החקירה ועונשה: מי רצח את התובע הפדרלי היהודי?

בהצהרה רשמית ראשונה, שנה אחרי מותו של התובע הארגנטינאי היהודי, אלברטו ניסמן, שהוביל את החקירה על מעורבותה של איראן בפיגוע הכבד במבנה הקהילה היהודית ב-1994 בבואנוס איירס, קבע בימים האחרונים התובע הנוכחי בארגנטינה, ריקרדו סאנז, כי ניסמן נרצח.

בכך הזים התובע את השמועות השקריות שלפיהן ניסמן, שנמצא בתחילת השנה שעברה ירוי בדירתו, שם קץ לחייו. אין אלו דברים של מה בכך, שכן מדובר בפעם הראשונה שגורם בתביעה בארגנטינה מחווה את דעתו על התיק ומאשר את הסברה שהועלתה בידי מקורביו של ניסמן היהודי ושל גורמים נוספים, שטענו כי מותו של התובע ניסמן, יממה לפני שהיה אמור להעביר את הדוח שחיבר בנושא לפרלמנט, היה רצח ולא התאבדות.

למי שאינו בקי, אלברטו ניסמן, היה כאמור, מי שהפך עולמות והתאמץ לחקור את מעורבותה של איראן בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס - בירת ארגנטינה ואת הקשר הישיר של הממסד הארגנטינאי להסתרת הקשר האיראני בפיגוע שבו נרצחו 85 איש ונפצעו יותר מ-300.

ניסמן טען כי נשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדז, שסיימה את כהונתה באוקטובר האחרון, טייחה את מעורבותה של איראן בתמורה לנפט זול, ומשפחתו טענה כבר במרץ הקודם כי הוא נרצח על ידי יד סמויה, כשהרמז היה ברור, שהוא ככל הנראה נרצח בהוראה מלמעלה על ידי הממשל.

אמנם בחודש אפריל האחרון ביטל התובע הפדרלי, חאווייר דה לוקה, את האישומים נגד הנשיאה וסגר את התיק. עם זאת, בסוף דצמבר הוחלט על פתיחת חקירה פלילית נגד שר החוץ לשעבר, הקטור טימרמן, בגין חלקו לכאורה בטיוח המעורבות האיראנית בפיגוע. גורמים משפטיים מסרו לרשת הארגנטינאית 'אינפובאה' כי התובע אדוארדו טיאנו הטיל על השופט קלאודיו בונדיו להוביל את הטיפול בתיק הרגיש, שעשוי להוביל להרשעה בעבירות של בגידה והסתרת מידע.

ההחלטה הגיעה לאחר שהעיתונאי הארגנטינאי דניאל סנטורו חשף ברשת 'רדיו מיטרה' שתי הקלטות שבהן נשמע שר החוץ לשעבר טימרמן, מודה בשיחה עם נשיא הקהילה היהודית במדינה - גיירמו בורגר, כי איראן השתילה את הפצצות במבנה הקהילה היהודית.

מכונית תופת בשליחות איראן

ב-18 ביולי 1994, בשעה 9:53 לפי שעון ארגנטינה, מחבל מתאבד לבנוני ששמו איברהים חוסיין ברו, פוצץ מטען של כ-400 ק"ג חומר נפץ שהוטמן במכונית תופת, בחזית הבניין של הקהילה היהודית בבואנוס איירס בירת ארגנטינה. בכביש נפער מכתש גדול, והפיצוץ גרם לקריסת החזית הקדמית של הבניין ולנזקים רבים בבניינים סמוכים וברכוש שהיה בסביבה. 85 אנשים נהרגו ו-330 נפצעו.

הפיגוע היה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20 נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ונחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו אי פעם על אדמת ארגנטינה.

ארגון הטרור חיזבאללה, אף שלא לקח אחריות לפיגוע, טען כי הוא בוצע בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי (מנהיג ארגון חיזבאללה בשנים 1991-1992) בידי צה"ל בפברואר 1992.

מבצעי הפיגוע פעלו על פי תשתית מבוססת של חיזבאללה בקהילה המוסלמית-שיעית במשולש הגבולות בין ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי. באזור מתגוררת קהילה לבנונית שחלק ממנה שוהה שם באופן בלתי חוקי, וחלק ממנה תומך בחיזבאללה. המחבל, ששניים מאחיו נהרגו בעימותים כנגד צה"ל בלבנון, חדר לארגנטינה כשבוע לפני הפיגוע, דרך משולש הגבולות הפרוץ, ובליווי סייעני חיזבאללה שמתגוררים באזור זה.

