עכשיו נזכרתם להזדעזע מ’האח הגדול’?

מזעזע! מדווחת התקשורת הבוקר, "מועמד שעזב את בית 'האח הגדול' אחרי תכנית, שכללה בעיטה במיצג אמנותי שהכינה דיירת אחרת בבית, זוכה לריאיון נרחב בערוץ 2. מה הם חושבים לעצמם, אנשי הערוץ?" 'ידיעות אחרונות' דיווח כי הרשות השנייה הוצפה בתלונות של צופים: "אתם מאפשרים ואף מעודדים אלימות מילולית ופיזית, הכל בשביל קידוש הרייטינג. אחר כך שלא יתפלאו שהדור הצעיר מתנהג באלימות", כתבו אותם מתלוננים אכפתיים.

האירוניה, כנראה, מתה מזמן. אחרת לא ניתן להסביר את הזעזוע וההתרעה מפני עידוד אלימות דווקא בגלל המקרה הזה. תגידו מה שתגידו על בית האח הגדול (ואם אין לכם מה לומר עליו כי אתם לא יודעים כלום, אשריכם), לא מדובר בדיוק במועדון בריטי מנומס. התכנית כולה מעודדת התנהגות גרועה. הרי מלכתחילה נבחרים מועמדים מרקעים שונים בתקווה שהניגודים ביניהם ייצרו טלוויזיה מרתקת - מריבות, עימותים, העלבות, הצקות, ושאר מאפיינים תרבותיים המהווים דוגמה טובה לדור הצעיר.

כל מי שנתקע פעם במעלית עם אנשים לא מוכרים, יודע שסיטואציה כזו יכולה לעודד אינטראקציות מעניינות, שלא מגיעות לטונים גבוהים. אבל ההפקה של 'האח הגדול' לא לוקחת סיכונים: הדרך הבטוחה ליצור עניין, מבחינתם, היא עידוד התנהגויות שאם הילדים שלכם היו מפגינים, הייתם שוללים מהם דמי כיס עד סוף השנה. הרי אף אחד לא מופתע מהתגלית שהדייר שעזב את הבית איננו מלאך עם כנפיים צחורות: ההתנהגויות הבעייתיות שלו צצו כמעט מהרגע הראשון – וההפקה החליטה להבליג עליהן. עכשיו 'קשת' מנסה לומר שגם אם הוא לא היה מחליט לעזוב, הוא היה נזרק בכל זאת בגלל התקרית האלימה האחרונה. שיקום מי שמאמין להם.

העובדה, ש'האח הגדול' זוכה לפופולאריות כזו בישראל, היא תעודת עניות לחברה הישראלית. יש אוהדים שינסו להתעטף באצטלה מחקרית ולספר לכם שמדובר ב'מעבדה אנושית אמיתית' או 'הצבת מראה לפרצופנו כחברה', אבל הרוב יודו שהם מכורים לתכנית כפי שהם מכורים לג'אנק פוד - והג'אנק הטלוויזיוני הוא כנראה הסוג הרעיל יותר. קהל האוהדים של התכנית יודע בדיוק מה הוא אוהד: פורום פופולארי שמוקדש לדיונים בנפלאות התכנית מזמין אליו את הצופים בקריאת העידוד הבאה: "בואו לדבר על כל הלכלוך!"

בעיטה במיצג אמנותי היא מה שיעודד את הדור הצעיר לנהוג באלימות? מי שמאפשר לדור הצעיר הפרטי שלו לצפות ב'אח הגדול' צריך לדאוג בלי קשר לבעיטות כאלה או אחרות. אילו מסרים יכולים ילדים ובני נוער ללמוד מתכנית שמדגימה שהעולם מלא באנשים בעיתיים, שמערכות יחסים אנושיות הן דבר אינטרסנטי ומכוער, ושקנאה, שנאה ותחרות הן תכונות טבעיות ונורמליות? איזה שיעור על העולם לומדים מקבוצת אנשים רנדומלית, שלא יכולה להעביר יום אחד בצוותא בלי להפגין מידות רעות על כל צעד ושעל?

אז נכון, ההפקה של התכנית נושאת אחריות כבדה לטלוויזיה המזוויעה שהיא מייצרת. היא זו שמתמרנת את המשתתפים, היא זו שכותבת את כללי המשחק (זוכרים את שערוריית הכדורים הפסיכיאטריים?) היא זו שמאפשרת למשתתפים בעיתיים במיוחד להמשיך לתועלת הרייטינג. אבל האחריות האולטימטיבית היא של הצופים.

כן, בכולנו קיים יצר סקרנות שאוהב להציץ לחייהם של אנשים אחרים. אבל לבני אדם יש בחירה חופשית. אף אחד לא מכריח אותנו לגלות עניין דווקא בתולדותיהם המתועדים של חבורת משתתפים אומללים (ורובם אכן אומללים: תקראו את הראיונות איתם בעוד שנה, ותבינו לכמה רסיסים התנפצו חייהם), שמתנהגים בצורה ברברית וילדותית לעיני כל ישראל.

ואם בחרתם כן לצפות בתכנית הזו – לפחות אל תלינו על הערוץ, שנותן חשיפה למשתתף שהתנהג באלימות. הם עושים את זה כי הנתונים שלהם מוכיחים, שאלימות מכל הסוגים מתוגמלת ברייטינג גבוה. מי שמשלם לשכיר החרב, אין לו מה להתלונן על העבודה שהוא מבצע.