שמעון פרס: "אני יהודי מאמין"

נשיא המדינה שמעון פרס, מילא שלל תפקידים ציבוריים, ביניהם ראש ממשלה, שר החוץ, הוביל פרויקטים גדולים כמו הכור הגרעיני בדימונה, התעשייה האווירית ועוד, אבל מעטים אולי יודעים משהו על הקשר של הנשיא לשורשיו היהודיים. בראיון לבקהילה, אמר פרס דברים שאולי הפתיעו כמה קוראים, ואולי אפילו שינו מעט מהתדמית החילונית המובהקת של הנשיא. הבאנו כאן חלק מהדברים.

נתחיל מכך שעבור מי שלא ידע – פרס שומר שבת. "בדברים האלה אני לא עושה קונצים", הוא אומר. "אני שומר שבת מתוך פרינציפ. שלא כמו פוליטיקאים מסוימים, אותי לא תמצאו שוכב על הספסל האחורי כדי שלא יראו אותי נוסע בשבת. על הנסיעה לתחרויות בלונדון ויתרתי כי זה היה כרוך בחילול שבת. מדובר אצלי בעמדה עקרונית. גם כשהייתי במצבים פוליטיים הכי קשים, קמתי ולא הרשיתי לפגוע בדת. לא היה עליי שום לחץ דתי. זה בא מבפנים. עמדותיי נבעו מתוך מחשבה עמוקה. אני חושב שאני יהודי מאמין לעומק. זה דבר שרבים לא מבינים".

גם בילדותו של פרס, הייתה לא מעט מסורת ורוחניות. "בבית היו זרמים שונים. היו ליטאים, היו חסידים, לא הייתה מקשה אחת", הוא מספר, "אבל האיש שחינך אותי בילדותי היה סבי, ר צבי מלצר ע"ה, שהיה תלמיד ישיבה בוואלוזין. הוא מאוד אהב אותי וכמעט מגיל אפס חינך אותי. הוא לימד אותי תנ"ך וגמרא. בגיל עשר הייתה לי בקיאות בבבא מציעא ובבבא קמא. הערצתי אותו. בניגוד לסבא, אבי כבר היה אדם חילוני, דבר שהוביל להתנגשויות בינינו. במושגים של אותם ימים, נחשבנו למשפחה אמידה יחסית. מכיוון שלא תמיד היה אצלנו חשמל בשעות הערב, הוא קנה מכשיר מותרות – רדיו על בטריות. אני זוכר שפעם הוא הפעיל את המכשיר בשבת ואני פשוט ניגשתי ושברתי אותו. עד כדי כך הייתי דתי. לזכותו של אבא ייאמר שהוא לא העיר לי על כך".

שמעון פרס היה מאדריכליו של הסדר תורתו אומנותו, ויש לו לא מעט הערכה ללימוד תורה. "גמרא זה חדר כושר רוחני", הוא אומר. הוא קיבל לא מעט פניות מאישים חרדים שביקשו ממנו להפעיל את השפעתו על רקע הגזרות המתרגשות על עולם הישיבות. "ברמה המעשית אני יכול לפעול בעניין רק בהסכמת הממשלה", הוא אומר. "אם תהיה אלי פנייה מצד הממשלה, אשמח לפעול למציאת נוסחת פשרה".

"צריך להדגיש: בלי יהדות אין ציונות"

על אף התעמולות השונות, פרס אינו חושש מהאפשרות של רוב חרדי. מבחינתו העיקר שיהיה רוב יהודי, ואין אצלו שני סוגי יהודים. לדידו יש להנמיך את רמת החשדנות ההדדית של שני הצדדים, החילוני והחרדי, ולפעול מתוך כבוד והסכמה. "אם רוצים שחרדים ילכו לעבוד, צריך לאפשר להם לעבוד באופן המקובל עליהם. אם הם הולכים עם ציציות בחוץ – צריך לאפשר להם להגיע לעבודה עם ציציות בחוץ. אם נשים מבקשות לעבוד לחוד, נשים תהיינה לחוד". פרס לא רק מדבר, הוא גם פועל בעניין: "אני פועל כדי לשנות את המצב הזה. אני הולך ממקום למקום, אוסף חברות גדולות ומבקש מהן לפתוח מקומות עבודה נפרדים לנשים דתיות", הוא מעיד על עצמו. "יש כבר מאות מקומות כאלה. אני בעד להתחשב בכולם. אני בדעה שטוב לחברה מודרנית שתתנהל מתוך רצון ולא מתוך כפייה. כל מה שאפשר להשיג בדרך של הבנה ורצון - עדיף בעיניי", הוא מסכם.