הפיגוע בארגנטינה

על פי דו"ח המודיעין הארגנטינאי, הסיבה העיקרית לביצוע הפיגוע דווקא בארגנטינה, הייתה החלטה חד-צדדית של ממשלת ארגנטינה לבטל חוזים לאספקת טכנולוגיה גרעינית וחומרים גרעיניים, שנחתמו בשנתיים שקדמו לכך עם איראן.

לאחר יותר מעשור של חוסר מעש ואף ניסיון למסמס, לטייח ולהכשיל את החקירה בממשלה הארגנטינאית, בראשותו של נשיא ארגנטינה, קרלוס מנם, מינה נשיא ארגנטינה החדש, נסטור קירשנר, את התובע הכללי (היהודי), אלברטו ניסמן, לעמוד בראש החקירה, ומאז נכנסה החקירה להילוך גבוה.

שירות הביון הארגנטינאי SIDE בשיתוף עם ה-CIA האמריקאי והמוסד הישראלי, נכנס לעובי הקורה, והוציא דו"ח מפורט שבו הוטלה אשמה על בכירים איראניים ואנשי חיזבאללה ששימשו כגוף מבצע. על פי הדו"ח, שפורסם בסוף שנת 2002, קיימת אחריות אישית למנהיגי איראן, לשירות המודיעין שלה כגוף מכוון ומסייע ולארגון חיזבאללה כגוף ביצועי שלה. המסמך נוקב בשמות של עשרות בכירים איראניים, אנשי חיזבאללה וסייענים מקומיים שהיו מעורבים בייזום הפיגוע, בתכנונו ובביצועו. הדו"ח גם הטיל על איראן וחיזבאללה אחריות לפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-17 במרץ 1992. עוד נאמר בדו"ח כי ארגנטינה מתייחסת לחיזבאללה כאל "ארגון בעל מאפיינים של ארגון טרור", משום שההוכחות הרבות שהצטברו בתיק החקירה תומכות בהגדרה זאת.

עם האחראים לפיגוע נמנים בדו"ח חברי הצמרת המדינית של איראן: עלי ח'מנאי, מנהיגה הרוחני של איראן; אכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן דאז, שמואשמים בקבלת ההחלטה להוצאת הפיגוע אל הפועל; שר המודיעין האיראני, עלי פלחיאן, שהורה לחיזבאללה לבצע את הפיגוע, כדי לטשטש את מעורבות איראן בעניין; האדי סולימנפור, שגריר איראן בארגנטינה בזמן הפיגוע; מחסן רבאני, שכיהן כנספח התרבות בשגרירות איראן בארגנטינה ומואשם כי שימש כקצין המודיעין וקצין המבצעים של הפיגוע, ועימאד מוע'ניה, אחד מראשי חיזבאללה, ששימש כראש הזרוע הצבאית של החיזבאללה, הואשם בדו"ח כאחראי המבצעי לפיגוע.

סימנים מזהים רבים של ביטול שגרה נרשמו אצל הנציגים האיראנים. במועד הפיגוע נעדרו שגרירי איראן בארגנטינה, בצ'ילה ובאורוגוואי, ממקומות שירותם. בימים שקדמו לפיגוע נרשמו שיחות טלפון רבות בין גורמים איראניים וגורמי חיזבאללה בארגנטינה, לבין לבנון ואיראן. לאחר הפיגוע הוקלט טלאל חמיה, סגנו של עימאד מוע'ניה, בשיחה עם מוע'ניה כשהוא מביע שמחה על הצלחת "הפרויקט שלנו בארגנטינה" כלשונו, והוא נשמע לועג למערכת הביטחון הישראלית על כך שלא הצליחה למנוע את הפיגוע‏.

