כבוד הרב, מי הבוס בבית?

שלום הרב, יש לי אישה נפלאה שמשקיעה בי ובילדים, מלאה מסירות ואהבה, ממש אין לי טענות עליה, אלא שבמקרים רבים אני חש שאין לי מילה בבית ושהיא אינה מכבדת את רצוני. אני מרגיש ממש מושפל, והרגשה זו גורמת לנו למריבות. אתן דוגמא: ביום שני האחרון אשתי חזרה מהעבודה בשעה מאוחרת, וסירבה לתת לילדים את מנת הפרות הרגילה שהם מקבלים בכל יום, בטענה שהשעה מאוחרת ושהם צריכים לקבל ארוחת ערב. לדעתי, נכון היה לאחר מעט את ארוחת הערב, לתת להם את שלהם ולא להתנצח איתם, משום שהם בכו ורצו מאוד את הפירות שלהם. הסברתי לאשתי שזה מה שנכון בעיני לעשות, ציינתי באוזניה שזהו רצוני ושעליה לכבדו. אשתי התנגדה, לא קיבלה את דעתי וטענה שאני לא מכבד את דעתה. אני אמרתי שההפך הוא הנכון, ושאישה כשרה עושה רצון בעלה. כמובן שהדיון הפך לוויכוח... אחד מיני רבים. עליי לציין שהוויכוח לא נעשה ליד הילדים. לצערי, אני חש שאין לי מילה בבית, ומרגיש שאני חי עם אישה קשה. כבודי רמוס. איני רואה שעומד להתרחש שינוי אצלה. על הכלל הזה אנו מקפידים מאוד. ממש אין לי חשק להשקיע במקום שאין לי מילה, אני מרגיש אכזבה מכל מערכת הנישואין שלנו. 

* * *

שלום שלומי. השאלה שלך מעניינת מאוד, ועוסקת בשאלה האם צריכה להיות חלוקת תפקידים בבית.

אשתדל להרחיב.

לכל אחד צורך למשול

לכל אדם תחום  שבו הוא בבחינת מושל ומלך, שם הכול יישק על פיו. כבר בגיל קטן ניתן להבחין שילדים מחפשים מקום פרטי שלהם שבו יוכלו לסדר את חפציהם כאוות נפשם, ארון פרטי, מדף פרטי וכדו'. הצורך בשליטה הוא צורך בסיסי שקיים בנו. השליטה נותנת לאדם הרגשה טובה של מימוש עצמי ושל ערכיות. צורך זה חיוני עד כדי כך שאם לא היינו מקבלים את הפינה האישית שלנו, את התחושה כי סומכים עלינו, היינו נפגעים וחשים תחושת השפלה ואף שוקלים לעזוב את המקום. הקב"ה ברא את האדם עם צורך לבטא את יכולותיו, כישרונותיו ומעלותיו, וללא ביטוי זה הוא מרגיש חסר תועלת ונחיצות.

שטחים שונים לבני הזוג

כבר מגיל קטן רואים את ההבדל הטבעי הקיים בין שטחי התעניינות של בנים לבין שטחי ההתעניינות של בנות. בנים בגן, בדרך כלל ייגשו לשחק באופניים ובכלי עבודה ואילו בנות תיגשנה לשחק בפינת הבובות עם עגלות ובקבוקים. הבדלים אלו טבועים בנו מילדות. בורא העולם הטביעם בנו בהתאם ליעוד שלנו בעולם, ובמימושם נקבל את סיפוקנו (על אף השוני שנוצר בדורות האחרונים בתפקידי האישה ע"י חדירת התרבות המערבית, עדיין הטבעים לא השתנו, עד ימינו אנו).

על אף שלא קבענו את גבולות הגיזרה שלנו הם קיימים ועומדים מעצם השוני שבו ברא אותנו בורא העולם.

 האישה מטבעה דואגת לחינוך הילדים החל מלידתם: בעודם בעריסה מחדירה בהם חום ליהדות, מטפלת בניקיון הילדים והבית, דואגת להכנת ארוחות איכותיות בזמן. כמובן שיש שוני בהתנהלות בין בתים שונים, אולם עדיין הבית הוא שיטחה הפרטי של האישה. גם אישה היוצאת לעבוד ולפרנס את ביתה יודעת שהבית שלה הוא מעל הכול ושעליה האחריות לביתה, לניקיונו ולשלומו, כמאמר שלמה המלך ע"ה: "חכמת נשים בנתה ביתה". גם לגבר תחום שליטה משלו על פי סוג עיסוקו: עולמו של אברך כולל הוא עולם התלמוד: מה ללמוד ועם מי, איזו סוגיא, מה יהיה טיב הלימוד, מי יהיה החברותא ועוד תלי תילים של החלטות תלויות בו. גם לבעל עסק וגם לשכיר פינה בעבודתו בה הוא זה שמחליט על תחום מסוים ועל ידו מבוצעת העבודה.

כדי לשמור על שלוות הנפש והרגשת הסיפוק שבנישואין אל לנו להיכנס לגיזרת בן זוגנו.

