מוח צעיר לנצח? יש דבר כזה

שבץ מוחי היה מאז ומתמיד מושג רפואי מעורר חלחלה. אולם כשאביו של חוקר המוח פול באך-אי-ריטה לקה לפני כארבעים שנה בשבץ כזה, הפרוגנוזה היתה גרועה בהרבה מזו שמקבלים אנשים שלוקים בשבץ מוחי בימינו. התפיסה רפואית של אותה תקופה גרסה שהאנטומיה של המוח בלתי משתנה: אם שבץ מכה והורג חלקים מהמוח – היכולות שעליהן אחראים אותם חלקים אבודות לנצח. רופאי אותה תקופה, מיותר לציין, לא הציעו הרבה מילים מעודדות למשפחות שאחד מיקיריהם חלה בשבץ.

 כחוקר מוח, פול באך-אי-ריטה הכיר את התיאוריה המקובלת לגבי היותו של המוח סטאטי ובלתי משתנה. הוא לא היה אופטימי לגבי מצבו של אביו. לעומתו, אחיו הצעיר ג'ורג' היה אז רק סטודנט לרפואה: הוא טרם הספיק ללמוד תיאוריות מורכבות על המוח, וחוסר הידע שלו אפשר לו להאמין שאביו יוכל להשתקם. אחרי חודש מהשבץ המוחי של אביו, כאשר הטיפול הקונבנציונלי שקיבל לא הביא לשום שיפור, ג'ורג' הגה גישה טיפולית חדשה. הוא החל להפעיל את אביו מידי יום בשלל פעילויות בסיסיות: זחילה, הליכה על ארבע, משחק בגולות, ועוד. בעזרת הטיפול המשקם החדשני הזה, שלא היה ניתן אז לפגועי מוח, מצבו של האב החל להשתפר. בתום שנה הוא חזר לתפקוד מלא, כולל הליכה ודיבור. הוא חזר ללמד במשרה מלאה בתפקידו הקודם, בקולג' בניו-יורק, נישא מחדש, טייל בכל העולם, וחי חיים פעילים ומלאים עד גיל 72.

תכנית השיקום שיצר ג'ורג' לאביו לא ריפאה את האזור הפגוע במוח: בנתיחה לאחר המוות נמצא שהשבץ בו לקה שנים לפני כן גרם לאביהם של ג'ורג' ופול באך –אי-ריטה לנמק גדול בגזע המוח, נמק שמעולם לא החלים ואשר לפי הידע הנפוץ בחוגי הרפואה דאז היה אמור להשאיר את האב נכה לצמיתות. העובדה שהוא השתקם וחי חיים מלאים עם חלק מנוון במוח הציתה את סקרנותו של פול באך-אי-ריטה. ההיכרות עם המקרה הזה סללה לו את הדרך להצעת תיאוריה חדשה: המוח הוא 'פלסטי', כלומר גמיש וניתן לשינויים. גם אנשים שעברו פגיעת מוח או נולדו עם מוגבלות כלשהי, יכולים ליצור רשתות עצביות חדשות במוח שיפצו על האזורים שאינם מתפקדים.

(צילום: shutterstock)

התיאוריה, שזכתה לשם 'נוירופלסטיקה' ('גמישות של תאי העצב במוח') משכה עד מהרה חוקרי מוח נוספים לעריכת ניסויים שיאוששו אותה. כך למשל גילה צוות אמריקאי של חוקרים שפציעה גופנית גורמת לשינוי בקורטקס – קליפת המוח. בקורטקס ממוקמת מעין מפה של הגוף כולו, עם אזורים האחראיים על החישה והתנועה של כל חלק בגוף.  אולם המפה הזו איננה סטטית כלל וכלל: במחקר שנערך על קופים שאצבעם האמצעית נקטעה, נצפה תוך זמן קצר שינוי במפת המוח האחראית על תנועת היד: מחמשה אזורים נבדלים בבירור, כל אחד כנגד אחת האצבעות בכף היד, פלשו האזורים האחראים לאצבע השנייה והרביעית לאזור שהוקצה טרם הקטיעה לאצבע השלישית. במילים אחרות, המוח השתנה כתגובה לשינוי פיזי של הגוף. במחקר אחר, אספו חוקרים קבוצה של כנרים מקצועיים וערכו להם צילומי MRI למוח. אצל כל הכנרים האזור האחראי על תנודות אצבעות היד נמצא גדול במידה ניכרת מאשר אצל אנשים אחרים, שאינם מנגנים בכינור.

