למה אנו סובלים בארץ המובטחת? על כח הצניעות

אחד היצרים החזקים ביותר באדם הוא יצר השליטה, משורשם של הקנאה, התאווה והכבוד. אם נחקור ונתבונן בכתבים המתעדים את התהפוכות שעבר העולם, לאורך ההיסטוריה – נגלה שהקנאה, התאווה והכבוד הביאו למלחמות רבות ועצומות, בקנה מידה עולמי, לשפיכות דמים ולמותם של מאות מיליוני בני אדם חפים מפשע, ביניהם זקנים, נשים וטף, וכל זאת, מחמת יצר השליטה – שהרעיש ארץ והרגיז ממלכות, מקצה העולם ועד קצהו.

כמובן, שלצורך מלחמות כאלה, יש להקים צבאות עצומים, הכוללים חיילים רבים המחולקים לחילות שונים. כמו כן, יש צורך לפתח כלי נשק יעילים, משוכללים, מתוחכמים ואמינים, ולחמש כל אחד מהחילות במיטב כלי המשחית – כל אחד בהתאם לתפקידו, ולהשקיע מאמצים עצומים והון רב, באימונים מפרכים, בשימוש באמצעי הלחימה – כדי למצות, עד תום, את יכולת ההרס והחורבן שלהם; וכן, במגמה לשפר, תדיר, את כושר הלחימה של הלוחמים. וכמובן, הואיל והחיילים זקוקים גם לאמצעי הגנה, נגד התקפות האויב – יש צורך לדאוג גם לאמצעי הגנה יעילים, כדי למגר את התקפות האויב – בהתאם לצורך. ומכורח המציאות למדנו, שאף האזרחים בעורף זקוקים להגנה, לזמינות של מחסני חרום, בעת הצורך, ולזרועות חילוץ והצלה – אולי אפילו יותר מאשר החיילים שבחזית.

גם לכוחות הצבא, הואיל והוא צועד על קיבתו – דרושים אמצעי תובלה ואספקת מזון לכל חייל וחייל, בין באוויר, בין בים ובין ביבשה, בכל אשר יפנה – אם רחוק ואם קרוב, וכן כל שאר הדברים הרבים הנחוצים והמסייעים לחיילים, שלא נמנו כאן, כגון: כוחות תגבור וסיוע – למען תפקודם המוצלח, וכל זאת – כדי לאפשר את הפעלת כלי הנשק באופן הטוב והיעיל ביותר. וכמובן, כאשר יש בידי הצבא הלוחם נשק התקפי או הגנתי, סודי, שאינו מוכר לאויב – הדבר מגדיל את סיכויי הצלחתו לאין שיעור. ולכן ארצות רבות משקיעות הון עתק בפיתוח אמצעי ריגול, כדי לחשוף את סודות אויביהן – במטרה למנוע מהן את יתרון ההפתעה. בדרך כלל, חשיפות אלה אינן מתאפשרות, אלא ע"י בגידה של יחידים שמאותן הארצות.

היכן הם אותם ביטחון ושפע?

כידוע, אחת מהארצות שעברו, לאורך ההיסטוריה, תהפוכות רבות באופן יצא דופן היא ארצנו הקדושה, היא הארץ המובטחת, היא ארץ ישראל. וכבר מהזמן הקדום, מפאת ייחודה – עברה כיבושים רבים: בין לפני יישובה ע"י עם ישראל, בין בתקופות היישוב ובין בזמני הגלויות. וגם בדור האחרון, לאחר שהתחילה השיבה של עם ישראל  לארץ – במשך עשרות שנים בודדות, כבר עבר עם ישראל מלחמות רבות. ואע"פ שצה"ל נחשב לאחד הצבאות הטובים בעולם, ומדינת ישראל נחשבת באופן בלתי רשמי, למעצמה גרעינית – אין הדבר מועיל לנו במאומה, ולמרות שכל העולם מודה שזוהי נחלתו המובטחת של עם ישראל – אנו נרדפים ומוכים בתוך ארצנו, ועוצמתנו הצבאית האדירה, הכוללת את מיטב אמצעי הריגול, כלי הנשק ואת טובי החיילים – אינה מהווה מענה להתקפות החוזרות ונשנות של אויבינו, המפילות חללים רבים – ואין מושיע.

לכאורה, יש להקשות קושיה עצומה: אם ישראל הינה הארץ המובטחת ל"עם ישראל" – בזכות אבותינו הקדושים, וקרואה על שם "ישראל" אבינו ע"ה – מדוע אנו כל כך סובלים בה? ומדוע, לא אחת, גלינו ממנה? וזאת, בניגוד מוחלט להבטחה מפורשת בתורה (דברים י"ב ט'-י') – אודות יישוב הארץ – בזו הלשון: (ט) "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה; אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם; וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִֽישַׁבְתֶּם בֶּֽטַח"! והפליאה מתעצמת יותר, משום שאין זה המקום היחיד בתורה שבו – הרווחה והשפע מובטחים לעם ישראל במיוחד – בעת יישוב הארץ. אם כן, היכן הם אותם ביטחון ושפע?

