זהירות, עמילן

רבים שואלים מה הם המזונות שרצוי לצרוך ומה הם המזונות שאין רצוי לצרוך. במאמרים הקודמים עסקנו בסוכר ותחליפי סוכר. ואולם, הסוכר שייך למשפחה גדולה של מזונות הנקראים פחמימות. אחד מסוגי הפחמימות הוא העמילן. הוא נמצא במזונות רבים כמו: חיטה, שעורה, אורז, כוסמת, תירס, קטניות, תפוחי אדמה ובטטה. השימוש הנרחב במזון עמילני נוצר כתוצאה מהצורך להזין מספר גדל והולך של בני אדם. תעשיית המזון מפתחת מזונות שונים מהעמילנים, החל בעוגות וכלה במיני ממתקים וחטיפים המגרים את העין והפה. אנו לא עומדים בפיתוי ומזינים את עצמנו בכמויות גדלות והולכות של עמילנים וסוכרים.

אנו צריכים להיות מודעים ליתרונות והחסרונות של העמילנים. ראשית, חלק מהעמילנים הם בעלי תגובה חומצית בגלל ריבוי הזרחן ומיעוט הסידן שבהם, כך שאכילה עודפת מהם עלולה לגרום לשחרור סידן מהעצמות והשיניים אל תוך הדם, ובכך לגרום לקלקול השיניים ולבריחת סידן.

שנית, לעמילנים יש נטייה להפוך לדבק, ואכן ישנו שימוש בתעשייה בקמחים שונים להדבקה. גם במערכת העיכול נוצר חומר דביק שיכול להיות אחד הגורמים לעצירות. זאת ועוד: אכילת יתר של מזון עמילני גורם אצל רבים לעליה מהירה ברמת הסוכר בדם והרבה פעמים אף לנפילת מהירה של הסוכר, דבר שעלול לגרום לחולשה נוראית ולבעיות התנהגותיות והיפראקטיביות. וכן, מעבר לכל האמור, העמילנים בצורות השונות המושכות את העיניים גורמות לנו לצרוך מהם הרבה ממה שאנו באמת צריכים. הנגזרת לכך היא נזקים רבים כמו השמנת יתר, שהיא בעצמה גורמת לסיכונים רבים כגון: סכרת, עליה בלחץ דם, בעיות בכלי דם ועוד. לאור זאת רצוי להתרחק מאכילת יתר של עמילנים, במיוחד המתועשים, כיוון שבאותה חבילה אנחנו מקבלים גם הרבה חומרי טעם, צבע וחומרים משמרים מלח וסוכר, שכל אלה בוודאי מהווים נדבך נוסף בנזק הולך ומצטבר.

יש להעדיף עד כמה שאפשר עמילנים שעברו את עיבודם בבית בתהליכים פשוטים ועד כמה שאפשר בטעמם הטבעי והפשוט, כגון בטטה ותפוח אדמה. רצוי לאוכלם כשהם אפויים. מהעמילנים הדגניים יש להעדיף את קמח התירס, שיבולת שועל (קוואקר), כוסמת, אורז מלא, וחיטה מלאה. דגנים אלה מכילים שפע מינרלים שמזינים את מערכת העצבים ומחזקים אותה כגון מגנזיום. כמו כן מכילים הם סיבים תזונתיים שמסייעים לעיכול המזון.