העובדה שהמוח יכול להשתנות ולייצר תאים חדשים בכל גיל היא בשורה טובה לכל מי שרוצה לשמר מוח פעיל גם בגיל מבוגר. אם בעבר ההנחה היתה שאובדן יכולות קוגניטיביות עם הגיל הוא חלק בלתי נפרד מהזקנה, היום החשיבה היא אחרת. תלמידי חכמים מבוגרים, למשל, הם דוגמה נהדרת לנוירו פלסטיות: דווקא משום שהם לומדים כל חייהם, המוח שלהם משמר את היכולות שלו. ילדים הם אמנם בעלי יכולות הלמידה הגבוהות ביותר (כפי שמוכיחה העובדה שהם מצטיינים במיוחד בקליטת שפות) אבל גם מבוגרים יכולים לגדל תאי מוח חדשים. הפעלת המוח היא הכרחית כדי לשמור על מוח צעיר, והדרך היעילה ביותר לכך היא למידה של מיומנות חדשה. רוצים להימנע מתסמינים כמו אובדן זיכרון ולשפר את הסיכויים שלכם לא לסבול מדמנציה בזקנה? זה הזמן ללמוד משהו חדש. גינון, נגינה על פסנתר, פתירת סודוקו או רכישת שפה חדשה – כל למידה של מיומנות חדשה גורמת למוח להישאר צעיר. יותר מידי אנשים בימינו, מזהירים חוקרים, מתמקדים אך ורק בתחום עבודה או פעילות אחד ואינם פתוחים ללמידת דברים חדשים. השגרתיות הזו, שאינה מאתגרת את המוח, היא הדבר שמזקין את המוח יותר מכל.

איך האינטרנט משנה את המוח שלנו

הנוירופלסטיקה כמובן נושאת בחובה בשורות מעודדות לאנשים הרוצים לשמר את תפקודי המוח שלהם. אבל היא מגיעה גם עם הערת הזהרה. המוח יכול להשתנות לא רק כדי לפצות על יכולות אבודות או כדי להישאר פעיל ורענן – הוא גם יכול להינזק כתוצאה מפעילות שאנחנו בוחרים לעשות. ובשנים האחרונות, חוקרים מודאגים יותר ויותר מהשפעת השימוש באינטרנט על המוח שלנו.

ההתנסויות  שלנו משנות את האופן בו המוח מחווט, ואף התנסות לא משנה את חיווט המוח באופן דרמטי כמו השימוש באינטרנט. מעולם שבו קריאה או כתיבה הן פעולות הדורשות התרכזות לטווח זמן, עברנו לעולם שבו קריאה, כתיבה, או כל משימה הנעשית על המחשב מתבצעת בלוויית אינספור הסחות דעת, לחיצה על לינקים, בדיקת מיילים וצפייה בסרטוני חתלתולים. התופעה הזו קיימת בכל שכבות הגיל, כולל מבוגרים שיספרו לכם שמשום מה הם איבדו את היכולת שלהם לקרא ספרים, (החיווט החדש של המוח, מה לעשות, מתמודד היטב רק עם קריאת פוסטים בפייסבוק) אבל הוא חמור במיוחד במקרה של ילדים. מחקר שפרסמה אוניברסיטת אייווה לפני מספר שנים, למשל, מצא קשר מובהק בין שעות ארוכות של משחקי מחשב ובעיות קשב וריכוז בבית הספר. ולא מדובר בילדים שסבלו מהפרעת קשב וריכוז מאובחנת, אלא בילדים שזמן הבילוי שלהם מול המחשב גרם להם להתנהג כבעלי הפרעת קשב וריכוז. מחקרים אחרים מהשנתיים האחרונות תיעדו שינויים אמתיים שחלים במוחם של משתמשים מכורים במחשב, ביניהם ירידה חדה ביכולת לגלות אמפטיה.

אז מה שלום המוח שלנו? שלומו תלוי, מסתבר, בהחלטות שאנחנו מקבלים. שימוש מופרז באינטרנט יפגע בו, וכך גם הימנעות מלמידה. מהצד השני, למידה בלתי פוסקת ורכישת מיומנויות חדשות ישמרו אותו בשיא כושרו. אפשר לנוון מוח צעיר – ואפשר לפתח ולרענן מוח מבוגר. זה לגמרי בידיים שלנו.