מה, אמא, אין לנו כסף? כשהילד שואל על המצב הכלכלי

שני ילדים החליפו ביניהם מבטים. הם פשוט היו בהלם ממה ששמעו. מה, זה יכול להיות? האומנם הם עניים? היו אלו שלומי ודורית. שני ילדים קטנים ששמעו בפעם הראשונה, 'זה מדי יקר', או, 'חבל על הכסף'.

שלומי (בן 6) ודורית (בת 4) נבהלו לשמוע מן ההורים שלהם את ההכרזה הזאת. מה, זה באמת יכול להיות? אין להם כסף, זה נקרא שהם עניים? כמו בסיפורים שאין מה לאכול?

דמיונם של ילדים רץ מהר קדימה, דוהר בלא מעצורים. הם מקבלים את הדברים כפשוטם. הם לא מבינים שאולי יש ומוציאים על דברים אחרים, שאולי יש ולא כרגע. אם אין – אז זה מפחיד מאוד.

בלילה הם לא נרדמו. שוחחו ביניהם שיחות חרישיות בנושא העומד ברומו של עולם: פרנסה. "אולי אנחנו צריכים לאכול יותר קצת". "אולי בכלל לא יהיה לנו אוכל לשבת". "אולי אנחנו יכולים לאסוף כסף". את המשפט האחרון במקרה שמעה אמא שלהם, בשעה שהתכוונה לנזוף בהם על הפטפוט הלילי הבלתי מורשה. מה קורה פה? למה הם לא ישנים? באורח נס היא הספיקה לשמוע את הדברים וגם את הנימה שבה הם נאמרו. חרדה קטנה שהתנגנה בהם, מאיימת להפר את השלווה הילדותית הקסומה.

"מה אתם דואגים?" שאלה אותם. שלומי מחה דמעה חצופה, ודורית מיד הסבירה: "אנחנו מדברים על זה שנהיינו עניים".

"מה???" היא בכלל לא הבינה על מה הם מדברים. הם הזכירו לה. "היום בצרכניה ביקשנו מכם כדור ואופניים וממתקים, ואתם אמרתם שאין לנו כסף לזה ואם נקנה כל דבר יגמר לנו הכסף".

עכשיו היא נזכרה. איך הם נדנדו. בקשו ללא הפוגה. אבל הכל בעיניהם הופך למקשה אחת מפחידה. כי במבט ילדותי כדור ואופניים וממתקים שייכים לאותו סל, ומבחינתם אם אין כסף זה אומר שעניים. אין אצלם שום דבר באמצע. הם נבהלו באמת.

אמא התיישבה על קצה המיטה והסבירה: "יש לנו תודה לא-ל הרבה כסף, כסף מספיק לכל מה שצריך. אבל אנחנו שומרים את הכסף הזה כדי לקנות לכם בגדים ודברים חשובים. אנחנו לא מבזבזים את הכסף כל הזמן. ככה נשאר לנו מספיק. יש גם כסף שנשאר בארנק ואנחנו שומרים אותו לדברים פחות חשובים, כמו ממתקים מדי פעם, אבל לא בכל יום. יש לנו הרבה, אבל אנחנו לא מבזבזים. כי זה נקרא 'בל תשחית'".

הילדים בלעו בשקיקה את הדברים. בעיניים של שלומי הבכור נותר עוד זיק חשדן, אבל דורית נרגעה לגמרי. הם נרדמו סוף סוף, ואמא שלהם קיוותה שיש להם חלומות טובים.

חינוך פיננסי – באווירה טובה

ילדים בדורנו חשופים להתמודדות כלכלית. הם שומעים ללא הרף אמירות מסוג של 'חבל על הכסף', 'אם היה לי הייתי קונה', 'אי אפשר לבזבז', 'הגיע הזמן לחסוך'. המשפטים האלו עפים להם ליד האוזניים? הם מחלחלים. הם נשזרים במציאות היום יום, והופכים להיות לשגרה. אך זה לא אומר שהם מתקבלים בהבנה. כדי שילד יקבל תמונה ברורה ומאוזנת, חשוב לעצור מדי פעם ולהסביר לו. חינוך כלכלי לא מתחיל בגיל שידוכים, ובטח שלא אחרי החתונה. חינוך כלכלי יכול להתחיל מגיל מוקדם. בלי עול ולחץ, בלי טרדה ואחריות ממשית. רק בתשומת לב והבחנה.

