איך להיגמל מהגולם שלי?!

למעלה מעשרים שנה שהיא מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם הגולם שלה. בתחילה היה זה גולם שחור, גדול ולא קולט, ששכן לו לתפארת במזוודת ג'יימס בונד מהודרת. שעות חיכתה לו בתורים הארוכים בדיזנגוף סנטר של שנות השמונים. וכשיצאה איתו מחובקת בזרועותיה, ראתה בעיני חברותיה, את מבטי הקנאה...

לרגע לא דמיינה לעצמה באותו יום בו התהדרה בגולם החדש, שבחלוף חצי יובל הוא יהפוך להיות אויבה הגדול ביותר. וכך, עם התקדמות הטכנולוגיה והתקדמותה האישית, נכנס לו הגולם לחייה ואף הפך בן לוויה בשעות השינה. כן. גם בלילה. בכל יקיצה הייתה ממששת בין השמיכות ומוודאת שהוא שוכן שם רגוע וטעון מתחת לכרית.

תסלחו לי לרגע קט, אבל אלו הן העובדות העגומות. גם כאשר היא קמה רגע לשירותים, הוא – הגולם - הלך איתה. העיקר לא להשאיר אותו רגע אחד לבדו. או אולי נכון יהיה לומר, לא להשאיר אותה רגע אחד עם עצמה.

בגשם ובשרב, בתור לרופא שינים, ובמרכז לבריאות האישה, בין רמזור אדום לפקק תנועה, בכל רגע תמצאו אותה מביטה בו בציפייה דרוכה. ליבה מנתר, כמו מחסיר פעימה, כאשר הגולם מסמן לה  שדבר מה חדש עבורה מכל אחד מערוצי התקשורת להם חברה בזכותו.

אחת לתקופה, חודש או שנה, היא מתאפסת על עצמה ומקבלת החלטה טובה, היא עושה בחירה חדשה שגוררת תגובות קיצוניות ולעיתים לא נעימות מהסביבה. זה התחיל כאשר החליטה לצאת באחת מקבוצות המשפחה, הקולגות לעבודה או אלו של החברות הוותיקות. בתחילה נתקלה בפליאה שהתחלפה בזעם והתקבעה על תמיהה והעוויית פנים מרשיעה. "נו, שוב פעם זאת עם השיגעונות שלה...".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

לבחירות בחייה יש אופי משונה. מעת שהיא מנכסת לעצמה את בחירתה החדשה, היא שבה ובודקת את עצמה שוב ושוב כדי לוודא שלא נפלה חזרה לחיקה החמים והמוכר של השגרה. וכך, מידי זמן מה, היא קמה לעוד בוקר בו היא מגלה שהתווספה בעל כורחה לקבוצה חדשה. שוב מתחיל תהליך של שעות, וכעבור חצי יממה בה הספיקה לסקור את אובדנה, היא מצליחה להיפרד באומץ תוך שהיא משננת לעצמה ול... גולם: "שלום שלום, ואל תבואו לי בחלום", תרתי משמע...

ואם כל זה לא מספיק, המלחמה רק עולה כיתה מפקידה לפקידה. הבוקר, זמן קצר לפני ראש חודש ניסן, חודש הגאולה, היא מגדירה לעצמה רשימת לאווים חדשה שתבטיח שהיא לא חוזרת לשעבוד מתוך בחירה. היא מבקשת מה' יתברך נס כפול ומכופל. שאף אחת לא תעמיד אותה בניסיון ותכניס אותה לקבוצה, ושהיא עצמה תשכיל לעמוד בהחלטותיה.

הנה רשימה של חמישה צעדים קטנים (או גדולים) שיסייעו גם לך להפחית את התלות בחבר החכם הקטן והטכנולוגי שלך. או בקיצור: להיגמל מן הגולם. העצות ניתנו על-ידי לוי פליקס, מנהל מרכז להתנתקות מאמצעי טכנולוגיה בארצות הברית. ואם הן טובות לאמריקה, הרי בוודאי שהן טובות גם לפרובינציה הקטנה המכונה מדינה.

- אין נייד במיטה! כבר שכחת שבדיקת מיילים לאחר "מודה אני" אינה ציווי אלוקי?

-  לא לוקחים נייד לשירותים! זה אולי טריוויאלי, אבל חייב להיאמר וכ"ש להיכתב.

- צאי להליכה של עשרים דקות ללא הנייד, כך ישתפר כושר הריכוז שלך. זו עצה אידיאלית במיוחד לכותבות הנתקלות במחסום כתיבה.

- אין נייד על שולחן האוכל! השולחן הוא המזבח. תקדישי מעט זמן להכנת האוכל ולמחשבה אודות מה שאת עומדת להכניס לגוף הקדוש שניתן לך בהשאלה מאת הקב"ה.

- בא לך לצלם תמונה? נסי לצייר או לכתוב עליה. המוח שלך יזכור הרבה יותר את הרגע בו ניסית לתעד את התמונה. הוא יזכור זאת בצורה בהירה וארוכת טווח הרבה יותר מאשר את התמונה שצילמת והעלית בתוך שניות לרשת.

ולסיום, המלצה רפואית של ממש: בעקבות שימוש ממושך בנייד, מתפתחת התמכרות של ממש לטכנולוגיה ואת עלולה לקשור רגשות חיובים לנייד במקום לבני אדם. (כן. זה קרה!). כל מה שאת צריכה לעשות כדי להוריד את רמות המתח ולקבל מנה נדיבה של אוקסיטוצין, הוא לחבק את משפחתך וחברותייך.

הכותבת היא אשת תקשורת, מרצה ומנחה. לתגובות: Mirisch1@gmail.com