לדעת פרס הבורות והנתק מהמקורות היהודיים בימינו הם מחדל. "יש כאן מחדל היסטורי גדול", הוא אומר. "המייסדים של המדינה היו הרבה יותר קרובים ליהדות מכפי שנוטים להציג אותם. בן גוריון היה מאוד מקושר לתנ"ך. ברל כצנלסון היה יהודי מסורתי שהקפיד על כשרות ושמר שבת. אני חושב שלו היו רואים אלה את הבורות הגדולה, הם היו מצטערים מאוד. לא לכך הם פיללו", מסכם פרס ומוסיף: "צריך להדגיש גם בימינו שציונות בלי יהדות אינה בת קיימא. בלי יהדות פשוט אין ציונות".כמו כן, בהמשך הראיון פרס אומר שלדעתו התורה היא יסוד הציביליזציה. "תורה וערכים אינם משתנים", הוא אומר. "תורת ישראל היא היחידה בעולם שאף שמלאו לה יותר מ-3,000 שנה לא נפל בה כל שינוי. פירמידות נפלו, אימפריות ענק באו וחלפו, אבל במילים הנצחיות הללו לא חל כל שינוי. אדרבה, הערכים שלנו הפכו להיות יסוד של הציביליזציה כולה. גם בקרב אומות העולם מתפעלים מכך שעם ישראל היה העם הראשון שיצא נגד עבדות, נגד עוולות, נגד רצח, נגד שקר. בנושא המהותי הזה באמת אין שינוי ולא צריך להיות שינוי".

"האמביציה הכי גדולה שלי – לשלוט על עצמי"

על היותנו עם נבחר אומר פרס: "על הבחירה הזאת העם היהודי שילם ביוקר. אני שואל את עצמי, מדוע היטלר בחר מכל העמים דווקא אותנו? מה עשינו לו? היהודים בגרמניה כבר די התבוללו. למה הוא נטפל אלינו? התשובה היא מפני שמבחינה אידיאולוגית אנחנו היינו האויב הכי גדול שלו. בעיני עצמו, הוא ייצג את חוק הטבע, את ניצחון הכוח, על כן הוא ראה בנו היהודים את האנטיתזה לכל הדברים שדגל בהם. אנחנו מסמלים את המוסר, את הרוח".

את ההערכה לתורה שרכש פרס בילדותו, הוא מקווה שירכשו גם הדור הצעיר. לדידו "זה מתפקידה של מערכת החינוך. צריך גם שהנוער יראה דוגמאות של גדולי תורה. שיראו את כוחה של הרוח". מהיכרותו עם הרב אלישיב זצ"ל, הוא למד שלימוד שהתורה הוא "חדר כושר רוחני". הוא זוכר שלרב אלישיב זצ"ל "כמעט לא היה גוף, אך ראשו היה צלול ומרוכז ומלוטש". על הרב עובדיה יוסף שליט"א הוא מספר: "אני נפעם כל פעם מחדש מחכמתו ומנהיגותו. הקשר שלי עם הרב עובדיה תמיד התבסס על אהבה וחיבה. אני חושב שהדבר נבע מכך שהוא ראה שבענייני דת אני לא עושה מסחר. מעולם לא אמרתי לו – תן לי משהו בתחום המדיני ובתמורה אתן לך משהו בתחום הדת. מעולם לא ביקשתי כל תמורה לעמדותיי בנושאי דת".

כששואלים את פרס מהו ההישג הכי גדול בחייו – הוא עונה: "מה שאעשה מחר". הוא אינו מדבר על התמודדות לקדנציה נוספת, וגם לא על האפשרות שהיעד הבא שלו הוא להיות מזכ"ל האו"ם, אפשרות שדוברה בזמנו. "בשביל מה?", הוא שואל. "אני רוצה להיות בן עמי, לשרת את עמי, אני לא רוצה לשלוט על אף אחד. האמביציה הכי גדולה שלי היא לשלוט על עצמי", אומר פרס ומסכם את התובנה החשובה: "אם אצליח בזה – זה ייקרא בעיניי הצלחה ". די מזכיר את דברי שלמה המלך: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז לב).