האם יש מגפה של הפרעת קשב וריכוז?

יותר מידי הורים חווים את התסריט הזה מקרוב. אחרי כמה חודשים של תלונות מהגן או בית הספר על כך שהילד שובב מידי, לא מרוכז, לא מבצע משימות, מתפרע, או פשוט חולם בהקיץ - הם מזומנים לשיחה. בשיחה, במישרין או בעקיפין, מוצע להם לבדוק האם לילד יש הפרעת קשב וריכוז.

כשהיינו ילדים, התלמידים שלא יכלו לשבת יפה במקום במשך כל השיעור נקראו 'עצלנים' או 'מופרעים'. אין ספק שטוב יותר לחיות באקלים שבו חוסר יכולת של ילד להצליח בלימודים לא מתוייג ככישלון מוסרי שלו. עדיין, שיעור הילדים הישראלים המאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז מרקיע שחקים. בשנים האחרונות, שכיחות הילדים המאובחנים בישראל כלוקים בהפרעת קשב מגיע ל- 15%-20%. לשם השוואה, במדינות מערב אירופה עומד אחוז הילדים המאובחנים עם הפרעת קשב על שלושה אחוזים בלבד. המדינה היחידה שבה שיעור המאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז דומה לשיעור הישראלי היא ארצות הברית.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

הפרדוקס הזה זוכה לאחרונה להתייחסות רחבה ממומחים אמריקאים. אבחוני קשב וריכוז נהגו בארה"ב גם לפני שלושים שנה, ואז רק 3-5 אחוזים מהילדים קיבלו אבחנה של קשב וריכוז. מה שמדאיג עוד יותר הוא שאחוז הילדים המאובחנים רק הולך ועולה – הוא טיפס ב-35% בין 2003 ו-2011 ולא מראה שום סימני האטה. יותר מ-20% מתלמידי התיכון הבנים בארה"ב אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירולוגית אמיתית, אבל מה גורם לכך שבמדינות מסוימות השכיחות שלה, לכאורה, רק הולכת ועולה?

"אני מאמין שיש לכך שתי סיבות", אומר ד"ר סטאנפורד ניומארק, ראש המחלקה להתפתחות נוירולוגית של ילדים באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, "ראשית, אבחון יתר בגלל הערכה לא מספקת ולחץ חברתי לקבל טיפול, ושנית – עליה משמעותית בדרישות מהילדים, מבתי הספר והמשפחות".

אף אחד לא מטיל ספק בקיומה של הפרעת קשב וריכוז. אבל, מצביע ד"ר ניומארק, ילדים יכולים להציג אותם תסמינים התפתחותיים התואמים לפרופיל של הפרעת קשב וריכוז, ובכל זאת לא לסבול מהפרעת קשב. ליקויי למידה כמו דיסלקציה יכולים לגרום לילד להתנהג כלוקה בהפרעת קשב. הפרעות רגשיות כמו חרדות יכולות גם הן להיות גורם אפשרי. ילד שחווה טראומה עלול להפגין התנהגות היפראקטיבית או מרחפת מאד, מבלי שיש לו כל בעיה נוירולוגית. אפילו דבר פשוט כמו חוסר שינה יכול לגרום לילד לקבל אבחנה של הפרעת קשב וריכוז – ומרשם לריטלין.

חוסר שינה הוא כנראה אחת הבעיות הנפוצות במיוחד בקרב ילדים שמאובחנים שלא בצדק כלוקים בהפרעת קשב. את התופעה הזו תיאר בהרחבה ב-2013 פרופ' וטסאל ת'אקר מאוניברסיטת ניו יורק לרפואה, פסיכולוג ופסיכיאטר המתמחה בהפרעת קשב וריכוז. לא מעט מטופלים שלו, הוא אומר, התפטרו מתסמיני הפרעת הקשב כשהחלו לישון כמו שצריך. "זה עשוי להיות מקרי", אומר פרופ' ת'אקר, "אך עובדתית, סגנון החיים העמוס הזה החל להיות יותר קיצוני בשנות התשעים, כאשר אז גם עלה בחדות מספר אבחוני הפרעת קשב. ידוע שילדים עם הפרעת קשב מפגינים בעיות שינה - רק שלרוב משייכים את תסמיני בעיות השינה להפרעת הקשב ולא להיפך".

