להשיב את הבושה ללחיים

רבי אליהו לופיאן זצ"ל כותב כך: "בדורנו, שבעוונותינו הרבים פרצה מגפה של הפקרות ופריצות ברחוב, ורוח הפקרות, פריצות והוללות, שכל מקורם הוא הכפירה בהשם יתברך ובתורתו - משתוללת ומפלת חללים חללים, מנער ועד זקן, טף ונשים - לשאול תחתית רח"ל, הרעילו בכך הפושעים את האוויר מאוד ונעשה מעופש ומטמטם את הלב, וצריך כל אדם לפחד שמא נפגע גם הוא ח"ו במחלה זו" (לב אליהו ח"א עמ´ לז, ח"ב עמ´ רלו).

מסתבר שהגם, שרוב האנשים אינם מקדישים מחשבה יתרה ללבושם - או, ליתר דיוק, לאי-לבושם - והגורם הישיר לבחירתם בו הוא רצונם למלא אחר צו האופנה העדכני, לסגנון ההופעה הזה סיבה עמוקה יותר, ששורשיה נטועים בחוסר אמונה בקיומו של בורא העולמים. כשאדם כופר במציאותו של בורא העולם, חס ושלום, נמצא שהוא מחשיב את עצמו כבעל חיים מתוחכם ותו לא. על פי תפיסה זו, הרי שגם הוא, כמו הקופים אליהם הוא מייחס את מוצאו, אינו זקוק לביגוד רב במיוחד.

* * *

מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת ´תורה ודעת´, טס פעם יחד עם כמה מנכדיו מאמריקה לארץ ישראל. במהלך הטיסה ניגשו מדי פעם הנכדים לסבם ביראת כבוד מחממת, ושאלוהו אם הוא זקוק לדבר-מה. הם התייחסו אל הסב הגדול בכבוד הראוי לו, כאחד מראשי הישיבות הגדולים ביותר בדור האחרון.

באותו המטוס, סמוך ונראה למקומו של הגר"י קמינצקי, ישב אחד האישים המפורסמים בארץ, שכיהן אז בתפקיד יושב ראש הסתדרות העובדים. הלה התבונן במחזה בהשתאות ובעיניים כלות. לקראת תום הטיסה לא יכול היה להתאפק יותר. הוא ניגש אל ראש הישיבה ושאלו: "יאמר לי הרב, מה פשר גילויי ההערכה הנאדרים שהנכדים מעניקים לו? גם לי יש ילדים ונכדים, אך אף אחד מהם אינו מתייחס אלי באופן כזה! אולי יסביר לי הרב את סוד העניין?", ביקש.

במבע של חמלה השיב לו הגר"י קמינצקי: "העם היהודי, על כל קהליו, ההולכים בדרכי התורה שהוענקה לנו מסיני, יודע להכיר ולהוקיר את גדלותם של הדורות הראשונים". כאן תיאר בפניו את שושלת הדורות של העם, דרך כל התקופות, דור אחר דור.

ככל שהדורות מתרחקים זה מזה, הם מתקטנים והולכים ביחס להוד ולהדר שפיארו את הדורות הקודמים. זו הסיבה שהנכדים שלי יודעים להעריך את הסבא שלהם, שהרי הוא חי שני דורות לפניהם, וראה במו-עיניו גדולי תורה ויראה שהתאבקו בעפר רגליהם של ענקי הדורות הקודמים...

ברם, השקפת החיים שלכם הפוכה מן הקצה אל הקצה. הצעירים מביטים בבוז על המבוגרים, וחושבים שאינם מגיעים לקרסוליהם, שהרי הם הפכו ל´מתוחכמים´ יותר בעקבות שכלולי המדע... על מה ולמה אתה מבקש שילדיך ונכדיך יגלו הערכה לדור הקודם להם?!" (מפי הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א).

* * *

כיהודים מאמינים, אנו יודעים שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של הקב"ה, ולפיכך הוא ברייה נעלה ומיוחדת, הנושאת בקרבה את תכונת הנפש הבסיסית כל כך ששמה - בושה. בושה היא תנאי מוקדם לצניעות. נשים מצטיינות במידה זו במיוחד, היות שהקב"ה יצר אותן מהצלע, שהיא איבר חבוי ומוצנע באדם: "בשעה שברא הקב"ה את האשה, התבונן מאין לבוראה, ועל כל איבר ואיבר שהיה בורא בה, היה אומר לה: היי צנועה" (בראשית רבה י"ח, ב´). אולם, במציאות המרה והכואבת של ימינו, נשים רבות ממהרות להשיל מעליהן מידה נאצלת זו. החנויות מלאות בפריטי לבוש שאינם צנועים, ונשים קונות ולובשות אותם, למרות היותם מנוגדים לטבען. לא פעם הן מרגישות שלא בנוח בתחילה, בלובשן מלבושים דלים, שאינם מספקים כיסוי נאות, אך בשל נטייתם של בני אדם לזרום עם מגמות חברתיות מקובלות, הן תתגברנה על חוסר הנוחות שלהן, ותתרגלנה לסוג הופעה כזה. תוך זמן קצר תאבדנה את רגישותן ולא תקדשנה ולו מחשבה אחת נוספת למראה הבלתי מכובד שלהן. 

