הבן נדהם לראות את הנפטר יושב ליד השולחן

מספר הרב יעקב אידלשטיין שליט''א, רבה של רמת השרון, מעשה ששמע מפי דודו הרב בנימין מובשוביץ ז''ל, מה שאירע בבית סבו הגאון רבי נח מובשוביץ ז''ל, שהיה רב בעיר מאלסטובקה. מעשה זה מצולם מכתב יד הרב אדלשטיין בספר שערי אמונה עמ' 192. וכך לשונו: ''בביתו של הגאון רבי נח הנ''ל היה מתגורר ישיש גלמוד שהיה לו שם חדר, ועסק שם בתורה כל היום.

לימים נפטר הישיש. והנה לאחר איזה זמן פתח אחד הילדים את חדרו של הנפטר, ונדהם לראות שוב את הנפטר יושב כמו חי על יד השולחן, ולומד גמרא באותו מקום הקבוע לו. הילד נבהל, והסתלק. שוב פעם אחרת פתח ילד את החדר, ושוב ראה את המנוח לומד, וכנ''ל. הם ספרו את הדבר לר' נח, ואז נכנס הגאון אל החדר, ובראותו את הנפטר אמר לו: אני מבקשך לא לבוא יותר, היות שזה מפחיד את הילדים. ומאז לא הופיע שוב''. עד כאן.

ועוד מעשה אשר סיפרו הרב שבתאי יודלביץ ז''ל כפי ששמעו מפי רבי אליהו לופיאן ז''ל, ששמעו ממורו רבי צבי ברוידא ז''ל ששמעו מרבו וחמיו רבי שמחה זיסל מקלם, ששמע מרבו ר' ישראל סלנטר, ששמע מרבו רבי יוסף זונדל מסלנט, ששמע מפי רבו רבי חיים מוולוז'ין בעל המעשה: ''אחד הבחורים המצויינים מישיבת ''עץ חיים'' בוולוז'ין חלה, בהיותו נזקק לטיפול, ארז חבילותיו ונסע לבית הוריו. אחד מחבריו בישיבה נתלווה אליו לכל הדרך.

 לעת ערב הגיעו לאיזו עיירה והחליטו ללון שם באכסניה. בבוקר נקב בעל הבית את סכום התשלום. מנה הבחור החולה את כספו וראה כי חסר לו מהסכום שבע פרוטות. בעל האכסניה הצהיר כי הוא מאמין לו שבהזדמנות יפרע לו את החוב הקטן. משם המשיכו בדרכם, עד שהגיעו לבית הורי החולה. כאן נפרד החבר מהחולה באיחולי רפואה שלימה במהרה. החולה זכר את החוב, נתן ביד החבר סך שבע פרוטות וביקשו כי בחזרה לישיבה לא ישכח לשלם לבעל האכסניה.

 הוא הודה לו על טירחתו, והלה הבטיחו לפרוע החוב ונפרדו בשלום. בינתיים התגברה מחלתו של הבחור ולאחר זמן קצר שבק חיים לכל חי. כשהגיעה הבשורה המעציבה לישיבה ספדוהו ובכו עליו, כי עתיד היה להיות אחד ממאורי הדור.

נהוג היה בישיבת וולוז'ין, כי כל עשרים וארבע שעות היממה, לא פסק קול התורה בהיכל הישיבה, והיו משמרות מתחלפות במשך כל היממה. נוהג זה נקבע בהתאם לדברי ראש הישיבה רבי חיים הקובע על יסוד הפסוק: ''אם לא בריתי [התורה] יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'' - אם היה העולם פנוי לגמרי אפילו לרגע אחד מעסק והתבוננות בתורה, תיכף היו כל העולמות נחרבים ומתבטלים לגמרי ח''ו.

וגם איש אחד מישראל רב כוחו, כי בידו לקיים את כל העולמות על ידי עסקו והתבוננותו בתורתנו הקדושה לשמה, ואיך לא יתלהב לב האדם בזה הענין הנורא! באחד הימים כשרבי חיים הסתובב במסדרוני הישיבה לאחר חצות הלילה, משקיף, משגיח ומעודד את שקידת התורה בהיכל הישיבה. והנה - - רואה הוא לתדהמתו עין בעין את הבחור הנפטר צועד לקראתו. ר' חיים לא נבהל הרבה, ניגש לבחור הנפטר והושיט לו יד ''שלום עליכם''! - מה נשמע בדינך למעלה? שאלו ר' חיים.

כאן גילה לו הנפטר, כי בהגיעו לפני בית דין של מעלה, והחלו לערוך זכויותיו מול חובותיו, התברר כי הינו זך ונקי מכל חטא ועוון. ונפסק דינו להכנס ישר לגן עדן. והנה בהגיעו לשערי הגן, התייצב השטן, חסם את הכניסה בפניו, וזעק כי לא יתן לו להכנס, היות ועוון גזל בידו!

