"יד סולדת בו"

המונח "יד סולדת" בתלמוד מבוסס על הביטוי: "ואסַלדה בחילה" (איוב ו, י), כלומר: אדם שנבעת מהחום ומושך ידו לאחור מדאגה שלא תיכווה, שהוא חום שהיד נכווית בו. שיעור החום של "יד סולדת" הוא אם כּריסו של תינוק בן יומו (שרק נולד) נכווית ממנו. את שיעור יד סולדת מודדים במשקה חם: אם אי-אפשר לשתותו כלל מחמת חומו, הרי זו יד סולדת. כמה שיעורים ניתנו ע"י האחרונים לפי מידות זמננו: יש שכתבו שחום ´יד סולדת´ הוא כבר ב-40 מעלות, יש שכתבו 45 מעלות, ויש שהקלו אף יותר.

בתורת בישול

המחמם את המים או את השמן בשבת עד שהיד סולדת בהם, חייב משום מבשל. כלי שהתחממו בו מים על האש, הנקרא "כלי ראשון", אסור לתת בתוכו דבר המתבשל, אפילו אחרי שהעבירו הכלי מעל האש, כל זמן שהיד סולדת בו אסור. אבל "כלי שני", דהיינו, הכלי שעירה לתוכו מכלי ראשון - אינו מבשל. הצולה בחום שהיד סולדת בו דבר שכבר נתבשל – לסוברים שיש צלייה לאחר בישול – חייב. יש סוברים שכלי ראשון מבשל כל זמן שהיד סולדת בו, וכלי שני אינו מבשל אפילו כשהיד סולדת בו; ויש סוברים שגם כלי ראשון מבשל רק מיד עם סילוקו מן האש; אבל אם הניחו לעמוד להפיג רתיחתו - אינו מבשל, והרי הוא ככלי שני, אפילו היד סולדת בו.

בעניין בליעה ופליטה

ל´יד סולדת´ יש גם משמעות הלכתית לגבי בליעת איסור. לדוגמה: דבר אסור שנתערב בהיתר, אם שניהם חמים בכלי ראשון שהיד סולדת בו, ואין בהיתר שיעור המספיק כדי לבטל את האיסור - אפילו סילקו את האיסור - נאסר כל ההיתר, כי החום מפליט את האיסור ומבליעו בכל התערובת. כשמגעילים כלים שהשתמשו בהם בדברים אסורים, אם רוב תשמיש הכלים באיסור היה בחום של כלי ראשון שהיד סולדת בו אחרי שהורידום מעל האש – אפשר להכשירם אפילו במים חמים בכלי ראשון אחר שהורידוהו מעל האש - ונחו המים מרתיחתם - כל זמן שהיד סולדת בהם.

לנטילת ידיים

נטילת ידיים שלפני אכילת לחם – ניתן ליטול במים צוננים או חמים. אולם מים אחרונים שלפני ברכת המזון - נוטלים רק במים צוננים, מפני שמים חמים שהיד סולדת בהם מפעפעים את הידיים ואינם מעבירים את הלכלוך, משום שאינו יכול לשפשף בהם, מחמת חומם.