הקב"ה העניק לבני האדם כלים, על מנת שיוכלו לשמור על הרגישויות האנושיות הטבעיות שלהם, ועליהם להשתמש בהם ולא להיגרר אחר אופנות חולפות. המצב העכשווי מהווה עלבון ובושה לכולנו. הרי כל בני האנושות הם צאצאיו של אדם הראשון, שנקרא כך בהיותו דומה לאלוקים, בצלמו ובדמותו של הבורא. בכל אדם יש רגישות טבעית ומולדת לצניעות. על אחת כמה וכמה אנו, העם הנבחר, מצטיינים במידה זו, כמו שנאמר "מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים" (שיר השירים רבה א´, ט´´ג), ובנות ישראל הן־הן הזוכות באופן מיוחד לשכר על טיפוחה של סגולת נפש זו. "מידת הצניעות משובחת הרבה, ובנשים יותר" (המאירי יומא מז ע"א). "עיקר שבח האישה ומדרגתה העליונה היא הצניעות" (על פי כתבי המהר´´ל כרך ב´ עמ´ 340).

* * *

אחת התוצאות של חסרון הבושה היא החוצפה ההולכת ומתעצמת. אנו חיים בדור, אותו הגדיר הרב מפוניבז´, הרב יוסף שלמה כהנמן זצ´´ל, כעקבתא דמשיחא - דור שבו נשמעים פעמי משיח. במהלכה של כל הגלות הארוכה, מתפללים היהודים לבואם של ימות המשיח, מחכים ומייחלים אליהם, ואנו הדור שנבחר לחיות בזמן שכבר שומעים בו את צעדיו הקרבים של המשיח.

חז"ל (במסכת סוטה מ"ט, ע´´ב) מתארים בפרוטרוט את העולם בדור שלפני ביאת המשיח:

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא והיוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, מלכות תיהפך למינות ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב, הגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, חכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, האמת תהא נעדרת ונערים פני זקנים ילבינו, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, ועל מי יש לנו להישען, על אבינו שבשמים".

חז"ל קבעו, שראשית כל תגדל החוצפה ותתעצם. אכן, זוהי התופעה הבולטת ביותר המאפיינת את דורנו. ברור לכל, כי חוסר צניעות נובע באופן ישיר מן החוצפה (חובת הלבבות שער הבחינה, פרק ה´). מקובלת ונפוצה ביותר התופעה של בנים הקמים נגד הוריהם, מגובים באנשים המכנים את עצמם "אנשי מקצוע", ודוגלים בהתנערות מכל אשמה. אנשים אלו נוטים להאשים את הוריהם בכל בעיותיהם ומגרעותיהם, ובשל כך לא לשמוע להם ולהתכופף למרותם - התנהגות שהיא שיא החוצפה וכפיות הטובה, ומנוגדת להשקפת היהדות על השגחה ובחירה חופשית. כידוע, האדם הוא האחראי הבלעדי למעשיו, ואינו יכול להאשים אחרים במחדליו. נוסף על כך, הטלת אשמה זו מהווה סתירה מוחלטת למצוות כיבוד ומורא הורים ומורים. החוצפה וחוסר הצניעות נובעים מכך, שאנשים אינם רוחשים כבוד לעצמם, לאחרים ולבורא העולם, מצב הגורם ישירות לפירוקן של משפחות.

* * *

מה הקדוש ברוך הוא שואל מאיתנו בזמנים כאלו?

התמזל מזלנו להינצל, להיות יהודים שומרי תורה ומצוות, שקיבלו את המשימה הקדושה להיות אור לגויים. עלינו לדעת, שיש לנו היכולת להשפיע על העולם שסביבנו, וכעת, יותר מתמיד, עלינו לעמוד זקופים, איתנים וחדורי כבוד, ולשמש סמל ודוגמה לצניעות. עלינו למלא את תפקידנו בתור נציגיה של תכונת הנפש הנערצת והטבעית כל כך - הבושה, זו שהעולם רומס ברגל גאווה ובאופן מחפיר כל כך.

החפץ חיים זצוק"ל כתב:

"בסוף הגלות, כאשר היא כעת, יש מלחמה נוראה מאוד בין הקדושה לטומאה, והטומאה מפילה חיצים נוראים וכו´, ולא נשאר מן המלחמה שלמים בכל אבריהם, כי אם מועטים הם השרידים אשר ה´ קורא, והם הגיבורים האמיתיים והם הם הבעלי תורה וכו´, כל אחד לפי מדרגתו, שמזרזים שאר עבדים שיעבדו עבודתו נאמנה" (חפץ חיים על נ´´ך).

אמנם, יש לנו סיבות רבות לשמוח במצבנו. אחרי כל מה שעבר עם ישראל, במשך יותר מאלפיים שנים של רדיפות, אנחנו נמצאים כאן, נאמנים למורשת עמנו. אולם, אין די בכך. עלינו לשאוף להידמות אל אבותינו הקדושים בכל הליכותינו. אין זו משימה פשוטה כלל ועיקר. כאשר העולם נמצא בנקודת השפל העמוקה ביותר מבחינת צניעות, כיצד נוכל לממש את האתגר הזה בעוצמה ובקומה זקופה?

על כך, אי"ה, בסדרת המאמרים הבאה.