מלכה ירום: "ביקשתי שיכתבו על המצבה שלי: 'השתדלה'"

לפני מספר שנים, קיבלה מלכה ירום בשורה טובה: אחת הנשים הגרושות בהן היא תומכת, החליטה לפתוח פרק חדש בחיים ולהינשא שוב. לשמע הבשורה, ירום לא ידעה את נפשה משמחה. אלא שאותה הכלה ובן זוגה המיועד, היו גם אב ואם חד הוריים, שחיו בצמצום ודוחק, ולא היתה להם אפשרות לעמוד בהוצאות החתונה המרובות. ירום שמעה על כך ולא בזבזה זמן: היא שינסה מותניה, בישלה בעצמה את כל סעודת החתונה, הזמינה אורחים, דאגה למוזיקה, קישטה את המקום וקיימה את החתונה בלובי הבניין בו היא מתגוררת(!).

נשמע כמו מעשה ראוי להערכה? בחייה של ירום מדובר במעשה שבשגרה, אחד מיני אינסוף, של אשת חסד ענווה בלי גבול ומידה, שאין לה זמן אפילו לעצור ולקצור את המחמאות, וכבר היא מושקעת רובה ככולה בהושטת יד למי שזקוק לה הלאה.

הגב' מלכה ירום מייסדת הארגון

למעשה, כבר למעלה משמונה עשרה שנה שמלכה ירום משמשת בחייה האישיים כלהטוטנית. מצד אחד, המחויבויות המשפחתיות הרבות שלה כאם מסורה ובעלת משפחה ענפה, שגם דואגת להביא טרף לבני ביתה, ושבמשך עשרות שנים שימשה כמורה בבית ספר. מצד שני, הפרויקט לו היא מקדישה את חייה, בדמות סיוע לנשים חרדיות גרושות, דרך ארגון "אם הבנים", שהקימה בעשר אצבעותיה.

מתמיכה באישה בודדת – למפעל חיים שלם

ההתחלה היתה מקרית לחלוטין. בני הזוג ירום, שביתם היה פתוח לכל, נהגו לארח תדיר בשבתות  בעיקר בנות בעלות תשובה שלמדו במדרשה סמוכה בשכונה, ובתוך כך גם זוגות שכבר נישאו. באחת הפעמים, הגיעה אליהם בת שלדאבון הלב התגרשה, וירום חשה היטב את המצוקה בה היתה נתונה והחלה לתמוך בה וללוות אותה.

עם הזמן, שולחן השבת גדל ואורחים נוספים הצטרפו כל העת, עד שבשבת אחת אירחה כבר חמש נשים חד הוריות וילדיהן, שחלקן גרושות וחלקן אלמנות. אז התוודעה לראשונה מקרוב לתופעה: נשים שנאלצות לגדל בגפן את ילדיהן, כמעט ללא כל תמיכה מסביב, לרבות תמיכה נפשית מקצועית או כלכלית כלשהי. אז גם החליטה לאמץ אותן לליבה.

"הדבר הראשון שארגנתי בשבילן היה נופש דרך ארגון 'ערכים'", היא מתארת. "הבנות שלי היו הבייביסיטר של הילדים שלא היו להם הסדרי ראייה עם האבות, והנשים זכו לנפוש קצת. אחרי תקופה ארוכה של עומס רגשי, נפשי ופיזי בל יתואר - הן חזרו עם כוחות חדשים, מאושרות ורגועות".

מכתבי תודה של ילדים מהארגון

כמה חודשים לאחר מכן, הגיע חג החנוכה המשפחתי כל כך, שגם אותו נאלצו לחגוג לגמרי לבד עם הילדים, ומטבע הדברים יצר תחושת מצוקה אצל האמהות וילדיהן. גם אז הבינה ירום לליבן של הנשים, והחליטה לסייע להן. "חנוכה זה זמן טוב לעשות כיף עם ילדים קטנים. כסף לא היה לי, אבל רצון עז לשמח את האמהות והילדים בהחלט היה, אז נסענו לגני יהושע, טיילנו ואפינו ביחד פיתות. חברה שלי, שהיא פסיכולוגית, ערכה להם סדנא ועשינו 'ראש דשא' עם הילדים. ראינו כי טוב, וכך התחילה מסורת".

מכאן והלאה עשתה לה השמועה כנפיים, וסביב ירום התקבצו נשים חד הוריות רבות. לכולן השתדלה להעניק את המיטב שרק יכלה, במסירות נפש אינסופית, ועם אפס תקציבים או הכרה כלשהי. ב'שבת הגדול' של אותה השנה, רגע לפני חג הפסח, שהתקיים בתחילת אותו שבוע, אספה ירום שוב את הנשים ודאגה לשבת חווייתית משותפת עבורן.

"קראנו לזה 'הקבוצה'", היא מתארת. "הילדים שלי עזרו לי לגייס כסף ולערוך את הארגונים השונים, והיתה לי חברה שעזרה לי עם רכב. עם הזמן עשינו טיולים מדן ועד אילת, ותמיד הכנסתי גם את שבת, כדי שיהיה להם הוואי של שבת באמצע. ערכנו סדנאות ושיעורים והיה מקסים".