אם יש כל כך הרבה סיבות אפשריות להתנהגות המזכירה הפרעת קשב וריכוז, למה דווקא האבחנה הזו זוכה לעדנה? ההסבר פשוט. ילדים מגיעים בדרך כלל לאבחון הפרעת קשב מלווים בהורים לחוצים, שהמסגרות החינוכיות רומזות להן, או אומרות בבירור, שהילד ייכשל בלימודים או יזדקק למסגרת חינוך מיוחד אם לא 'ייעשה משהו' בנידון. הטיפול להפרעת הקשב נתפס בציבור כקל יחסית: מרשם של תרופה הנחשבת בטוחה, והטלפונים הנרגזים מבית הספר יחדלו מלהגיע. גם כשמגלים שהעניין פחות קליל ופשוט, עדיין משפחות ובתי ספר שמחים באבחון ברור ומוכר שיש לו טיפול ידוע.

חוזר משרד הבריאות נחרץ למדי בדרישותיו לאבחנה מקיפה ומבדלת של הפרעת קשב: יש לקבל היסטוריה מפורטת של הילד והמשפחה, לבצע הערכה של כל הפרעות האפשריות האחרות, לחלק שאלוני אבחון להורים ולמורים ולבצע בדיקה קלינית מפורטת והערכה מלאה להפרעת קשב על פי הקריטריונים של ה- DSM. אבל רופאים רבים מתעלמים מההנחיות ומעניקים אבחנה של הפרעת קשב וריכוז שלא עונה על הדרישות של משרד הבריאות.

(צילום: shutterstock)

היד הקלה על הדק האבחון היא הסיבה למגפת הפרעת הקשב שפשתה במדינות כמו ישראל וארצות הברית, אומרים מומחים. "לרוב הרופאים אין את הזמן והמשאבים לבצע הערכה ראויה", קובע ד"ר ניומארק. :"המרפאה שלי ממוקמת ליד עמק הסיליקון, בו יש בתי ספר עם ילדים מבריקים מאד – ושליש מהם לוקחים ריטלין או תרופות דומות בגלל הלחץ להצליח ולהתקבל לאוניברסיטת עילית". מהצד השני, הוא מצביע על כך שגם בקרב ילדי רווחה שיעור האבחון של הפרעת קשב וריכוז גבוה ב-33% מהשיעור באוכלוסייה הכללית. "ייתכן מאד שהסיבה לכך היא הצורך לספק שליטה על התנהגות פרועה במצבים בהם אין שירותים מתאימים זמינים".

ויש הוכחות נוספות לכך שחלק גדול מהאבחונים של הפרעת קשב וריכוז לא קשורים כלל לבעיה אמיתית שהילד סובל ממנה. כך למשל, במחקר שנערך ב-2010 בארצות הברית בין תלמידי גן, התגלה כי 10% מהילדים הקטנים ביותר בכל שנתון מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז – לעומת רק 4.5% מהילדים הגדולים ביותר בכל שנתון. תוצאות דומות נתגלו גם במחקר בקנדה. במילים אחרות, אם הילד שלכם הוא מהקטנים בגן עלולים לדחוף אתכם לאבחן כלוקה בהפרעה נוירולוגית שאין לו – פשוט משום שהוא קטן יותר ולא השיג יעדים התפתחותיים שהגדולים ממנו כבר כבשו.

ד"ר ניוארק מצביע גם על העלייה המתמדת בדרישות כגורמת לאבחון יתר של הפרעת קשב וריכוז. ילדים בגן היום לומדים הרבה יותר ממה שלמדו ילדי גן לפני שלושים שנה. בתי ספר במערב נמצאים תחת לחץ להוכיח הישגים ונבחנים במבחנים ארציים שמודדים אותם בלי הרף – מה שמדרבן אותם לשלוח תלמידים לאבחון בתקווה שתרופות ישפרו את הישגיהם. וכמובן, המבנה המשפחתי גם הוא השתנה בעשורים האחרונים. "תארו לכם משפחות חד הוריות או משפחות בהן שני ההורים עובדים, שהילדים נמצאים בבית הספר ובצהרון ורק אז הולכים הביתה לארוחה חפוזה, שיעורי בית והשכבה לישון...הלחץ על הורים וילדים הוא גבוה מאד. הלחץ הזה יכול לגרום לכך שילדים שיכלו להתמודד היטב בנסיבות אחרות – יתנהגו בהקשר הזה כאילו יש להם הפרעת קשב וריכוז".

מגפה? אכן. אבל לא של הפרעת קשב וריכוז. החיים המודרניים שלנו, מסתבר, הם אלה שאחראים למגפה שונה במקצת: מגפה של אבחון יתר של הפרעת קשב וריכוז.