ילדים רכים יכולים להיות מודעים לחשיבות של חיסכון, לשיקול דעת כלכלי. הם לא צריכים למשש את גבול ה'אין', אבל חייבים להכיר את גבולו של ה'חבל'. חבל לקנות סתם. חבל לקנות יקר. חבל לבזבז. חבל להשקיע בדברים מיותרים. ילדים שיהיו מודעים מתוך אווירה נעימה, יפנימו את עקרונות החיסכון בצורה רגועה. הם ישעינו את צורת החשיבה שלהן על מה שנעשה בבית ויחקו את הוריהם מצד האחריות והמתינות גם לאורך ימים.

איך עושים זאת? איך מסבים את תשומת לבם של הילדים לחשיבה כלכלית מתונה, בלי להכניס אותם למערבולת של לחצים מיותרים? איך משתפים אותם בגבול הטעם הטוב, מבלי להפיל על כתפיהם אחריות עודפת? איך מגששים ומוצאים את הגבול הדק הזה, בין שיתוף להעמסה?

חינוך פיננסי נכון משתלב בחיי היום יום ונעשה מתוך שלווה. אם אתם באמת לחוצים, מוטב שלא תדברו. אם אתם נמצאים במקום טעון ומורכב של לחץ כלכלי, עדיף שלא תשוחחו מתוך המועקה הזאת עם הילדים. דווקא כאשר אתם חשים רגיעה וסבלנות, זה הזמן לדבר. דווקא כאשר אתם בשליטה מלאה – זה הזמן להעביר מסרים בצורה חיובית.

עשרת הכללים שיעזרו לכם לשלב חינוך פיננסי בחיי היום יום

1. ילדים מחקים את ההורים שלהם. בבסיס התודעה של הילד תופס ההורה מקום של כבוד. הוא היודע, הוא המבין, הוא הבוגר והאחראי השקול. הוא המוביל. מסיבה זו ילדים יחקו את התהליכים שיזהו אצל ההורים שלהם. תהליכי התנהגות, תהליכי חשיבה וקבלת החלטות. ילדים קשובים לניואנסים האלו, ולכן חשוב מאוד להוות להם דוגמא אישית נכונה. דוגמא אישית לא מספיקה רק במעשים, אלא מתבטאת גם בתיווך נכון של החשיבה. שתפו אותם במה שאתם חושבים ובכך תתנו להם הצצה לעולם הפנימי שלכם. למה אתם נוהגים כך ולא אחרת, מדוע החלטתם על זה ולא על אחר. דברו אתם על מה שאתם עושים, כי אז הם יבינו את המסרים בצורה נכונה מתונה ולא קיצונית או מוגזמת. תנו דעתכם לגילו של הילד, וככל שהוא מתבגר, תוכלו לשתף אותו יותר ויותר. שימו לב ששיתוף אינו הטלת אחריות ואפילו לא התחלקות בנטל. זהו רק שיתוף ממקום נקי של קרבה ופתיחות.

2. כאשר אתם הולכים יחד לקנות משהו, למדו את הילדים להשוות מחירים. הצביעו על המוצרים הדומים מהחברות המתחרות ותנו להם לראות איך אתם משווים בין תכולה, איכות, כמות ומחיר. זה יכול להיות חלק משגרת הקניות, בטבעיות ובתבונה. היעזרו ברשימה מתוכננת. אפילו ממתקים לילדים שבאו לקניה אפשר להביא מן הבית. בזה נלמד אותם שאנחנו לא הולכים לפי מראה העיניים הקורץ, אלא לפי תוכנית מוקדמת. חשבנו בבית מה צריך, ולא באנו ולקחנו מכל הבא ליד.

3. בסוגיית דמי הכיס יש צדדים רבים. יש הורים המעדיפים למדר את ילדיהם מכל העניין הכלכלי. שלא יכניסו את הראש לכך ולא יפתחו חשיבה היסטרית ותאווה לכסף. העניין תלוי גם באופיו של הילד ובסגנון הבית. חשוב לתת את הדעת לבשלותו של הילד. האם הכסף ישמש רק אמצעי מיקוח ("אם לא תקנו לי את זה, אקנה בכסף שלי") או שיהפוך את סוגיית הכסף לסוגיית על בחיים שלהם ("אם אצליח במבחן תביאו לי שקל?") גם בבית אחד יתכנו ילדים שונים בעלי תפיסה אחרת. יתכן מאוד שלילד אחד יהיה טוב לאגור דמי כיס, ואילו הילד האחר בהגיעו לאותו גיל ייטב לו שיתנו לו את כל צרכו בלי דמי כיס משלו. מסיבה זו חובה לערוך שיקול דעת חינוכי בעניינו של כל ילד, בהתאם לבשלותו, לגילו ולהבנתו. יש הורים שידרבנו את הילדים להוציא את הכסף שלהם מיד על מוצר מסוים, ואחרים יעודדו אותם לשמור. אם אתם בעד לתת להם דמי כיס במטרה שילמדו להתנהל איתו, אתם יכולים לקנות להם גם קופה כדי שיוכלו לחסוך. כוונו אותם לשמור את הכסף למטרה מסוימת. שאלו אותם: "מה אתם מתכננים לקנות בכסף שלכם?" "מה שווה לכם לקנות?" הדריכו אותם להציב מטרה מול העיניים ולצעוד לקראתה. הסיפוק שהם יחושו ייצרב בתודעתם כחוויה חיובית שהם יחקו בעתיד עכשיו בדברים קטנים, ובהמשך בדברים גדולים.