לתדהמת כל בני הפמליא, גילה השטן כי אותו בחור עזב את העולם הזה בהשאירו חוב של 7 פרוטות לבעל האכסניה, ואף כי אינו אשם בעוולה זו, מכיון שמסר לחברו הפרוטות ועשהו שליח לפרוע החוב, אין זה מעניין אותו אם הוא אשם או לא אשם. העיקר הוא יודע דבר אחד, כי בעל האכסניה נשאר חסר שבע פרוטות, וכי הוא לא ויתר עליהם, אלא האמין שיפרעו לו בהזדמנות... מצב ביש זה העסיק את בית דין של מעלה, והחליטו, היות ומצד אחד אין הבחור אשם כלל וכלל, כי כל מה שבאפשרותו עשה.

אך מאידך גיסא נשאר בעל האכסניה עשוק 7 פרוטות, לכן באופן יוצא מן הכלל, ניתנת רשות לבחור הנפטר להתלבש ולהראות כאדם חי, ולהפגש עם רבו לבקשו לסדר תשלום החוב. כל אלו דברי הבחור הנפטר אשר סיפר באזני רבי חיים. ר' חיים הבטיחו שיסדר הענין, ולפתע נעלם הבחור, חלף ואיננו. ר' חיים קרא את החבר והלה אישר כי אכן קיבל סך הפרוטות לפורעם, והצטער מאד ששכח עד עכשיו מתשלום פעוט זה. הוא נסע שוב לבעל האכסניה ופרע לו את החוב.

ומאז לא נראה יותר הנפטר, כי הגיע למנוחתו בגנזי מרומים. עד כאן. ועוד עובדה עליה העיד הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים (האיש על החומה חלק א' עמ' 345): העובדה ארעה בפרשבורג אשר בהונגריה, בעת שלמד רבי יוסף חיים בישיבת ה''כתב סופר''.

ומעשה שהיה כך היה: אשה מכובדת ובעלת עסק מבוסס היתה נוהגת במשך שנים רבות להביא מידי פעם בפעם תרומה הגונה לישיבה, בתנאי שיגידו בישיבה קדיש תמידי לעילוי אותן נשמות גלמודות, שאין מי שיגיד אחריהן קדיש, והישיבה העמידה בחור מיוחד שאמר קדיש לטובת נשמות אלו. לימים הסתלק לעולמו בעלה של אותה אשה, ומכיון שהוא ניהל את העסק ביחד איתה, פגעה פטירתו בעסק שנצטמק והלך עד שנסגר כליל.

מצבה הכלכלי של האשה הלך והחמיר, וברבות הימים נפל עליה עול נוסף, כאשר הגיעו שתי בנותיה לפרקן, וכסף מנין תקח? נשאה האשה את סבלה בדומיה, קיבלה עליה את הדין באומץ והשלימה עם גורלה. אולם על דבר אחד לא יכלה לוותר ולבה היה מר עליה ביותר והכאיב לה עד מאוד, וזהו, ענין שמירת הקדיש שעלול להתבטל, אחרי שהפסיקה את הקצבתה למטרה זו.

במר נפשה עלתה להנהלת הישיבה ושטחה את בקשתה שהישיבה תאות להמשיך גם הלאה את שמירת הקדיש לעילוי הנשמות הגלמודות, עד שירחיב ה' את גבולה ותחזור לתמוך בישיבה כמקודם. נתרגשו מאד ראשי הישיבה מתום לבה וצדקת נפשה של אלמנה זו, והבטיחוה למלאת את מבוקשה לשמור את אמירת הקדיש כמו עד כה. הבטחה זו מילאה את נפשה אושר אין קץ, וכשברק של אושר מנצנץ מעיניה הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה ופנתה ללכת לדרכה.

מעתה שוב לא העיק עליה כל כך מצבה היא; ואפילו מצב שתי בנותיה שהגיעו כבר לא מזמן לפירקן. כי מרגע שענין הקדיש לנשמות גלמודות הובטח לה, כמעט שלא חסר לה כלום בעולמו של הקב''ה. ובענין שתי בנותיה, שמה מבטחה בה' אבי היתומים ודיין אלמנות. והוא הרחום וחנון יראה בודאי בעוניין של בנותיה, ויזמין להן את זיווגן ואת כל צרכיהן. בצאתה לרחוב בא למולה יהודי ישיש בעל הדרת פנים נדירה, כשזקן צח כשלג יורד לו על פי מדותיו וברכה לשלום.

הופתעה האשה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן הבלתי מוכר לה. הפתעתה גדלה שבעתיים, בעת שהזקן התקרב אליה ונכנס אתה בשיחה לבבית תוך התעניינות במצבה ובמצב בנותיה.