בהמשך נולד הצורך להעניק סיוע נרחב יותר, אותו הצליחה לתת עם מעט התרומות שקיבלה. בין היתר, סיוע לימודי לילדים יתומים שלא היה אבא בתמונה שילמד אותם תורה; סיוע נפשי לאם שלא תקשרה עם ילדיה; סיוע לנשים שהתגרשו בעיצומו של הריון ראשון והיו לקראת לידה; וגם סיוע לאמהות צעירות שמגדלות לבד ילד ראשון. "כל אותו הזמן התיק שלי היה המשרד ואילו הארגון הלך והתרחב. אחר כך קיבלנו גם מקום קטן ממישהו לתקופה קצרה, לקיים בו את הפעילות שלנו. בינתיים המשיכו לבוא עוד ועוד נשים מרקעים שונים".

"אלמנות זוכות כיום להרבה יותר אמפתיה ותמיכה מגרושות"

עם השנים, כשהצורך גבר והמשאבים הצטמצמו – החליטה ירום למקד את פעילות העמותה לנשים חרדיות גרושות בלבד. " נוכחתי שעל פי רוב, אלמנות זוכות כיום להרבה יותר תמיכה וגילויי אמפתיה מגרושות. במרבית המקרים הרבה יותר קשה להיות בסטאטוס חברתי של גרושה. הרבה פעמים החברה מאשימה את האישה שהתגרשה, או זורקת את האחריות על הבעל לשעבר שיעזור לה, אבל צריך לדעת שזה לא נכון ולא תמיד הגברים עוזרים. המון פעמים הם בורחים לחו"ל וזהו, מתנערים מכל אחריות, והאישה נשארת לבד, קורסת תחת עומס רגשי, כלכלי ונפשי. יש אצלנו בארגון גם הרבה מקרי קצה, שלא מטופלים בשום מקום אחר".

דוגמא לאמפתיה החברתית המעטה שגרושות זוכות לה ולאבסורד שבכך, היא מתארת מקרה אחד מיני רבים שטיפלה בו. "ביקשתי פעם סיוע כספי מארגון כלשהו לשני מקרים במקביל: האחד של ילדה שהיתה בכורה מתוך תשעה ילדים ובת להורים גרושים, והשניה, שהיתה הקטנה מתוך חמישה ילדים שכולם נשואים. בתגובה, קיבלתי 1000 דולר לילדה של האלמנה ורק 300 דולר לילדה של הגרושה, למרות שזה היה מקרה יותר קשה, מעל לכל ספק".

כיום נתמכות בידי הארגון, הפועל ללא כוונות רווח, ובנשיאותו של הרב ישראל גנס שליט"א, כבר כ-450 משפחות חרדיות ובהם כ-2000 ילדים, מכל החוגים: חסידים, ליטאים, בעלי תשובה ועוד. כולן נעזרות באינסוף תחומים, ומקבלות שירות חינם אין כסף מאנשי מקצוע שונים, הפועלים כולם בהתנדבות. בהם עורכת דין, פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, יועצת חינוכית ועוד. הסיוע עצמו, כולל בעיקרו נופשים משותפים בחגים, כמו ראש השנה, שמחת בית השואבה, חנוכה, פסח, שבועות, ועוד, וגם בזמנים משפחתיים רגישים שונים. מלבד זאת, מעניק הארגון טיפולים נפשיים לאמהות, תמיכה כלכלית וייעוץ הורי, סדנאות הכנה לקראת נישואים שניים, הסברה לניהול כלכלי נכון, ייעוץ וליווי משפטי, סיוע ברישום למוסדות חינוך ועוד.

נופש נשים לאילת, חורף תשע"ו

גם הילדים זוכים ל'חיבוק חם' מהעמותה, בדמות פעילויות שונות, כמו שעות חונכות שבועיות; השתתפות במקהלת בנים איכותית, וכן מקהלת אימהות ובנות; שדכנית שמסייעת במציאת שידוך; קבוצת תמיכה לבנות להורים גרושים, והיד עוד נטויה.

בימים אלה, היא מגייסת תרומות לליל הסדר המשותף שהיא עורכת מדי שנה עם כלל משפחות הארגון, במהלכו היא דואגת לפנק כהוגן את המשתתפים, 'ולשחד' את הקטנים במתנות רבות, כדי שישתפו פעולה לאורך כל הערב ויתנהגו יפה. השמועות מספרות, שמי שלא ראה את ליל הסדר של ארגון 'אם הבנים' – לא ראה ליל סדר מימיו. על ארגון הסדר, עמל הצוות בארגון חודשים רבים מראש. בסופו, מוזמנת כל משפחה לחדר ענק גדוש במתנות, כמו ספרים, נגני מוזיקה, משחקים שונים, מצלמות, אופניים, אטרקציות שונות ועוד, אותם היא מנסה להתרים עבור הפרויקט, אולם מצבו הכלכלי של הארגון בשלב זה כאמור, הינו בכי רע.