4. הכי קל ומגרה לומר לילד 'כן'. להרשות לו הכל, להרעיף עליו פינוקים ומותרות. לצרוך למענו מוצרים מיותרים הגורמים להנאה זמנית. אבל מכיוון שהעולם שלנו הוא עולם של הגבלות ושל גבולות, עולם של מחירים ותמורות, אי אפשר להרגיל את הילד לאשליה שיש פה הכול בכל מכל כל. מתנה גדולה היא ללמד את הילד שלנו לשמוע 'לא'. הוא חייב להתוודע לעובדה הבסיסית שבחיים יש סף צריכה, יש גבול שאומר 'די' וחייבים לספוג מדי פעם גם 'לא'. היכולת לדחות סיפוקים היא תכונה חיונית במיוחד, והיא נרכשת כבר החל מגיל צעיר. ילדים ששומעים מן ההורים 'לא', יוכלו לומר גם לעצמם 'לא'. הם יראו ששום דבר לא קורה. לא מתמוטטים מכך, לא נגמרים מזה. אפשר לעמוד בזה בכבוד ואפילו בשמחה. כולם רוצים להעניק לילדים הרבה. להעניק להם את כל מה שהם מבקשים, העיקר שיהיו מרוצים. למה הדבר דומה? לילד שאוהב ממתקים ועולה במשקל ללא הפסקה. האם לא תעצור בשלב מסוים ותבין שאם תמשיך לספק לו את מבוקשו הוא אמנם יהיה שמח, אבל לא בריא? גם בכסף ללא הגבלה הקונפליקט זהה. לילד שלך יהיה הכול אם תעניק לו ללא הגבלה, אבל הוא לא יהיה בריא פיננסית לחיים.

5. הפרסום עובד! עובדה. ילדים רוצים את מה שהם רואים בפרסומות ששוטפות להם את המוח. דפדפו עם הילדים בעיתון והסבירו להם בשפה פשוטה: "הנה הם חברה שמייצרת מכוניות, אז הם רוצים שיקנו את המכוניות שלהם. לכן הם מפרסמים כמה המכונית שלהם טובה. גם זאת חברה שמייצרת מכוניות, אז היא משכנעת אותנו למה המכונית שלהם טובה". אל תכניסו אותם לתחומים של תחמנות והתחכמות מעבר לכפי גילם. תנו להם להישאר עם התמימות, ולהבין מתוך לגיטימציה וכבוד כמה זה הגיוני שכל אחד משבח את הסחורה שלו. בלי לעג, בלי ציניות ובלי חשדנות. רק את האמת הפשוטה הזאת שיש פה אינטרסים, והחיוכים הגדולים אינם מבטיחים שהאושר הענק הזה מגיע דווקא עם רכישת המכונית המסוימת הזאת. כאשר ילדים יבינו את תפקידה הרשמי של הפרסומת, יהיה קל יותר להניא אותם מללכת שבי אחריה. בדורנו חשופים ילדים למידע שאינו עובר רק דרך הצינורות שלנו. הם רואים פרסומים גם בעיתונים מבוקרים, וכצרכנים קטנים יש להם גם השפעה על הסל בהווה. קל וחומר כמבוגרים בעתיד.

