"ממתי אשה שמחה במטבח זה דבר רע?" יעל מזרחי ממשיכה לנפץ אשליות

לפני מספר חודשים, פורסם באתר הידברות טור לא רגיל: 'ילדי החטא שלי'. הכותבת, יעל מזרחי, אשה דעתנית ורבת פעלים, מעידה על עצמה כי הכובע הראשון והחשוב ביותר שלה הוא תפקידה כאמא ל-11 ילדים ("לא, עשרה לא הספיקו לי").

ויחד עם תפקידה זה – ששום תיאור של 'משרה מלאה' לא ימלא אותו – מזרחי לא מתבצרת בד' אמותיה, ולא אומרת 'שלום עלייך נפשי'.

אחרי שבמשך שנים עבדה כמנהלת לשכת סגנית השר לאזרחים ותיקים – ד"ר לאה נס ("אני חבה לה את כל התודות שבעולם. היא תמיד אמרה לי: 'מי שניהלה בית של 11 ילדים, יכולה לנהל גם לשכת שר ביד רמה") – הסכימה להיענות לאתגר כתיבה, במסגרת פרויקט בשם 'חיים מתחת למינימום'. "העיתונאיות עינת פשביין ואירית דולב פנו אליי בבקשה שאכתוב רשמים שונים מהחיים כחרדית", משחזרת מזרחי.

"כך, בטור שפורסם מדי יום, מצאתי עצמי מתארת את סדר היום השגרתי והבנאלי, של בית עתיר בילדים בלי עין הרע, בצל משכורת מינימום".

מאוחר יותר נשא הפרויקט את שם הדגל "מי הוא האחר" – ומזרחי נדרשה לעלות לבמת מועדון 'צוותא' המפורסם בתל אביב, ולשאת את דבריה בפני קהל מורכב ומגוון. "הקראתי את המונולוג שלי בפני לא מעט מבטים עוינים ומבקרים שהופנו אליי, אבל זה לא מה שמנע ממני להשמיע את קולי. הרגשתי חדורת שליחות למגזר שאותו אני מייצגת, והיה חשוב לי לנפץ סטריאוטיפים וסטיגמות, שרווחים כלפי הציבור החרדי".

מה הכי חורה לך?

"הבורות, שנאת החיים והמשקפת החשוכה והבלתי נאורה, שמבעדה מסתכלת עלינו התקשורת הכללית. הציבור החרדי עשה כברת דרך ארוכה בהשתלבות במרחב הציבורי – בין אם זה באקדמיה, בגיוס ל'נצח יהודה' ולנחל החרדי, בתעסוקה ועוד, ובכל זאת יושב בקונוטציה של סחיטת כספים ורמאויות. לי אישית מאוד עצוב עם זה".

עצוב, אך לא אשה כיעל תיוותר אדישה אל מול הצורך בהסברה מזווית נשית-חרדית. זה כמה שנים שהיא נודדת מפלטפורמה אחת למשנתה ומשמיעה את קולה. בתוכניתו של גבי גזית, למשל, כבר יש לה פינה כמעט קבועה.  

אשה שמחה בחלקה? יש דבר כזה

אז על מה היא מדברת שם? "על מה לא?" היא משיבה. "אפשר לדבר על הכל, אבל יש לי עיקרון אחד שמנחה אותי לאורך כל הדרך, ואני משתדלת שלא לזוז ממנו ימין או שמאל: הצגת הפן החיובי שבכל דבר ודבר, והתרחקות מלשון הרע כמו משדה קוצים בוער".

אבל זה בדיוק מה שמעניין את התקשורת, לא? והרי מישהו צריך לדאוג להביא את הרייטינג.

"לא בהכרח, זה מאוד תלוי איך מציגים את הדברים. למשל, יצא לי לדבר אצל גבי גזית על סרטון מסוים שרץ ברשת, של הרב יוסף מוגרבי בחולון. בשיעורו הקבוע בבית הכנסת, אמר הרב שאשה שמכינה סלט או ארוחה לבעלה בזמן שהוא מתפלל ולומד תורה, כאילו פותחת בעצמה את ההיכל. הרב ממש המשיל את פתיחת התנור, לפתיחת ההיכל.

"כמובן שהייתי צריכה לתת את התייחסותי מהפן הנשי-חרדי, אבל עזבי אותך עכשיו מהסברה – אני לקחתי את זה למקום של הומור והרשיתי לעצמי לומר שכל הפמיניזם הזה עלה לי על העצבים, וממתי בכלל כשאשה שמחה במטבח, זה דבר רע? הגיע הזמן שיבינו שיש נשים שמאושרות בחלקן באמת ובתמים, גם אם החלק הזה מסתכם בגידול ילדים ובישול שלוש ארוחות ביום.

"'כשאני רוצה להתחנף לבעלי, אני מכינה לו סופריטו', אמרתי לגזית. 'ושלא יטיפו לנו על כבוד האשה, כי עובדה שרק לי שרים אשת חיל כל שבת ב-11 אוקטבות'".

יעל מזרחי

איך הוא הגיב?

(צוחקת) "אל תשאלי. בסוף הריאיון הוא עוד ביקש את המתכון של הסופריטו".