התשובה לקושייה עצומה זו, גם היא, נמצאת בתורה, והיא: הביטחון והשפע המובטחים לעם ישראל בתורה – מותנים בהשראת השכינה על עם ישראל, ככתוב (שמות כ"ה ח'): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָֽׁכַנְתִּי בְּתוֹכָֽם", והשראת השכינה תלויה – בקדושת עם ישראל, ככתוב (דברים כ"ג ט"ו): "כִּי ה' אֱלֹקֵיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַֽחֲנֶךָ, לְהַצִּֽילְךָ וְלָתֵת אֹֽיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ; וְלֹֽא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַֽחֲרֶֽיךָ". כלומר, אי קיום התנאי "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" – יגרום לסילוק השכינה מישראל, וממילא יוסר מישראל ח"ו מיסוך ההגנה האלוקית, הואיל והגנת עם ישראל, אינה תלויה "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת", כמאמר הנביא (זכריה ד' ו').

בתורה (חומש במדבר פרשת "בלק") מוצאים אנו דוגמא מוחשית לגודל עוצמת הקדושה, וליכולת הגנתה על עם ישראל, במעשה עם בלעם הרשע, שהיה גדול נביאי הגויים, ואמרו חז"ל (ברכות ז' ע"א), שידע את הרגע שבו הקב"ה כועס בכל יום, שנאמר (תהלים ז' י"ב): "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם"; והיה מגדולי שונאיהם של ישראל בדורו, ואולי בכל הדורות. והוא נשכר ע"י בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל ח"ו, כמובא במדרש תנחומא (פר' בלק אות ה'), וז"ל: שֶׁהָיָה [בִּלְעָם] שׂוֹנֵא אוֹתָם יוֹתֵר מִבָּלָק. שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר [לְבִּלְעָם], קָבָה לִי, אֶלָּא "אָרָה לִי". וְזֶה [בִּלְעָם] אָמַר, "קָבָה" בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנּוֹקֵב הַשֵּׁם וּמְפָרֵשׁ. בָּלָק אָמַר, "וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ". וְהוּא [בִּלְעָם] אוֹמֵר, "וְגֵרַשְׁתִּיו" – מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, ע"כ. ועוד כתוב (שם, אות י"א) בזו הלשון: כָּךְ אַף בִּלְעָם הִבִּיט בָּהֶם, וְיָצָא[ה] עֵינוֹ כְּנֶגְדָם, וְלֹא הָיָה יָכֹל לִיגַע בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ד ב'): "וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים", ופירש רש"י (שם, ד"ה שוכן לשבטיו), וז"ל: ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה – שלא יציץ לתוך אוהל חברו, עכ"ל.  והמשיך ופירש (שם, ד"ה ותהי עליו רוח אלקים), וז"ל: עלה בליבו שלא יקלל, עכ"ל. וכן הובא במדרש תנחומא על אותו פסוק (שם, אות י"א), וז"ל: הִתְחִיל לוֹמַר, מִי יוּכַל לִיגַע בְּאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם?! עכ"ל. ושם ממשיך המדרש (אות י"ד), וז"ל: אָמַר בִּלְעָם וכו' ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, עכ"ל. כלומר: צניעות עם ישראל – היתה הכלי לקדושה, שאיפשר את השראת השכינה על עם ישראל – והיא שהצילה אותם מהשונא המסוכן ביותר בכל הדורות.

הצניעות כנשק

מאורע זה ממחיש את גודל כוחה ורוב עוצמתה של הצניעות, ככלי נשק הגנתי, רוחני וגשמי, של עם ישראל, ואכן – זהו הנשק הסודי שלנו, שאין שום אומה ולשון, אויב, אורב, רודף או מתנקם יכולים להתגבר עליו.

ואל לנו לחשוב, שמאורע זה הוא נחלת ההיסטוריה, מכיוון שיש ראיות רבות, בכל דור ודור, ואפילו בדורנו, המוכיחות בדיוק את ההיפך הגמור, והרי לפניכם מעשה שאירע לפני קום המדינה, בזמן המנדט הבריטי על ארץ ישראל, מתוך הסיפור "מוציא אסירים", המובא בספר "עולמות של טוהר", כרך ב' (עמ' 16). ומעשה שהיה כך היה.

הצדיק הרב אליהו דושניצר זצ"ל, שהיה מעשרת תלמידיו הגדולים של מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל, כיהן, לפני עלייתו לארץ, כמשגיח בישיבת  ה"חפץ חיים" בראדין, ואחרי עלייתו בישיבת לומז'ה בפתח-תקוה, שבראשה עמד הרב אליעזר מרדכי גורדון זצ"ל.

לאחר פטירת אשתו ע"ה, ביקש הרב אליהו ממיודעו – ר' דוד מנדלוביץ', שביתו היה סמוך לישיבה, לחמם עבורו, מידי יום, את ארוחת הצהרים, כדי שיסעד בביתו, ונענה ברצון, וכך היה. לימים, נתפס בנו של המארח עם אנשי אצ"ל אחדים [שפעלו נגד המנדט הבריטי בארץ], ונשלח לכלא לטרון. שם סבל הבן סבל רב, וסכנה נשקפה לחייו, הואיל והבריטים עמדו להגלותו, עם שאר פעילים, לכלא נידח בקניה שבאפריקה – מקום ששרץ מגפות טיפוס ומלריה; וכמובן שלדאגת ההורים לא היה גבול.