"במשך השנים נהייתי 'ציידת'", היא צוחקת. "לאן שאני הולכת אני עושה 'שופינג', ישר נדבקת למי שיכולה לעזור ומגייסת אותה לטובת הארגון. היום קורה לא מעט שנשים רואות אותי ועוברות לצד השני של הרחוב, מהפחד ש'אגייס' גם אותן, אבל למרות הבושה אני תמיד אומרת לעצמי, שמקסימום אני אבוא לריבונו של עולם ואגיד שהייתי נודניקית. גם על מרדכי היה כתוב ש'היה רצוי לרוב אחיו', אי אפשר שהכל ייצא מוצלח וכולם יאהבו אותך, אבל מבחינתי אני חייבת להמשיך במה שהתחלתי. גם כשזה יוצר אי נעימות לבקש - אנשים מתרגלים. מבחינתי זה הכל דיני נפשות, לא פחות מזה".

צוחקת לניסיון

לפני כעשר שנים האתגר גדל, זאת לאחר שעברה שבץ מוחי, ומאז אינה יכולה לעבוד ואף נזקקת לסיוע יומיומי בביצוע פעילויות שונות. אבל דבר אינו עוצר אותה, מלכה ירום ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: לתת מעצמה בלי גבול, כשהלב, המחשבה והשיח – נתונים עדיין רובם ככולם לסיוע ככל שהיא רק יכולה, ועוד הרבה יותר מזה.

ולמרות הקושי, אם תשאלו אותה, לירום יש כל העת חלומות חדשים שהיא רוצה להגשים לטובת הכלל, והם קשורים תמיד בנתינה. אחד מהם, הוא פרויקט 'עדי עד', שמטרתו להקים מערך שילווה זוגות בשנה הראשונה אחרי הנישואין. "עם השנים נוכחתי לדעת שיש הדרכת חתנים וכלות לפני החתונה, שזה חשוב, אבל דווקא אחרי החתונה, במיוחד בשנה הראשונה, שהיא הכי קריטית וקשה – הזוג נותר בגפו, ומשם צומחות כל הבעיות הכי גדולות שעלולות להוביל בסופו של דבר לגירושין.  

"אני מאמינה באמונה שלמה, שאם זוג מודרך היטב ויודע את התהליך שהוא צריך לעבור ביחד – אז יודעים שיש דברים שלא עושים מהם עניין ושיש קשיים שכולם עוברים באופן טבעי, ואז גם לא נבהלים. אבל זוג חסר מודעות, שחושב שרק אצלו זה ככה, עלול לקבל חוסר בטחון לגבי ההתאמה והנישואין עצמם. מהניסיון שלי, אני גם יכולה להגיד שחלק גדול מהנשים אצלנו לא קיבלו הדרכה נכונה במשך שנות הנישואין שלהם וגם לפני כן, שלא יודעים איך להתמודד ולצמוח מקשיים. פעם למשל היתה אצלי אישה שהתגרשה, שהיום היא במקום אחר לגמרי, ושאלתי אותה אם במבט לאחור, אחרי כל מה שהיא למדה אחרי הגירושין היא עדיין הייתה מתגרשת, והיא ענתה לי בעצב שלא. אבל לדאבון הלב, את הנעשה אין להשיב, כי הגרוש כבר התחתן מאז עם מישהי אחרת.

מקהלת הבנים של "אם הבנים" בפעולה, מסיבת פורים

"המסקנה באופן חד משמעי היא, שנשים עם כלים פחות מתגרשות וגם פחות נבהלות מהעבודה שזוגיות דורשת מהן. אני חושבת שליווי של בני זוג אחרי נישואין הוא הכרחי, והוא גם סוג של תכנית מניעה לגירושין בעתיד. גם סדנאות בנושא חשוב להעביר, וכולי תקווה שנצליח להוציא את זה לפועל".

בינתיים, היא משקיעה את מירב מרצה ועיתותיה בבייבי הפרטי שלה, ארגון "אם הבנים", לו היא מסורה בכל ליבה. "זה הבית שלי, זה מאתגר ונותן משמעות לחיים", היא מסבירה. "אני לא יודעת מי נותן למי יותר - אני להן או הן לי, אבל זה עושה המון ואני מקבלת המון מכתבי תודה מנשים שנתמכות בידי הארגון.

"פעם היה לי חלום שתהיה לי חנות פרחים, ושאוכל לעזור לאנשים ולשמח אותם. חנות פרחים אין לי, אבל אני שוזרת פרחים מעת לעת, שירים אני כותבת וזה נשאר במגירה, אבל 'אם הבנים' זו שירת חיי. אני יודעת שאחרי הכל, אני אבוא אחרי 120 ואגיד שהשתדלתי. זה גם מה שביקשתי שיכתבו על המצבה שלי, 'השתדלה'. מתעצבנים עליי שאני אומרת את זה, אבל אני מרגישה שזו האמת, שבאמת באמת השתדלתי – וזה מחייב אותי".

מעוניינים ליצור קשר עם מלכה ירום? תוכלו לכתוב לה למייל malkayarom@gmail.com