דו"ח נוקב מעל 800 עמודים

ב-25 באוקטובר 2006 פרסמו התובע הכללי של ארגנטינה, ד"ר אלברטו ניסמן, יחד עם התובע מרצ'לו מרטינז בורגוס, את ממצאי הצוות המיוחד שחקר את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. בדו"ח מפורט שהוצג במסיבת עיתונאים על ידי התובע הכללי ועוזרו, נקבע באופן חד משמעי כי ההחלטה לפוצץ את הבניין התקבלה על ידי צמרת המשטר האיראני, וכי ביצוע הפיגוע הוטל על ידי האיראנים על חיזבאללה המשמש בידם מכשיר למימוש מדיניותם. לפיכך ביקשה התביעה הארגנטינית מהשופט ד"ר רודולפו קניקולה קורל, להוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד שבעה בכירים איראניים (כולל נשיא איראן לשעבר עלי רפסנג'אני) ונגד בכיר בחיזבאללה עימאד מוע'ניה. יצוין כי נגד מנהיג איראן עלי ח'מנאי לא הוצא צו מעצר, אף שהדו"ח קבע במפורש כי גם הוא היה שותף להחלטה בדבר הפיגוע.

ב-9 בנובמבר 2006 אימץ השופט הארגנטינאי, רודלפו קניקולה קורל, את המלצות התביעה והוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד שבעת האיראנים ובכיר חיזבאללה. צווי המעצר הוצאו נגד צמרת המשטר האיראנית לשעבר (כולל מי שהיה נשיא איראן בעת הפיגוע), נגד דיפלומטים איראניים ששירתו בבואנוס איירס ונגד סגנו הצבאי של מזכ"ל ארגון חיזבאללה, חסן נסראללה.

הדו"ח המלא של התביעה הארגנטינאית משתרע על יותר מ-800 עמודים. הוא מפרט את המידע הרב שנאסף על ידי התביעה, מנתח אותו ומצביע על המסקנות העולות ממנו. תמצית דו"ח החקירה (שעדיין לא הסתיימה) פורסמה על ידי התביעה ותורגמה על ידי משרד החוץ מספרדית לאנגלית.

להלן עיקרי הדברים העולים מתמצית הדו"ח:

א. הדו"ח קובע בוודאות כי "ההחלטה לבצע את הפיגוע התקבלה לא על ידי קבוצת מיעוט מבודדת, בעלת תפיסה אסלאמית רדיקלית במיוחד, אלא למעשה מדובר בהחלטה אשר נדונה בהרחבה, ושבסופו של דבר התקבלה בקונצנזוס מוחלט על ידי הנציגים הבכירים ביותר של המשטר האיראני דאז".

ב. במהלך החקירה נבחנה השאלה כיצד יש להגדיר את חיזבאללה: האם ניתן להגביר את חיזבאללה כ"ארגון טרור" או כתנועה הנלחמת נגד "הכיבוש" הישראלי בלבנון? הדו"ח מציין כי "עבורנו בפירוש מדובר בארגון בעל מאפיינים של ארגון טרור", משום שההוכחות הרבות שהצטברו בתיק החקירה תומכות בהגדרה זאת.

ג. מסקנת החקירה הנה, שצמרת המשטר האיראני הטילה על ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה לבצע את הפיגוע נגד בניין הקהילה היהודית. המשטר האיראני עשה שימוש בתשתית המבצעית של חיזבאללה, ארגון המשמש ככלי מבצעי לקידום יעדיה של מדיניות החוץ האיראנית.

ד. הסיבות לפיגוע: הדו"ח אינו מתעלם מכך, שהפיגוע הטרוריסטי בוצע על רקע סיבות הקשורות גם לסכסוך במזרח התיכון (כולל חטיפת מוסטפא דיראני והפצצת מחנה האימונים של חיזבאללה בבקעת הלבנון). אולם, על בסיס ההוכחות שנאספו, הדו"ח מגיע למסקנה, כי הגורם המכריע שעמד ביסוד ההחלטה על ביצוע הפיגוע, היה החלטתה החד-צדדית של ממשלת ארגנטינה לבטל חוזים לאספקת חומרים גרעיניים וטכנולוגיה גרעינית, אשר נחתמו שנתיים קודם לכך בין ארגנטינה ואיראן.

ה. הדו"ח מפרט את הדרך שבה התקבלה ההחלטה על ידי הצמרת האיראנית. ההחלטה לביצוע הפיגוע התקבלה על ידי גוף בשם "הוועדה לעניינים מיוחדים", אשר הייתה מורכבת באותה תקופה מעלי ח'אמנאי, עלי רפסנג'אני, עלי פלחיאן ועלי וליאתי. ועדה זאת התכנסה לשם כך ב-14 באוגוסט 1993 בעיר משהד שבאיראן וקיבלה את ההחלטה אודות ביצוע הפיגוע בארגנטינה.