(צילום: shutterstock)

המורכבות

אם נתבונן, ניווכח שתחומו של הבעל בדרך כלל נמצא מחוץ לבית, ענייני פרנסה ועסקים שונים. נהוג להגדיר את הבעל "שר החוץ", בתחומי הבעל אין לאשה דריסת רגל, והבעל הוא אדון לעצמו. האישה לעומתו היא "שרת הפנים", תחומה של האישה הוא בתוך הבית. כאן טמון שורש הבעיה הקיימת בבתים רבים, בשונה מהבעל, האישה אינה היחידה הנמצאת בתחומה, גם הבעל מתגורר בבית. בשל כך, הרבה פעמים, הוא מרגיש צורך לבקר ולהעיר לאשתו על תפקודה בתוך שיטחה, ואינו מאפשר לה את ההרגשה הנחוצה לכל אדם להרגיש מוצלח בתחומו ולממש את האנ"י (ראשי תיבות אהוב, נחוץ, יכול) שלו.

הפתרון

אחד מגדולי הראשונים, "המאירי", סלל לנו דרך ברורה בחלוקת התפקידים הראויה בין בעל לאשתו. כמובן שיכול להיות שוני קטן בין בית למשנהו והדברים נכתבים באופן כללי. כתב המאירי :"כל שאדם עושה בנכסי ביתו ומזונות בניו ובנותיו ומלבושיהם ילך בהם אחר עצת אשתו". למדנו מדבריו, שבענייני הבית אישה זקוקה שבעלה יסמוך עליה לחלוטין או לפחות שההחלטות הסופיות יהיו בידיה, כגון בקניות, הבעל יניח לאשה להחליט מה לקנות ומתי, באיזו חנות, באיזו איכות ובאיזו כמות, האם לקנות הרבה בבת אחת או לשיעורין... כמו"כ עליו לתת לה להחליט איך להכינם לאכילה, וגם אם לדעתו יש להכינם באופן אחר, יסמוך עליה, משום שזה נוגע לשלוות הנפש של האישה. כן בענייני גידול וטיפוח הילדים האישה זקוקה לאמון מלא, ורק  כשתקבל אותו תהיה לאישה מוטיבציה לפעול ולעשות. אך אישה המתגוררת עם בעל ביקורתי, חשה פחד להתבטא ולבטא את דעותיה, וכתוצאה מכך אינה מרבה לעשות וליזום דברים. חוסר עשייה זה גורם בהרבה מקרים לבעל להתלונן על אשתו, שהיא אינה עושה מספיק ושאין לה מצב רוח ושמחה. אולם כל זה נובע מכך שאין בה מוטיבציה משום שהיא זקוקה לשטח משלה בו היא המושלת והמבינה, ועל הבעל המבין לאפשר לה אותו.

רוחניות וגשמיות

באופן כללי, כשיש שוויון ברמה הרוחנית בין בני הזוג, אזי כל ענייני רוחניות הבית הינם בהנהגתו של הבעל: איזה הכשר אוכלים בבית, איזה חינוך לתת לילדים, באיה מוסד ילמדו, מי הוא הרב שעמו מתייעצים וכו'. תחום נוסף שבאחריות הבעל הינו הכסף - נושא בפני עצמו הראוי שנרחיב עליו את הדיבור בנפרד. כאשר העניינים מתנהלים באופן זה נוצרת מסגרת הנותנת ביטוי ומרחב התבטאות לכל אחד מבני הזוג, הרגשת סיפוק ומילוי תוך התחשבות ברגשותיו ורצונותיו של בן הזוג ומבלי שיגרע מחלקו של איש דבר...

אף שניהול הבית מוטל על האישה, אין זאת אומרת שהבעל פטור מלעזור לאשתו, ובפרט בערבי שבתות. דין מפורש הוא בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן ר"נ) שאפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו דברים לצורך שבת. מסופר על האמוראים הקדושים שהיו מתכוננים לשבת: רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, רבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, רב נחמן היה מסדר את הבית ועוד. כאשר ישתדל הבעל לנהוג בדרך זו, ישכון השלום בינו לאשתו ויהיה ביתם מקום להשכנת השכינה.

סיכום

שלומי, למעשה, הבית הוא תחומו של אשתך. עליך לאפשר לה את ההרגשה הנחוצה לשלוות נפשה ולשדר לה שבענייני הבית והילדים היא המדריכה והמחנכת, אם הבית החכמה והמשכילה המנווטת בחכמה את ביתה. רצונו של הבעל להרגיש שליטה גם בתחומים נוספים עלול ליצור קצר ולפגוע במרחב הנפשי של אשתו, בשלוותה ובערך העצמי שלה בעיניה, בעיני ילדיה, והגרוע מכל - גם בעיני בעלה. כאשר כל אחד מכיר את התחום שלו, מקפיד לא להיכנס לתחום בן זוגו, ואדרבא, מחמיא לו על כשרונו הנפלא בתחומו, הוא גורם בזה ששלום הבית יכנס במלוא עוזו לביתו.

עדיין, עלינו להרחיב בנושאים הקשורים לנושא, כגון: כיצד להעיר לבן זוגי כשאני רואה שהוא טועה, תקשורת נכונה ועוד. מומלץ לשניכם לפנות ליעוץ זוגי על מנת ללמוד את נושא שלום הבית בהרחבה.

שלומי ואשתו הופנו ליועץ נישואין בכיר לצורך למידה על השוני והשוויון שיש בין בני זוג.

שמעון ביטון הנו מטפל זוגי ורגשי, ומנהל מחלקת שלום בית בהידברות