֵּרוּרִים גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ עֲנִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם.

ו. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁשָּׂמִים אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַלֶּחֶם בְּשַׂקִּית וְתוֹלִים אוֹתָהּ עַל פַּח הָאַשְׁפָּה וְיֵשׁ בְּכָךְ שְׁתֵּי בְּעָיוֹת. 1. אָסוּר לִתְלוֹת לֶחֶם מִשּׁוּם סַכָּנָה. 2. הַרְבֵּה פְּעָמִים הַשַּׂקִּית נוֹפֶלֶת וְנִקְרַעַת וְהַלֶּחֶם מִתְבַּזֶּה. וְלָכֵן, טוֹב יוֹתֵר לְהַכְנִיס אֶת הַלֶּחֶם לְשַׂקִּית וְלִסְגֹּר אוֹתָהּ, וּלְהַנִּיחָה בְתוֹךְ הַפָּח.

* * *

שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', יח'):

"רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת"

מַהוּ שֶׁקֶר וּמַהוּ אֱמֶת? הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַמִּילָה שק"ר הֵן קְרוֹבוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה - ק, ר, ש. וְאִלּוּ אוֹתִיּוֹת אמ"ת הֵן רְחוֹקוֹת מְאֹד - הָא' נִמְצֵאת בַּהַתְחָלָה, המ' בָּאֶמְצַע, וְהַתּ' בַּסּוֹף. מָה זֶה בָא לְלַמְּדֵנוּ? פְּעֻלָּה שֶׁרוֹאִים אֶת הַתּוֹצָאוֹת שֶׁלָּה מִיָּד הִיא בְדֶרֶךְ כְּלָל פְּעֻלָּה שֶׁל שֶׁקֶר. וְאִלּוּ פְעֻלָּה שֶׁלּוֹקֵחַ הַרְבֵּה זְמַן לִרְאוֹת אֶת תּוֹצְאוֹתֶיהָ הִיא פְעֻלָּה שֶׁל אֱמֶת.

לְדֻגְמָא: מִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּנְק וְשׁוֹדֵד כֶּסֶף, הוּא קִבֵּל בְּאֹפֶן מִיָּדִי 100,000 ש"ח לְכִיסוֹ - אַךְ זֶה שֶׁקֶר. וְאִלּוּ אָדָם שֶׁעָבַד בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְחָסַךְ 100,000 ש"ח - זֶה אֱמֶת. גַּם אֵצֶל אֲנָשִׁים שֶׁזָּכוּ בַּלּוֹטוֹ בִפְרָס עֲנָק אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁבְּרֹב הַמִּקְרִים הַכֶּסֶף הַזֶּה סִבֵּךְ אוֹתָם וְחַיֵּיהֶם לֹא נִגְמְרוּ בְטוֹב.

הַדָּבָר נָכוֹן גַּם לְגַבֵּי הָאַהֲבָה. הַיּוֹם, יֵשׁ מֻשָּׂג שֶׁנִּקְרָא "אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן", דְּהַיְנוּ הָאַהֲבָה הִגִּיעָה מִיָּד! לְפִי הַכְּלָל שֶׁלָּמַדְנוּ - זוֹ אַהֲבָה שִׁקְרִית! הַאִם בְּמַבַּט אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁנִי עַד שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאוֹהֲבִים? אוּלָם, אַהֲבָה שֶׁנִּרְכֶּשֶׁת עִם הַשָּׁנִים כְּשֶׁלּוֹמְדִים לְוַתֵּר וּלְדַבֵּר וְלִסְלֹחַ אֶחָד לַשֵּׁנִי - הִיא הָאַהֲבָה הָאֲמִתִּית.

שָׁאַל אֶחָד הַצַּדִּיקִים שְׁאֵלָה קָשָׁה בְיוֹתֵר: כֵּיצַד קוֹרֶה שֶׁאֲנָשִׁים הוֹלְכִים שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַיֵּצֶר הָרָע? הֲרֵי הוּא גוֹרֵם לָאָדָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים? הַאִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת רַע? חָלִילָה! אָז מַדּוּעַ בְּכָל זֹאת שׁוֹמְעִים לוֹ וְלֹא לַיֵּצֶר הַטּוֹב שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב? וְהוּא הֵשִׁיב: הַפִּתּוּי הַגָּדוֹל שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְכָךְ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם בִּמְזֻמָּן!! אַתָּה נֶהֱנָה (כִּבְיָכוֹל) בְּרֶגַע זֶה! וְאִלּוּ הַטּוֹב שֶׁמַּגִּיעַ לְךָ עַל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הוּא לֹא מִיָּדִי אֶלָּא לְאַחַר זְמַן. וְיָדוּעַ שֶׁהָאָדָם בְּטִבְעוֹ הוּא יְצוּר חֲסַר סַבְלָנוּת הוּא מַעֲדִיף לְקַבֵּל דָּבָר עַכְשָׁיו גַּם אִם הוּא פָּחוֹת טוֹב, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְהַמְתִּין... אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַהַמְתָּנָה הִיא מַתָּנָה. וְזֶה כַּוָּנַת שְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ: רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר, הָרָשָׁע מַעֲדִיף אֶת פְּעֻלָּת הַשֶּׁקֶר כִּי הִיא זְמִינָה וּמִיָּדִית. אוּלָם: וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת, הַצַּדִּיק זוֹרֵעַ אֶת מַעֲשָׂיו הָאֲמִתִּיִּים וּמְקַבְּלָם בֶּעָתִיד.