6. כשם שרוצים ללמד אותם להיות עקרוניים ואיתנים, חשוב לנו מאוד להרגיל אותם גם לגמישות ולהתחשבות. לכן נזכור גם את זה כאשר אנחנו משוחחים אתם על הוצאות כלכליות או שומעים את בקשותיהם. השאירו פתח של אפשור מסוים בהזדמנויות שבהן נראה הדבר חיוני יותר ממה שחשבתם. "אם זה חשוב לך מאוד, נחשוב מה לעשות". בעיקר בגיל הנערות לפעמים יש מוצרים שנחשבים ממש קריטיים מבחינת המעמד החברתי. גם אם לא תאפשרו זאת מסיבות עקרוניות או כלכליות, השאירו מקום של כבוד לרצון הזה, אל תחנקו אותו. שבו עם הילד, כבדו את רצונו, הזדהו עם הצורך שלו, והשתדלו למצוא תחליפים. יתכן גם שתשנו את דעתכם לאחר שיסביר לכם את נקודת ההסתכלות שלו. אל תמהרו להיבהל מאיומים כמו 'רק לי אין' או מקנטורים 'מזניחים אותי' 'לא אכפת ממני'. להפך. השתדלו לשמור על כבוד הדדי ולהפגין אכפתיות לרגשות. השאירו גם פתח לשינוי דעתכם. שתפו את הילד בתהליך שאתם עוברים. אתם אמנם מהווים את הסמכות המחליטה והמכריעה, אבל אוזנכם קשובה לרגשות שעומדים מאחורי הסוגיה. כך ילמדו הילדים את אומנות הגישוש העדין הזה, המשלב התחשבות ברגשות הזולת יחד עם שמירה על הכסף. שימוש בכסף והכנה לחיים טומנת בחובה גם את נושא העזרה ההדדית, ההתחשבות והנשיאה בעול המשפחתי. חינוך פיננסי מעביר את הילדים גם דרך אלה, מאפשר להם להתעמת עם נושאים אלה ולעצב את דמותם ואת דעתם יחד עם ההבנה שיש עוד אנשים מסביב שיש להתחשב בדעתם וברצונותיהם.

אם דיונים מסוג זה מסתיימים בוויכוח מלא אמוציות, עדיין אין זה אומר שהמסר לא עבר. אם אתם הצלחתם להקרין רגישות והתחשבות, גם המסר הזה יחלחל. אף שבגיל העשרה לא תמיד יפרגנו לכם הנערים לראות את זה.

7. ילדים רוצים את מה שיש לחברים שלהם. שדרו להם מהי מערכת השיקולים שעומדת מול עיניכם. "אתה צריך את זה?" "בשבילך זה חשוב?" "מה זה יתרום לך?" כוונו אותם לבודד את החשיבה על הצרכים שלהם ממרוץ חברתי חסר שליטה. אנחנו לא קונים בגלל שיש לחברים. אנחנו לא אוכלים בגלל שהאחרים אכלו. אנחנו חושבים מה טוב בשבילך, למה אתה זקוק. לפי זה אנחנו מקבלים החלטות. בגיל העשרה יתקשו הנערים לשמוע זאת. הם שעונים כל כך על דעת החברה ושואבים ממנה עוצמה וחשיבה. אבל אתם המבוגרים חייבים לשקף חשיבה בוגרת ומתונה יותר. אתם חושבים על טובת הילדים שלכם, ולא בהולים אחר תכתיבי החברה. 

8. חשוב להסביר לילדים מגיל צעיר את תהליך ההכנסה וההוצאה של הכסף – מהרגע שיוצאים בתחילת החודש לעבודה עד שהמשכורת נכנסת לחשבון ומשם אל הוצאות המחיה, הכלכלה והחיסכון. ברגע שמעגל הכסף ברור, ילדים מבינים מאין הוא מגיע ולאן הוא הולך ומדוע לא תמיד הוא נשאר.

9. למדו את הילדים לראות את השפע. מגיע משלוח מן הצרכנייה השכונתית? ארגז של עופות? קניה של מכשירי כתיבה לבית הספר? בקבוקי שתיה לשבת או לחג? דברים שגרתיים אפילו, שמשתלבים בחיי היום יום. הצביעו עליהם והזמינו את הילדים להבחין בשפע הממלא את הבית. "הנה תודה לקל, יש לנו כל טוב. כמה טוב שאנחנו יכולים לקנות כל מה שצריך. בואו נודה לאלוקים". האמירות האלו קוראות לילדים להבחין בכל הטוב הנמצא בבית, ולא להיגרר למציאות היצר שגורמת לפעמים לראות רק את מה שאין.

10. הוצאות שבת וחג אינן כלולות בחשבון – זה הזמן להקרין לילדים את מידת הביטחון, זה הזמן לשתף אותם בתחושות הלב המתרחב. קונים מה שצריך ובשפע כדי לענג ולכבד את השבת. הוצאות אלו אינן בחשבון המוגבל של כל ימות השבוע, ואנחנו מרשים לעצמנו לפתוח קצת מהידוק החגורה. 'לוו עלי ואני פורע', יש הבטחה אלוקית מוסמכת שההוצאות האלו הן הזמן לתת ביד נדיבה ולחוש את השפע. זה הזמן לבסס בהם את ההשקפה הנכונה שלנו כיהודים. ההשקעה שלנו ביד נדיבה היא בזמנים של קודש, שאז יש לנו עניין גדול לפאר ולענג. לכבד את החג והמועד ולפתוח את הארנק בשמחה.