סיפור לשבת: כל חייו קראו לו "משרת"

בקיץ תקצ"א נסתלק רבי אברהם חיים (בנו של הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ) רבה של לינסק, וכיסא הרבנות בעיר נשאר פנוי, ביקשו רוב בני העיר לקבל עליהם את בנו יחידו – רבי מנחם מענדל, זאת למרות שלא מלאו לו שלושים שנה, אך בקצה העם היו כאלו אשר לא אבו לקבל אותו לרב, משום צעירותו, או כאלו שהיו מתנגדי החסידות.

שמע מכך הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב ונכנס לעובי הקורה ועשה מאמצים מרובים להושיב את רבי מענדל על כס אבותיו הקדושים כדת וכדין. אלא שעדיין היו כאלו שסירבו לקבל את הרב החדש ואת מרותו.

כאשר ראה הרה"ק רבי הירש מרימנוב כי הרוחות בלינסק לא שוקטות, קם ונסע ללינסק אשר לא רחוקה היא מרימנוב. בהיות שם הרה"ק מרימנוב הכריז שיבואו אליו כל בני העיר לחתום על כתב הרבנות, למנות רבי מנחם מענדל לאב"ד לינסק.

כמובן שכל בני העיר הגיעו לחתום, חוץ מגביר אחד שהעיז פנים ואמר שלא יחתום בשום אופן. שלח הרבי ר' הירש את משמשו לאותו גביר ואמר לו למסור בלשון זו ביידיש: "זאג איהם אז הירש משרת רופט איהם צו קומען" (תאמר לו שצבי 'משרת' קורא לו). ['משרת' היה תארו של רבי צבי הירש, שטרם התמנותו להנהיג עדה בישראל, שימש בענווה את רבי מנחם מענדל מרימנוב, ומשום כך חתם בענוותנותו כל ימיו את שמו בתואר 'משרת'].

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

אותו חצוף היה מלגלג על דברי חכמים ומילא פיו בשחוק על דבריו. שלח הרה"ק מרימנוב את השליח בפעם השניה אך הגביר לא הסכים להופיע. כשמוע הרה"ק מרימנוב את דברי אותו חצוף, אמר בלשון קדשו: "אם הוא לא יחתום, לא נצטרך עוד לחתימתו", אך אותו עז פנים לא שת ליבו גם לזאת.

לאחר מכן ניגש רבי צבי הירש לרבי מנחם מענדל – רב העיר, ואמר לו שרצונו לטבול במקווה. הלכו שניהם אל הנהר, ומצאו שעקב הקור העז ששרר שם, קרשו פני המים וקפאו.

פתח הרה"ק מרימנוב וסיפר לרבי מענדל: "בהיותי פעם משרת את רבי הרה"ק מנחם מענדל זי"ע, אירע פעם כדבר הזה שהנהר נקרש מקור. מיד אמר לי הרבי ר' מענדל, "הירש, מה שמו של שרו של אש?" ומיד באומרו כן, נעשה חור בתוך הנהר והיה בתוכו מים רותחים שהעלו זיעה, והמים היו כל כך רותחים שאי אפשר היה להכניס בהם אפילו אצבע.

"אמר לי מורי ורבי, "הירש, מה שם השר שעושה קרירות?" וכאשר אמר הרבי ר' מענדל דבר זה נעשו המים פושרים וראויים לטבול בהם".

לפליאתם הרבה של הנוכחים, כאשר סיים הרה"ק רבי ר' הירש לספר את המעשה, התרחש אותו הפלא שאירע אצל הרב, גם אצל תלמידו, לנגד עיני השומעים המשתאים.

בתחילה נעשו המים רותחים ואח"כ פושרים, וטבלו בהם הרה"ק מרימנוב ורבי מענדל מלינסק, וכאשר שבו הרבנים ומלוויהם אל העיר, שחו להם שאותו עשיר-חצוף התכופף לתוך הבאר, ושלשל את ידו לעומק הבאר עם הכלי לשאוב מים, והטה את עצמו יותר מדי, ונפל לתוך הבאר ונהרג, ל"ע.

ביום המחרת נתמנה רבי מנחם מענדל להיות אב"ד לינסק, במעמד אלופי הקהל ועל צבאם הרה"ק רבי ר' הירש מרימנוב, ויענו כל העם יחדיו "יחי אדונינו, מורינו ורבינו".