ו. בדו"ח פורטה התשתית המודיעינית הנרחבת שהקים המשטר האיראני בבואנוס איירס, שבלעדיה לא ניתן היה לבצע את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית. מאז תחילת שנות השמונים, קובע הדו"ח, החל שירות המודיעין האיראני לבסס בארגנטינה רשת מודיעין מגוונת, תוך שימוש בשגרירות איראן ובלשכה התרבותית האיראנית בבואנוס איירס. בתשתית זאת שולבו גם "אלמנטים קיצוניים" של הקהילה המוסלמית בארגנטינה, בבואנוס איירס ומחוצה לה.

ז. האחראי לפעילות המודיעינית היה היועץ התרבותי של שגרירות איראן בארגנטינה, מחסן רבאני, שעסק בכך מאז הגעתו לארגנטינה ב-1993. מחסן רבאני השתתף בכינוס משהד שבו הוחלט על הפיגוע. לאחר חזרתו מהפגישה בוצעו העברות כספים (המפורטות בדו"ח), ששימשו למימון הפיגוע. בידי הארגנטינאים מסמכים רבים (ותמלילי האזנה לטלפונים) שמוכיחים את מעורבותו של רבאני בהכנות הלוגיסטיות לפיגוע. הדו"ח קובע כי הניהול הכללי של המבצע נעשה על ידי שר המודיעין האיראני, עלי פלחיאן.

ח. מבצעי הפיגוע: "הצוות המבצעי" שביצע את הפיגוע הורכב מאנשי חיזבאללה שהגיעו לארגנטינה ב-1 ביולי 1994. עימאד מוע'ניה, מפקד מודיעין החוץ של חיזבאללה, היה אחראי להפעלת הצוות המבצעי ולשם כך הוא נכנס לארגנטינה בתחילת יולי 1994. בידי הארגנטינאים מצויות הקלטות של שיחות טלפון רבות שבהן היו מעורבים עימאד מוע'ניה, הצוות המבצעי של חיזבאללה, פעילי חיזבאללה בלבנון ותשתית חיזבאללה ב"משולש הגבולות" בברזיל. ב-18 ביולי, יום הפיגוע, נקלטה שיחת הטלפון האחרונה במכשיר הטלפון הנייד של עימאד מוע'ניה, שהעידה כי המבצע הגיע לסיומו.

ט. ביצוע הפיגוע על ידי מחבל מתאבד: ב-18 ביולי 1994 בשעה 09:53, אבראהים מחסן ברו, ביצע פיגוע התאבדות באמצעות טנדר מסוג 'רנו טרפיק', עמוס ב-300-400 ק"ג חומר נפץ. בפיגוע נרצחו 85 בני אדם ונפצעו 330. המטען הופעל מול בניין הקהילה היהודית והוא גרם לקריסת החזית הקדמית שלה ולנזקים רבים ברכוש ובבניינים שכנים. בדו"ח נאמר כי המודוס אופרנדי של הפיגוע תואם את הפיגוע שבוצע שנתיים קודם לכן נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס (שבית המשפט העליון בארגנטינה קבע כי הוא בוצע על ידי הג'יהאד האסלאמי, זרוע ביצועית של חיזבאללה).

י. בדו"ח נמסר, כי המסמך המלא שהוצג בפני השופט החוקר כלל נספח מיוחד שבו נותחו פיגועי טרור נוספים שהרפובליקה האסלאמית של איראן היתה מעורבת בהם. המשותף לפסקי הדין שניתנו בפגועים הללו הינו שהמשטר האיראני מארגן ונותן חסות לפעולות טרור ומשתמש באופן שיטתי באלימות ובטרור כאמצעי להשגת יעדיו. הדו"ח מייחס חשיבות מיוחדת לשלושה אירועים שבהם חיסל המשטר האראני את מתנגדיו בגרמניה, שוויץ וצרפת:

יא. רצח המזכיר הכללי של המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית ושלושה מאנשיו במסעדת 'מיקונוס' בברלין (17.9.1992). פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון של ברלין תיאר בפרטי פרטים את סדרת הפעולות שהתבצעו על ידי המשטר האיראני, במעורבות נציגים בכירים של המשטר.

