ממרה לשירה: כשנחזור אל השמחה, ייבקע לנו הים

קשה שלא להתרגש משירה. שירה מבטאת רגש של שמחה והודיה. הנפש שמחה ומתרוממת, יש עוד תקווה. עכשיו, אחרי כל המרה – הגיעה עת השירה!
עוד לפני שאירע הנס עם בקיעת הים, מרים הנביאה לקחה את התוף בידה, ועודדה את כל הנשים לקחת תופים בידיהן. "ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות". היא אמרה להן, אני בטוחה שיקרה נס. יהיה פה משהו אדיר, אירוע גדול, שיחייב שירה אפילו מאתנו הנשים.

מרים היא דמות שמרגשת אותי. היא מחזקת ומעודדת את הנשים לבטוח בהשם בכל המצבים. וכל אשה ואשה יכולה למצוא את עצמה מושפעת מדמותה המיוחדת.
מרים היא זו שבזכותה פרו ורבו נשות היהודים במצרים. בשעה שעמד אביה עמרם וגרש את יוכבד אשתו, כי ירא מגזרות פרעה, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהם, כי אמרו, עמרם, שהוא גדול הדור, מגרש את אשתו מפאת גזרות פרעה – נעשה זאת גם אנחנו. ומרים, שראתה את כל זה, באה אליו ואמרה לו, אבא, אתה גרוע מפרעה הרשע – הוא גזר רק על הזכרים, ואתה גזרת גם על הזכרים וגם על הנקבות! מיד עמד עמרם והחזיר את יוכבד אשתו, וכך עשו כל בני ישראל. לולא מרים לא היו באים ילדים לעולם...!
ומרים לא הסתפקה בכך. היא עודדה את הנשים לילודה. הייתה איתן בשעת הלידה כמיילדת הפועה ומרגיעה את תינוקן. נסכה בהן כוח ושמחה. ועודדה אותן במילים שהמצב המר, המיצר בו הן נתונות – ייגמר, ובזכותן יגאלו מהקושי ומהשעבוד.
ובשעה שיצאו בני ישראל ממצרים, ועמדו לפני ים סוף, כשמאחוריהם רודפים המצרים ורוצים להורגם, והים לפניהם. או אז הוציאה מרים את התוף, וכל הנשים אחריה. האמונה החזקה של מרים שיקרה פה נס והים יבקע, נסך בנשים שמחה ותקווה! הכח שלה היה כל כך גדול ועוצמתי, שהיא השרתה סביבה הילה מיוחדת, של אמונה בהשם, שמחה ותקווה. שאפשר לצאת ממרה – לשירה!

ומה ענתה להן מרים בשירה?" שירו להשם... סוס ורוכבו רמה בים". אתן רואות שגם הסוס וגם הרוכב טבעו בים, ולמה? כי לולא הסוס, לא היה מגיע הרוכב לים וטובע...
אמרה להן מרים, הרי בלעדיכן לא היו יוצאים ממצרים – שהרי רק בזכותכן נגאלו! בידכן הכוח להרכיב, לכוון ולהחליט עבור "הרוכב". ולכן הקדימה בשירתה סוס לרוכב, והדגישה את כוח האשה. לאשה הכוח המיוחד "להרכיב" את בעלה ולכוונו לשאוף לדרגות גבוהות יותר, לדרגות של שמחה ואמונה בהשם, ורוח הקודש, ואפילו נביאות!
ומרוב שמחה והודיה גדולה להשם, על שהן הכירו בעצמן, ובכוחן המיוחד כנשים, הן יצאו בשירה בתופים ובמחולות!
הכוח שלך כאשה, להפוך את המציאות ממרה – לשירה!
קחי לך בידך את "התוף" וצאי לשירה ולמחול. צאי מהמרירות לשירה חדשה, לשירה מרפאת, ותראי שעל ידי השמחה תתחזק בך האמונה והתקווה. ובטוח שהכל יתהפך לטובה! וכשתתחילי לשיר ולשמוח, "יבקע לך הים", הסוף... הנס שלך יקרה!