 נאנחה האשה קשות ושטחה לפניו את מר גורלה ואת נפילתה מאיגרא רמא לשפל המדרגה, עד שאין לה האמצעים ההכרחיים להשיא את בנותיה הבוגרות. - ''מהו הסכום המשוער הדרוש לך להוצאות נישואיהן של בנותיך?'' שאל הזקן. - ''לשם מה חשוב לכבודו לדעת, למה זה משנה?'' השיבה האשה בתמהון ונקבה בסכום המשוער.

שלף הזקן המחאה ורשם הוראה לבנק המקומי לשלם לאשה את הסכום שנקבה. אולם בטרם שם את חתימתו, הביע את משאלתו: שהיות ומדובר בסכום רציני מאד, רצוי שתהא חתימתו בנוכחות עדים שיראו במו עיניהם כשהוא חותם אישית על ההמחאה, ויאשרו זאת בחתימת ידם. נרגשת ומופתעת ממה שהתרחש, עלתה לאולם הישיבה וביקשה משני בחורים להילוות אליה. משראה אותם הזקן, הציע להם שיתבוננו איך שהוא שם את חתימתו על הוראת התשלום.

וליתר בטחון ביקש מהם פיסת נייר ורשם עליה את חתימתו למזכרת ולדוגמא. במסרו את ההמחאה על הסכום הנכבד לידי האשה, הורה לה שתלך לפדות את ההמחאה למחרת בבקר. כל הענין נראה לאשה ההמומה תמוה ומוזר. מה ראה הזקן הזר הבלתי מוכר להסביר לה פנים כל כך, ולהראות רוחב לב כזה, עד כדי כיסוי הוצאות השאת שתי בנותיה. אעפ''כ נזדרזה למחרת לסור אל הבנק, ובלב פועם ניסתה את מזלה.

כשבחן פקיד הבנק את ההמחאה, תקע בה ובאשה המגישה מבט תוהה, מסתכל פעם ופעמיים וכולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני המבוכה ביקש מהאשה להמתין, והוא נכנס עם ההמחאה למנהל הבנק שהיה גם בעליו. וכאן התרחש משהו דרמטי ביותר. כשראה מנהל הבנק את ההמחאה, צנח מכסאו והתעלף... בבנק קמה מהומה, הפקידים ששמעו על המתרחש, הכניסו מיד את האשה לחדר צדדי והפקידו עליה שומר לבל תתחמק, תוך חשד שיש כאן ענין עם מעשה מרמה.

אחרי ששבה רוחו של מנהל הבנק, בקש לראות את האשה שהגישה את ההמחאה לפרעון. בהכנסה שאלה בבהילות אימתי וכיצד קיבלה את ההמחאה. - ''רק אתמול קבלתיו מיהודי מכובד בעל הדרת פנים, וישנם אפילו שני בחורי ישיבה היכולים לשמש כעדים, שראו איך כותב ההוראה חתם על ההמחאה'' - ענתה האשה כמתנצלת. - ''האם תוכלי לזהות את האיש אם אראה לך אותו בתמונה?'' - שאל המנהל. -

''בודאי אזהה אותו, ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים יוכלו לזהות אותו'', ענתה. הורה המנהל להביא לפניו את תמונת דיוקנו של אביו המנוח, וכשהוצגה התמונה בפני האשה, הצביעה ללא היסוס עליו כעל האיש שנתן לה את ההמחאה.

ציוה המנהל לפרוע את ההמחאה ושיחרר את האשה. אחרי שהאשה הלכה, סיפר המנהל לנוכחים את פשר הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם: - האיש שמסר את ההמחאה לאשה, אינו אלא אביו שהלך לעולמו לפני עשר שנים. בלילה הקודם הופיע אביו בחלום ואמר לו בזו הלשון: ''דע לך שמאז שסרת מדרך הישרה והתחתנת עם נכריה והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאה נשמתי מנוחה, עד שבאה אשה אלמונית וציוותה להגיד קדיש לנשמות שאין אומרים קדיש אחריהם, וזכותי עמדה לי שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האשה גרם עילוי ונחת רוח לנשמתי.

אשה זו תופיע מחר בבוקר בבנק שלך עם המחאה שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי בנותיה''. כשקמתי בבוקר נפעם מהחלום, ספרתיו לאשתי שלעגה לכל הענין. אולם משהופיעה האשה עם ההמחאה נתאמת לי שאכן החלום אמת היה. וסיים רבי יוסף חיים זוננפלד: מי היו שני הבחורים? - אני הקטן וחברי ר' יהודה גרינוואלד...'' האיש נהיה לבעל תשובה, אשתו נתגיירה כדין, וזכו להקים בית נאמן בישראל.