יב. רצח קאזם רדג'אוי בשוויץ (24.4.1990). רדג'אוי היה דיפלומט איראני שכיהן כשגריר איראן באו"ם והיה גם אחיו של מסעוד רדג'אוי, ראש ארגון ה'מוג'אהדין' המתנגד למשטר האיראני. חקירת השוויצרים העלתה כי שירותי המודיעין האיראניים היו מעורבים ברצח. בעקבות זאת הוציא שופט שוויצרי צו מעצר בינלאומי נגד שר המודיעין האיראני לשעבר עלי פלחיאן.

יג. רצח שהאפור בח'תיאר, ראש הממשלה האיראני הגולה ומזכירה הכללי של תנועת ההתנגדות למשטר האיראני יחד עם מזכירו האישי (8.8.1991). הרצח בוצע בקרבת פריז, וגם במקרה זה היו בכירי המשטר האיראני אחראים לתכנונו, להכנתו ולביצועו.

מותו המסתורי של התובע היהודי

ב-31 למרץ 2012, 18 שנה לאחר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, הודיעה התביעה בארגנטינה, כי הנשיא לשעבר, קרלוס מנם, יעמוד לדין בגין חלקו בטיוח חקירת הפיגוע.

גורמים משפטיים בארגנטינה סיפרו, כי השופט אריאל ליחו, הורה להעמיד לדין את מנם, שכיהן כנשיא בשנים 1989-1999, וכן את השופט חואן חוסה גלאנו, שהיה אחראי לחקירה במשך עשר שנים אך הודח מתפקידו זה בשנת 2004. איש מעולם לא הורשע באחריות לפיגועים, אולם לפי ישראל וגורמים במערב, הם בוצעו בשיתוף פעולה בין חיזבאללה לאיראן.

הנשיא מנם, הואשם תחילה בהסתרת ראיות ובפגיעה בהן, וכן בניצול סמכות כדי לכסות על "הקשר הסורי" לפיגוע. תובעים בארגנטינה טענו, כי טהרן היא זו שתכננה ומימנה את פיצוץ מכונית התופת ששימשה לפיגוע, וחיזבאללה ביצע את הפיגוע. כעת טענו התובעים כי יש ראיות לכך ששירותי המודיעין של ארגנטינה וכוחות הביטחון טשטשו את עקבותיהם של סייענים מקומיים שעזרו למפגעים במהלך תקופת ממשלו של מנם.

גורמים רשמיים אמרו בעבר כי מנם, שנולד בארגנטינה להורים שהיגרו מסוריה, ואנשי הסגל שלו לשעבר, ניסו להסתיר את מעורבותו בפיגועים של איש עסקים ארגנטינאי-סורי, אלברטו קנורה אדול, והשמידו ראיה שיכולה הייתה להפליל אותו. קנורה אדל, שמשפחתו הייתה מיודדת עם משפחת מנם, מת ב-2010.

שגריר ישראל באו"ם לשעבר, רון פרושאור, שיבח את ארגנטינה על החלטתה לחדש את חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית. "בעבר לא הייתה להם מוטיבציה אמיתית לבדוק את העובדות. היום אני רואה זאת באופן שונה", אמר פרושאור והוסיף, "יש לתת להם קרדיט על כך. אני רואה את זה היום באופן שונה מבחינת ארגנטינה".

ב-2015 האשים התובע הכללי בארגנטינה, אלברטו ניסמן, את הנשיאה דאז, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, בניסיון לטייח את חקירת אחד מפיגועי הטרור הקשים ביותר שידעה המדינה. ניסמן טען, כי איראן וחיזבאללה עמדו מאחורי הפיגוע הקטלני, וכי פרננדס העדיפה לנרמל את היחסים עם איראן על פני הגשת כתבי האישום, זאת כאמצעי להקטנת ההוצאה השנתית של ארגנטינה על נפט שמגיעה לשבעה מיליארד דולר. בהתאם להסכם, שהושג ב-2013 בין שתי המדינות, איראן מספקת לארגנטינה נפט בתמורה לחיטה, אמר ניסמן.

