"לא להתייאש! לא להתייאש!": הרב שלמה נקי בראיון מרגש

איכשהו אני מצליחה לתפוס אותו, בין שיעור להפסקה ובין שיחה אחת לשנייה. "נוח לך שאדבר איתך עכשיו?", אני מבררת, כי יודעת שלא מכבר הגיע אחר יום לימוד עמוס לביתו. "מה פתאום!" הוא מזדעק, "אני שמח לדבר איתך, ולספר לך ולכל הקוראים שלכם, לפרסם את הנס הגדול הזה!".

החודש, בי"ז באדר, נולדה ביתם הבכורה של הזוג נקי לאחר 34 שנות נישואין. שלמה, בן 54 משכונת בית ישראל בי-ם, מורה בגן-חובה בת"ת ואשתו, גננת בגן ילדים. "ואיך קראתם לה?", אני מסוקרנת לשמוע איך ביטאו את הנס הגדול שקרה להם. "שרה הודיה, שרה על שם אמי ואם אשתי, שתיהן נקראו שרה, והודיה - כמובן להודות ולהלל על הנס הגדול", כמה צפוי וכמה מרגש...

המפגש היומיומי עם ילדים במקומות העבודה שלכם לא הקשה עליכם?

"עליי ממש לא. תמיד הייתי בשמחה, מדבר עם כולם ולא מתכנס בעצבות שלי. גם כשהייתי ביומיום עם ילדים זה לא הפריע לי. לאשתי קצת כן, אבל לא, היא לא חשבה לעזוב את העבודה בגלל זה. לא מפסיקים את החיים בגלל קושי, גם אם הוא גדול ביותר".

איך התחיל הכל, למעשה?

"התחתנו באדר תשל"ט, הכל היה כרגיל, חתונה שמחה והיינו מאושרים. באותה שנה זכיתי להיכנס לבבא-סאלי זצוק"ל וביקשתי שיברך אותי בזרע של קיימא. הרב ענה סבלנות. חשבתי לעצמי סבלנות, נו כמה כבר זה יכול להיות? שנה, שנתיים? לא ציפיתי שזה יהיה כל כך הרבה שנים".

וכך עוברות כמה שנים ואז אתם קולטים שבעצם יש כאן בעיה.

"כן, פנינו לרופאים, לבדוק, לברר והם אומרים לנו הכל 100%, הכל בסדר, אנחנו ממש לא מבינים למה זה קורה. וכך מתחילה תקופת טיפולים מתישה. הולכים לטיפולים ואין תוצאות, מחליפים רופאים, מנסים שוב, ועוד טיפולים ושום דבר. היו אז הרבה שרלטנים שניצלו את המצב הקשה שלנו וסחטו כסף, ואנחנו ניסינו כי חשבנו שאולי זה יעזור. כך עוברים השנים, במהלכם היו ארבע הפלות בשלבים שונים".

ואיך מחזיקים מעמד כך?

קולו של ר נקי מתרפק על זכרונות העבר. "הלכנו אז הרבה לרב עובדיה, ה יאריך ימיו, הוא קיבל אותנו בחביבות ושמחה ודלתו הייתה פתוחה לפנינו תמיד. בכל פעם ששמע שהגענו - היה אומר להכניס אותנו. סבא שלי ע"ה היה משבעת התלמידים הראשונים של הרב, וזוהי הכרת התודה שלו. הרב היה מזיל דמעה ובוכה איתנו, תמיד בירך, דיבר איתנו ועודד. בשנים האחרונות הוא הפנה אותנו למכון פועה כדי שהם יעזרו לנו. וכך המשכנו, עוברים מתקווה לתקווה ומאמינים בחי עולמים שהוא עושה הכל, לא מתייאשים, לא נופלים ומנסים שוב ושוב".

מה חיזק אותך באמונה?

הרב נקי משיב בלהט: "הייתי מתאר כל הזמן את הקב"ה איך הוא יושב בבית דינו, מימינו ומשמאלו יושבים מלאכים וזה אומר בכה וזה בכה, ורק הוא החותך בדין - ודינו אמת! הוא מצוי ומשגיח על כל הברואים. גם הינו לומדים ביחד, אשתי ואני, ספרי אמונה, חובת הלבבות ועוד, ומתחזקים ומחזקים אחד את השני".

כשאני שואלת איך התמודדו אם ההפלות שעברו, הוא מוסיף באותה נחישות "אותי זה לא שבר, לא נפלתי ברוחי ותמיד אמרתי לה את תראי - כשיגיע הזמן זה יקרה. המשפחה והחברים תמכו מאוד, תמיד התפללו. היינו מעורים בכל מה שקורה, הגענו לכל השמחות, השתתפנו בכל, לא הרגשנו לא נח, וגם הם נתנו תמיד הרגשה נעימה. אני בכלל נחשב היועץ של המשפחה, באים אליי ומתייעצים איתי, שואלים, מדברים. גם בקהילה לא הייתה שום בעיה, אני מעורה שם ותמיד הייתי מעורה עם כולם".

הנס...