עובדה זו מובאת גם בספר שערי אמונה ושם מעיד המחבר(עמ' 192 הערה 2) כי שמע מהרב אברהם ברדקי שהוא עצמו נפגש עם נכדו של אותו מנהל בנק, והלה ציין בפניו כי עובדה זו מפורסמת במשפחתם. עד כאן. בהקשר למסופר בעובדה זו שנשמת המת הותירה אחריה מסמך חתום, ראוי לציין מקרה המובא בחוברת ''החיים מדוע ולשם מה''.

בחוברת מצולמת כתבה מן העיתונות תחת הכותרת ''יש חיים בעולם הבא'', ובה מספרת הפסיכיאטרית האמריקנית אליזבת קובלר-רוס שהתמחתה בטיפול בנוטים למות, על ''אחת החוויות המדהימות ביותר שעברה, כאשר גברת שוורץ ז''ל, שבה טיפלה לפני מותה, הופיעה במשרדה של הפסיכיאטרית לאחר ההלוויה.

היא נראתה בדיוק כפי שנראתה בחייה, ואמרה שהיא מבקשת להודות לפסיכיאטרית על כל מה שעשתה למענה. קובלר-רוס ההמומה היתה בטוחה שהיא הוזה, אך משנוכחה שבאמת יש עמה נוכחות הנראית ומדברת כגברת שוורץ, ביקשה לכתוב פתק ולחתום עליו. החתימה וכתב היד אומתו על ידי בני המשפחה וחבריה לעבודה של גברת שוורץ''. עד כאן.

נסיים בכתבה עתונאית נוספת המובאת בספר נחלי האשכולות (חלק א עמ' 285): ''טרמפיסט חיוור-פנים נעלם לפתע מהמכונית שאספה אותו, לאורך כביש נטוש ואפוף ערפל באנגליה... אשה צעירה מופיעה מאי-שם, נפגעת ממכונית נוסעת, ואז נעלמת בלי להותיר עקבות... אנשים נתקפים פאניקה, כאשר נוסעים דמויי רוחות-רפאים מתגשמים לפתע במכוניותיהם. אירועים מוזרים ומעוררי-חלחלה אלה הם אך צימוקים אחדים מתוך ספרו החדש של חוקר התופעות העל-טבעיות מייקל גוס, ''העדות לקיומן של רוחות-רפאים טרמפיסטיות''.

נדגים כמה מהפרשיות היותר-מוזרות המתוארות בספר החדש: באוקטובר 1979, נסע רוי פולון מליברפול שבאנגליה, לאורך כביש נטוש ואפוף ערפל. הוא עצר, ואסף למכוניתו אדם בעל פנים חיוורות ומאורכות כפני מת. ''רוי שאל אותו להיכן הוא רוצה להגיע'', מספר גוס, ''והנוסע לא אמר מלה, אלא רק החווה בידו לכיוון העיר הסמוכה. לאחר דקות אחדות פנה רוי כדי להציע לנוסעו סיגריה. לתדהמתו גילה, שהמושב ריק. רוי לחץ על דוושת הבלמים וסובב את מכוניתו לאחור, מחשש שהאיש זינק החוצה ופצע את עצמו.

כאשר לא גילה שום עקבות וזכר לנוסע, פנה למשטרה ודיווח על התקרית. השוטרים ערכו חיפוש באיזור - אך לשוא. האיש נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה''. ביולי 1974, נהג איש העסקים מוריס גודנאף באיזור בלו-בל היל שבדרום אנגליה. לפתע, ראה דמות נערה צעירה נלכדת באור פנסי מכוניתו, הישר על הדרך שלפניו. הוא בלם, אך מאוחר מדי - ומכוניתו פגעה בצעירה. ''הוא זינק אל מחוץ למכוניתו, ומצא את הנפגעת שוכבת על הכביש, ברכיה חבולות ומצחה שותת דם'', מספר גוס. ''אמא'לה, היא מילמלה פעם או פעמיים. גודנאף נשא אותה אל צד הדרך, וכיסה אותה בשמיכה.

לאחר מכן רץ למכוניתו ונחפז להזעיק עזרה - אבל כאשר שב, בליווי המשטרה, התברר שהנערה נעלמה. רק השמיכה נותרה במקום.'' במיקרה אחר באנגליה, נתקפו כל תושביו של כפר נאני בהיסטריה, לאחר שנהגים החלו לדווח, כי רוחות רפאים התגשמו לפתע כנוסעים במושבים האחוריים של מכוניותיהם. מתברר, כי כל המקרים אירעו תוך כדי נסיעה לאורך דרך צרה, שבה, במאה ה-16, ניתלו כמה וכמה פושעים עד צאת נשמתם.