אלברטו ניסמן

ניסמן טען עוד, כי פרננדס ובכירים אחרים הסכימו שלא להעניש לפחות שני בכירים איראניים במעורבות בפיגוע, וכחלק מהודעתו ביקש מבית המשפט במדינה לזמן לחקירה את הנשיאה ואת שר החוץ של ארגנטינה, הקטור טימרמן, על שיזמו את הטיוח ושיתפו פעולה בשיבוש הליכי משפט בנוגע לאיראנים המואשמים בפיגוע הטרור.

בתגובה להאשמות של ניסמן, אמר ראש הקבינט של פרננדס, אניבל פרננדס, כי דבריו של ניסמן מגוחכים ודחה אותם מכל וכל. עם זאת, כלי תקשורת לא דחו את טענות ניסמן על הסף. "זו האשמה חמורה מאוד, אולי החמורה ביותר שהושמעה נגד כריסטינה פרננדס בתקופת כהונתה", אמר הפרשן והעיתונאי, איגנאסיו לבאקי, כאשר הוא מוסיף כי "התובע מאשים אותה באחריות לטיוח פיגוע הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה של ארגנטינה".

ניסמן שביקר בישראל ב-2007, אמר כבר אז בראיון לעיתון 'הארץ', כי מנהיגים איראניים, בסיוע חיזבאללה, הם אלו שאחראים לפיגועים נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס ונגד בניין הקהילה היהודית בעיר בשנות ה-90. לפי הראיות בתיק החקירה בניהולו, נשיא איראן דאז, האשמי רפסנג'אני ושר המודיעין שלו, עלי פאלאחיאן, היו ממקבלי ההחלטה על הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס.

ב-2005 מונה ניסמן לראש צוות החקירה בנושא. זאת, לאחר שבית משפט קבע, שהשופט-החוקר הקודם שיחד עד מרכזי כדי שיפליל שוטרים לשעבר במעורבות בפיגוע, ויסיר את החשד מאיראן ומחיזבאללה.

ניסמן סיפר, כי פריצת הדרך בחקירת הפיגוע הייתה זיהויו של המחבל המתאבד שפוצץ עצמו בחזית בניין הקהילה היהודית. הוא גם סיפר, כי שני אחיו של המחבל נהרגו בלחימה נגד צה"ל בלבנון, וכי שני אחים אחרים שלו, החיים כיום בארצות-הברית, סיפקו גם הם מידע עליו. לפי ראיות אחרות, נעשו שיחות מטלפון ציבורי הסמוך לבניין למטה חיזבאללה בלבנון - לפני ואחרי הפיגוע.

עוד סיפר ניסמן, כי מוחסן ראבאני, כוהן דת שיעי שהתגורר בארגנטינה ושהיה קשור לממשלת איראן, הוא שרכש את המכונית שבה השתמש המחבל המתאבד, וייתכן שקיבל את הכסף לכך מאיראן.

שבוע לאחר שהאשים ניסמן את הנשיאה כריסטינה פרננדס, בניסיון לטייח את חקירת הפיגוע הקשה ביותר שידעה ארגנטינה, ובאותו יום שהיה אמור להופיע בפני הקונגרס בשימוע בדלתיים סגורות, על מנת להציג את האשמותיו נגד הנשיאה, נמצא ניסמן באופן מסתורי מת בדירתו.

בהצהרה שפרסם משרד הביטחון הארגנטינאי, נמסר, כי שומרי ראשו של ניסמן פנו לאמו לאחר שלא ענה לטלפון במהלך היום. דירת הבית הייתה נעולה, ופורץ מנעולים נקרא למקום. אקדח קליבר 0.22 ותרמיל של קליע נמצאו בסמוך לגופתו, לאחר שנמצא ירוי בראשו.

בממשל אמנם דרשו לחקור את מותו הפתאומי של ניסמן, אבל גם ניסמן בעצמו הבין שיש לו סיבה טובה לחשוש לחייו. בראיון לעיתון 'קלרין' שהתפרסם אחרי מותו, הביע ניסמן חשש מהשלכות דבריו, ואמר: "אני יכול לצאת מזה מת". בנוסף, מיד לאחר פרסום האשמותיו נגד הנשיאה, כשהתראיין לערוץ תקשורת מקומית, אמר ניסמן: "מהיום החיים שלי השתנו. זהו תפקידי כתובע הציבורי".