כמה סמלי, שביום שנאמר עליו שכל הפושט יד נותנים לו - הוענקה המתנה היקרה מכל לידיהם של הזוג נקי המושטות בתחינה זה 33 שנה... "בפורים שעבר הלכתי לרב שלי", הוא מסרב להגיד את שמו בהוראת הרב, "והוא אמר לי שהוא חלש, וקשה לו שיבואו הרבה אנשים לבקש ברכות, אפשר לתת לרב את השם והוא יברך ויתפלל. זה רב שמכיר אותי שנים, למדנו יחד חברותא ורבני ירושלים התבטאו עליו שיודע את החפץ חיים יותר מהחפץ חיים. הבאתי לו משלוח מנות ואמרתי לו, כבוד הרב, בא נרקוד לכבוד פורים. הוא רקד איתי קצת ואז פרץ בבכי, שאלתי אותו כבוד הרב, למה אתה בוכה? והוא ענה לי שמתפלל עליי. חזרתי הביתה ואמרתי אשתי, תוך שנה, עד פורים הבא יהיה לנו ילד, בן או בת, הרב בכה וזה סימן טוב, בעז"ה נזכה השנה לילד".

ההיריון

"זה כמו שיש רכבת עם קרונות", ממשיל שלמה את רכבת חייו הארוכה והעמוסה. "יש בה הרבה קרונות: קרון תפילות של הרב צדקה, קרון של הילדים שאני מלמד, קרון של מקרי שלום בית שאני מתעסק איתם, קרון תפילות הרב עובדיה, ורק הקטר הראשי היה חסר כדי שהיא תנוע ותפרוץ חומות, וכשהרב בכה הוא הניע את כל התפילות - ונושענו".

וכך הולך הזוג נקי, לא צעירים, לא תמימים, אך בעלי אמונה תמימה ומנסים בפעם המי יודע כמה - שוב. לפני הטיפול פנו לרופא טבעוני יקר, ד"ר לביא אליהו, שטיפל בשלמה לפני שלוש שנים, אז עבר אירוע מוחי ועזר לו לחזור לדיבור תקין. "פנינו אליו והוא הסתכל בגלגל העין של אשתי ואמר שהרחם שלה חלש, נתן לה צמחים לחיזוק ואמר לנסות אחרי חודשיים. הוא היה השליח הנכון שלנו לעזור לנו!", מתרגש שלמה.

"הלכנו לטיפול, הרופאים אמרו לנו חבל על הכסף, אין לכם מה לנסות, אך לנו היה ביטחון גמור - הרב בכה, וזה סימן טוב. אח"כ כשהטיפול הצליח הרופאים נשארו פעורי-פה, אמרתי להם, מה אתם מתרגשים? כשאלוקים רוצה גם מטאטא יולד... הליכה זה לא נס?! בשביל אלוקים זה היינו הך...".

גב נקי הרתה, אך ההיריון לא היה פשוט בכלל, הן בגלל גילה והן בגלל בעיות בריאותיות כאלה ואחרות. היא לקחה חופשה מהעבודה ונשמרה ממאמץ. על פי הוראת הרב צדקה, הם לא סיפרו את הבשורה לאיש. כשהיו שאלות שצריך להפנות למורה הוראה ולציין את מצבה, הורה להם הרב להגיד זאת, אך מעבר לזה - לאף אחד אחר. הרב ליווה אותם לאורך הדרך בעצה ותפילה, מדי שבת עשה להם "מי שבירך" בפתיחת ההיכל ועודד לא להפסיק מתפילה עד לסוף הטוב.

החודשים מתקדמים, "היה לה לחץ דם גבוה, סכרת, היא התאשפזה בבי"ח והייתה שם חודש עד שהחליטו לילד אותה בניתוח. שלושה פרופסורים היו שם וכל אחד מהם אמר תאריך אחר... הרב הראל אמר לי י"ז באדר נוטריקון: יראה זרע, אני ד רופאך".

בי"ז באדר נולדה, בשעה טובה ומוצלחת, שרה הודיה. בלידה קלה יחסית, ב"ה, ואחריה התאוששות מהירה. הבשורה הטובה מכה גלים בירושלים, כולם שמחים עם הזוג המקסים הזה שלא התייאש ו- זכה!

תוכניות לעתיד?

אם ציפיתי לשמוע כי החיים נעצרו עבורם וכעת יקדישו את כל זמנם לנסיכה, הרי שהתבדיתי. "חוזרים לחיים, הבת תגדל ונחנך אותה בדרך התורה, יראת שמיים, צניעות, לא לתעתועי העולם הזה, אלא שתעמוד מול כל הפיתויים בכבוד, בדרך התורה הנצחית. אני מודה לכל השליחים הטובים, אלו שהתפללו ולא שכחו אותנו, בראש ובראשונה לרבנים הצדיקים שהעתירו. לאחיות מחלקת נשים בהדסה עין כרם שדאגו לאשתי כל-כך, פינקו אותה ודאגו לה. ובמיוחד האחות אולגה שהביאה לה מוצרים טבעוניים והתמסרה כל כך".

ומסר לקוראים?

"לא להתייאש, לא להתייאש. אומתנו היא מעל הייאוש! יש להתחזק תמיד באמונה - והכל יסתדר!".