הטור שכתבה מזרחי, 'ילדי החטא שלי', עורר הדים ואהדה גדולה – לא בכדי. הטור נכתב בתגובה למינויו של ד"ר אבי שמחון ליועץ ראש הממשלה לכלכלה, ובו גוללה מזרחי את החוויות שלה כאם למשפחה חרדית. "בעבר התבטא ד"ר שמחון ואמר כי משפחה עם שבעה ילדים היא 'חטא'. הרגשתי כאילו חרב חדה ננעצת לי עמוק בתוך הלב, ועם כל הדוסיות והגנים המרוקאיים שבי – התיישבתי מול המחשב ושפכתי את כל הזעם שהיה בי, אל המקלדת. תוך זמן קצר הטור צבר תאוצה, נכנס כחץ ללבבות וזיכה אותי בהמון תגובות מפרגנות".

על פניו נראה שהטריגר היה דבריו של ד"ר שמחון, אבל האמת היא שבמבט מעמיק יותר, בנקל אפשר לראות שהטריגר אינו אלא הכמיהה של מזרחי לשים קץ ל'קלות הבלתי נסבלת', שבה מתייחסת החברה הכללית לציבור החרדי. "רציתי שסוף סוף החברה תראה בנו כיצרנים חיוביים במשק ובכלכלה הישראלית, ולא כפרזיטים מוצצי דם", היא אומרת.

הילדים קיבלו כלי חשוב לחיים

נדמה שאי אפשר לדבר עם אשה כמו יעל מזרחי, מבלי לנבור מעט בסיבות שהביאו אותה להיות האשה הפעלתנית והשמחה שהיא היום. אחת מהן, לדידה, היא הלידה הרביעית שלה – אירוע מכונן ומעצים בו זיכה אותה ה' בלא פחות ולא יותר, מאשר רביעיית (!) בנים. "ברוך ה', הם ילדים מקסימים", היא עונה בחיוך לשאלתי כיצד התמודדה עם זה, ומוסיפה כי היום הם כבר בני 17 ולומדים בישיבות שונות בארץ.

איך זה היה עבור ילדייך, לגדול בבית גדול שכזה?

"אני חושבת שאחד היתרונות היותר בולטים שיש בבית הזה, היא שכבר מגיל אפס הם למדו להתאזר בסבלנות לבקבוק, לחיבוק ולאוזן כרויה. אני מאמינה שחוסר הפינוק הזה, הוא הוא שהקנה להם מיומנויות נצרכות בחיים, וגמישות. מה שבטוח הוא שזה רק חישל וחיזק אותם, ולא להיפך".

חלק מאותה צורת חינוך בה היא דוגלת, הוא היכולת לתת לכל אחד מבני הבית, לצמוח ולהתפתח בכיוון שלו: בעלה לומד ועובד לפרנסתו כמלמד בחיידר, אחד הבנים שלה משרת ב'נצח יהודה', האחר לומד בישיבת 'תפרח' ועל זו הדרך – בת אחת ב'בית יעקב' והאחרת היא עורכת דין מצטיינת, שעושה דרכה לפרקליטות.

"אני מברכת יותר על כל בחור שתורתו אומנותו, אבל הבית שלי הוא פסיפס אנושי, שעושה מקום לצרכים של כולם. הילדים שלי יודעים שלומדי התורה, ובפרט הללו שעושים זאת מתוך הדחק – הם בערך עליון אצלי למרות ש'כולם היו בניי'", מסבירה מזרחי. "הם גם יודעים שלהיות חרדי משמע להיות 'בתפקיד' כל הזמן, וזה מחייב. הילדים שלי חונכו כשעל כתפיהם רובצת אחריות ייצוגית גדולה כלפי מגזר שלם, ולכן – כל צעד שלך חייב להיות מחושב עשרות פעמים. כך שמילות המפתח אצלנו בבית הן בהחלט קידוש ה', ואהבת חינם".

בימים אלו עסוקה מזרחי עד מעל לראש בהרצת הצגת היחיד שלה, "תאהבו אותי כבר למען ה'" – הצגה שמיועדת ברובה למגזר החילוני. הראשונה שהשפיעה עליה לכתוב מופע אישי מהסוג הזה הייתה הילה ותקין, שכיהנה כיועצת ומפיקת אירועים במשרדו של השר אורבך ז"ל, ומזרחי שימשה כמזכירת לשכת השר - ושם למעשה הכירו.

ותקין חברה לעידית ואור פירון זומר, ועד מהרה צלח מסע השכנועים שלהן: 'איזה כיף יהיה להכיר את המגזר החרדי דרכך'. התוצאה המעשית: פיילוט שנחנך על חברים חילונים במשרד, וגרף לא מעט מחמאות.

המופע הראשון לנשים יתקיים אי"ה בבאר שבע ביום האשה ("מקווה לא לעשות לכם פאדיחות"), ובו תדבר מזרחי על דא ועל הא. "ננפץ סטריאוטיפים – חרדים לא עובדים, לא מתקלחים וכדומה, נצחק קצת – בעיקר על עצמנו, וגם אם לא נסכים ולא נשתכנע – לפחות נזכה להידברות אמיתית".