ניסמן, שהיה כאמור יהודי וקיפח את חייו בגיל 51, נתפש בארגנטינה למומחה הגדול וכמעט היחיד לחקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית. לדברי מקורביו, הוא החזיק בראש אנציקלופדיה על החקירה, ומותו, כצפוי, הלם בקהילה היהודית לא פחות מהחשש שלחקירת הפיגוע לא תהיה עדנה. א. בשל היותו הראש הגדול שטיפל בחקירת האירוע, מותו ודאי יקשה מאוד על המאמץ לרדת לחקר האמת על האחריות לפיגוע. ב. משום שלפי הערכות, עצם העיסוק הציבורי בארגנטינה בנסיבות מותו, בשאלה האם היה זה רצח במסגרת ניסיונות הטיוח, עשוי להסיט עוד יותר את תשומת הלב מהמושא המקורי של החקירה.

ההצהרה החדשה ועתידה של החקירה

מותו המסתורי של ניסמן לא היה בגדר הפתעה, לא רק מכיוון שרבים בעיקר בני משפחתו והקהילה היהודית סבורים שידו של הממשל במעל. אלא שמלבד ממשלתה של הנשיאה פרננדס, שעוינותה כלפי ניסמן הייתה ידועה, גם רבים במערכת המשפט בארגנטינה סימנו את התובע ההרוג כאישיות בלתי רצויה, בשל התעקשותו להמשיך לחקור את הפיגוע ב-1994.

מלבד זאת, ניסמן התמודד כבר שנים רבות עם איומים חוזרים ונשנים ברצח, ותקופה ארוכה הוא הסתובב עם שומרי ראש בשל החשש שינסו להתנקש בחייו. גורמי מודיעין בישראל ובמערב הזהירו שנים מנוכחות של סוכני חיזבאללה באמריקה הלטינית בכלל ובארגנטינה בפרט, ועל קשריהם עם ארגוני פשיעה מקומיים.

בשבוע שעבר, כמוזכר בתחילת הכתבה, לראשונה, הודה גורם רשמי בארגנטינה, כי ניסמן לא שם קץ לחייו אלא היה קורבן רצח. מסתבר, כי אחרי החלפת השלטון, גם מסקנות החקירה באשר לנסיבות מותו של התובע ניסמן השתנו. בנובמבר האחרון הסתיים שלטונה של הנשיאה פרננדס דה קירשנר, ובמקומה נבחר לנשיאות, יריבה המר, מארוסיו מאקרי, שהבטיח לבנותיו של ניסמן כי הוא "יביא צדק לזיכרון אביהן". הצדק אכן לא איחר להגיע, כאשר הנשיא החדש הורה בשבוע שעבר להתיר לפרסום את כל המסמכים הקשורים למותו של ניסמן, והקים יחידה מיוחדת כדי שתשתלט מחדש על חקירת הפיגוע הקשה מלפני 20 שנה.

עם זאת, עתידו של התיק לוט בערפל בעקבות מותו של ניסמן, ומוקדם יהיה לקבוע מה יעלה בגורל החקירה, שעליה ממונה השופט הפדרלי רודולפו קניקובה קורל.

לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, קדם הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992, שבו נהרגו 29 בני אדם, בהם שבעה ישראלים. הפיגוע בשגרירות ישראל היה ככל הנראה נקמה על הריגת מזכ"ל חיזבאללה לשעבר, עבאס מוסאווי, בידי צה"ל. לעומת זאת, לא ברורים מניעיה של איראן בביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית ב-1994, אך אחת הסברות היא שמדובר בנקמה על שארגנטינה הפסיקה לספק ציוד לתוכנית הגרעין של טהרן.

בתגובה למותו, מסר לפני כשנה משרד החוץ הישראלי כי: "מדינת ישראל מביעה צער עמוק על מותו בנסיבות טראגיות של התובע המיוחד לחקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה אלברטו ניסמן. ניסמן, משפטן אמיץ ובעל שיעור קומה, לוחם ללא חת למען הצדק, פעל בנחישות רבה לחשיפת זהותם של מבצעי הפיגוע ושולחיהם. מדינת ישראל מביעה תקווה ששלטונות ארגנטינה ימשיכו בפעילותו של ניסמן ויעשו כל מאמץ אפשרי למיצוי הדין עם האחראים לפיגועים בארגנטינה".
האם אכן יגיעו תוצאות החקירה של הפיגוע בבניין הקהילה היהודית לחקר האמת? ימים יגידו.