והנה, במוחה של האם, עלה רעיון – לבקש מהצדיק – הרב אליהו דושניצר, בעת שיבוא לסעוד אצלם – להתפלל על בנם.

כאשר פנתה האם, שבמקום ארץ מוצאה לא הקפידו על כללי הצניעות כראוי, ולכן: פעמים ששרוולי חולצתה היו עולים מעל למרפקים, וכן, גילתה שער ראשה ובית צווארה [בימים ההם אורך החצאית היה לפחות עד אמצע השוק] – הבחין הצדיק, לראשונה, בלבושה הבלתי צנוע, וענה לה: "אם תסכימי להתלבש בצניעות, כפי שהדין מחייב – לכסות את השיער ופתח בית הצוואר, ולהקפיד על שרוולים ארוכים, אני מבטיח לך, שבנך ישוב במהרה ללא שום נזק".

שמעה האם את דברי הצדיק וענתה, שאת השרוולים תאריך, ואת בית הצוואר תכסה, אבל את השיער קשה לה לכסות. כששמע זאת בעלה התפלא, ושאל: "האם כדאי לך להפקיר את הבן בגלל שטות כזו? האם חייו אינם יקרים לך?".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

לאחר מחשבה שנייה, הסכימה האם לקיים דברי הצדיק, ואז אמר הצדיק: "אם כן, בנכם יחזור בעוד שלושה שבועות, ביום השישי בשבוע".

בבוא העת, התכוננו כולם לבואו של הבן, והבן בושש לבוא. ואז, שוב נגשה האם לצדיק – מודאגת, ושאלה: "הן עוד מעט תיכנס השבת, ואיה הוא בננו?". תשובת הצדיק היתה: "אל דאגה! הוא יהיה פה לפני הדלקת נרות שבת". ואכן כך היה – כאשר נגשה האם להדליק נרות שבת – נפתחה הדלת, הבן נכנס הביתה, והיה הדבר לפלא.

כאשר נשאל הבן, כיצד נחלץ מתוך הכלא הנורא? ענה בתמימות: "ביום שישי בצהרים, הוציאו את כולם תחת משמר כבד מאוד, להעבירם לכלא בקניה. לפתע ניגש אלי מפקד בכיר מאוד, שלא הכרתי, ואמר לי: 'אתה, בוא איתי'. הוא צעד לכיוון שערי היציאה, ואני אחריו. בראות השומרים את המפקד – פתחו לפניו את כל גדרי התיל הענקיות, וכך צעדתי אחריו עד הכביש הראשי. שם אמר לי: 'לך מהר הביתה, כי דואגים לך', התחלתי ללכת, עד שעצר רכב, והביא אותי לפתח תקוה".

את הסיפור הזה שמע הרב י' שפרכר מפי בעל המעשה עצמו, וכן נשמע מפיו הקדוש של מרן הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי, והדברים מדברים בעד עצמם – וכל המוסיף גורע!

המסקנה העולה מכל האמור היא: שכח הצניעות הוא כה עצום – עד כדי כך, שניתן להגדירו כ"נשק הסודי של עם ישראל", שיעילותו – מוחלטת, ותועלתו – מושלמת. והדברים רמוזים גם בלשון הקודש: שבלשון הקודש קיימים שורשים לשוניים המשרתים משמעות של דבר והיפוכו, והשורש בג"ד הוא אחד מהם. שתי המילים: "בגד" ו"בגידה", יוצאות משורש זה: ה"בגידה" הינה למעשה – "חשיפה", ואילו ה"בגד" הוא למעשה – "כיסוי". כלומר: לבישת ה"בגד" הינה – "כיסוי והגנה", והסרתו הינה – "חשיפה ובגידה". ומשמעותם של הדברים, אינה מוגבלת לרובד הגשמי בלבד, אלא – מתפשטת גם לרובד הרוחני, כלומר: לבישת ה"בגד", כפי שהדין מחייב, משמשת הגנה לעם ישראל מכל צרה וצוקה! "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א' ה').

בדור זה, תכיפות הצרות והייסורים שעם ישראל חווה, בקצב ההולך וגובר – אינה ניתנת לתיאור, ויותר מתמיד אנו מייחלים לגאולה הקרובה – עלינו לזכור מאמרי חז"ל (סוטה יא:), וז"ל: בזכות נשים צדקניות, שהיו באותו דור – נגאלו אבותינו ממצרים. ועוד אמרו (תנחומא שמות פרשת בא אות ט' י"ב), וז"ל: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵלמִשִּׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת, ע"כ.

ויהי רצון, שיהיה ניסן זה [שנת ה'תשע"ו], הבא עלינו לטובה – ניסן של גאולה שלימה, ברחמים – של כל עם ישראל. אמן, וכן יהי רצון.