הנהגת הרב עם התלמידים

מהי הדרך הראויה שינהג בה הרב עם תלמידיו? האם רצוי לנהוג עימם ביד רמה ובאימה, או לנהוג בשפלות וענוה? בהשקפה ראשונה היה נראה שצריך לנהוג עימם ביד רמה ובאימה, וכפי שהדריך רבי יהודה הנשיא את בנו ואמר לו (כתובות קג: "נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים". ומפרש רש"י: "זרוק מרה – אימה, שתהא אימתך עליהם".

נמצא לכאורה, שיש לנהוג ביד רמה, ולהטיל עליהם אימה. אך ממשיכה הגמרא ושואלת: "והלוא נאמר: ואת יראי ה´ יכבד, ואמר מר: זה יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו: רבי רבי, מורי מורי?".

שאלת הגמרא היא, והלוא מצינו שיהושפט מלך יהודה, על-אף שהיה מלך הוא נהג בכבודבתלמידים, אם כן, כיצד אמר רבי יהודה הנשיא לבנו נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים?

מתרצת הגמרא: כאן בצינעא, כאן בפרהסיא [ברבים].ומפרש רש"י, "בצנעא מכבד כל אחד ואחד. בפרהסיא מטיל עליהם אימה, להודיע נשיאותו".

הרי מבואר, שהדרך בהנהגת התלמידים היא, שבפרהסיא יש לנהוג עמם בשררה ולהטיל עליהם אימה כדי שלא יזלזלו בו ובלימודים, אך בצנעא (עם כל יחיד ויחיד) יש לכבדו ולהוקירו, כדרך שנהג יהושפט המלך – עמד מכיסאו, הראה אהבה, וקראם בלשון כבוד.

יש לציין שיש לעשות את שניהם בבת אחת, מצד אחד להטיל עליהם אימה, ומאידך לאהוב כל תלמיד ותלמיד. ואכן, כך נהגו גדולי-ישראל בצאן מרעיתם. וכבר היה מעשה באחד מזקני המשגיחים, שכאשר היה רואה רפיון בישיבה, היה אומר לכל התלמידים שיחה מוסרית נוקבת, והיה מתרה בהם ואומר: "מי שלא ישפר את מעשיו, יהיה עליו לעזוב את הישיבה". אך בשעה שהיה משוחח עם כל אחד בנפרד, היה מגלה לו אהבה ומדבר עמו בנחת, והיה אוחז בידו לאות חיבה ואהבה.

בדרך זו על להורים לנהוג עם בני-ביתם. כאשר אינם נשמעים להם, אין להם לפנות אליהם בצורה ישירה ולגעור בהם, ולומר להם דברים קשים, כגון, "אני לא מרשה שתעשו כך וכך!" וכדו´. אלא יאמר בצורה כללית ובנחישות: "ככה לא עושים", "אנחנו לא מסכימים שבבית יהיו דברים מעין אלו" וכדו´, אך עם כל אחד ואחד יגלו להם אהבה וחיבה, ויסבירו להם בדרכי-נועם ובנחת.

בדרך זו הדברים יתקבלו אצל הילדים, וכן ירצו לשמוע להורים.

ניתן להשיג את ספרו של הרב אהרוני, בנתיבי החינוך, בטלפון: 054-8477862