מצוות אכילת מצה

הצטוונו בתורה: "בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת, עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב, יח-יט).

נמצאנו למדים שבכל שבעת ימי הפסח אסורים אנו באכילת חמץ, אולם מצוות אכילת מצה אינה אלא בליל הסדר. ובשאר ימי החג, אכילת מצה אינה אלא רשות; רוצה אוכל מצה, רוצה אוכל מאכלים אחרים, ובלבד שאין בהם חמץ (פסחים קכ ע"א). לכן אין מברכים את ברכת "על אכילת מצה" אלא רק בליל הסדר, ולא בשאר ימי החג. ומכל מקום יש קצת מצוה באכילת מצה בשאר ימי החג (עיין במעשה רב להגר"א סי' קפה, ובחזון עובדיה פסח ח"ב עמ' פו).

ומהו חמץ? אחד מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, שיפון, כוסמת, ושיבולת שועל, שבא במגע עם מים ושהה שמונה עשרה דקות, הרי הוא מחמיץ ואסור באכילה בפסח. ומיהו, פעמים שאפילו קודם שיעור זמן זה הוא מחמיץ, וכגון, כשבא אחד מחמשת מיני דגן אלו במגע עם מים חמים, או עם חומרים אחרים הגורמים לחימוצם (עי' פסחים לה ע"א, ושלחן ערוך סי' תנט ס"ב).

המצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, היא זו העשויה מחמשת מיני דגן שלא החמיצו. וצריך שתהיה שמורה משעת קצירה. כלומר, ששמרו על החיטים והקמח מעת הקציר והלאה, שלא יבואו במגע עם מים ויחמיצו. אולם, אם אין באפשרותו להשיג "מצה שמורה", יוצא ידי חובתו גם במצה רגילה שאינה שמורה משעת קצירה. ובשאר ימי החג, אין צריך להקפיד לאכול "מצה שמורה" דווקא (שלחן ערוך סי' תנג ס"ד). ויש הנוהגים לאכול מצה שמורה במשך כל ימי החג. ומנהג יפה הוא.               

המצה הנאכלת למצווה בליל הסדר, צריכה להיעשות דווקא על ידי יהודי מעל גיל מצוות, שמכוון בעת עשייתן: "לשם מצת מצוה" (שלחן ערוך סי' תס ס"א, ובמשנה ברורה שם ס"ק ג). ולפי שישנם פוסקים הסוברים שמצות הנעשות במכונה, אין מועיל מה שאומר היהודי בעת הפעלת המכונה "לשם מצות מצווה", לכן יש להתאמץ לקחת למצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר מצה העשויה בעבודת יד והיא בהכשר מהודר המקפידים כראוי על עשייתה כהלכה. ובשעת הדחק שאינו משיג מצה כזו, יכול לצאת ידי חובה במצת מכונה (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' יד, חזון עובדיה פסח ח"ב עמ' עח). ובשאר ימי החג, וכן המצות הנאכלות בליל הסדר שלא על מנת לצאת בהם ידי חובת אכילת מצה, כגון מצות שאוכל בעת הסעודה, אין צריך שיהיו עשויות לשם מצת מצוה, ורשאי לאכול לכתחילה מצות מכונה (שלחן ערוך שם).

(צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)

מצות העשויות בעבודת יד, בדרך כלל הינן עגולות, מצד אופי עשייתן. אמנם יש שכתבו בזה רמז, שלפי שהמצה היא "לחם עוני", באה צורתה העגולה להזכירנו שגלגל חוזר בעולם, ואל לו לעני להצר בעוניו, שכן אפשר שעוד יבואו ימים אחרים ויעשיר. וגם העשיר אל יתרברב בעושרו, שהרי עלול הוא להיות עני, אלא יהיה ענו ויגמול חסד בממון שניתן לו מאת ה' (עי' שו"ת יהודה יעלה אסאד או"ח סי' קנז). ומכל מקום, יוצאים ידי חובה גם במצה מרובעת, ואין זה מעכב (שו"ת התעוררות תשובה סי' רלד, שו"ת זכרון יהודה גרינוואלד ח"א סי' קכג).

מצוה מן המובחר לצאת ידי חובת מצוות "אכילת מצה" בליל הסדר, במצות שנאפו לאחר חצות יום י"ד. מפני ששחיטת וצליית קרבן פסח הייתה לאחר חצות היום, ונאמר (שמות יב, ח): "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת". הרי שהקישה התורה את הצלי למצות. ואם חל יום י"ד בניסן בשבת, יאפו את המצות ביום שישי לאחר חצות. ומכל מקום, יוצאים ידי חובה גם במצות שנאפו קודם זמן זה.

יש הנוהגים להחמיר שלא להשרות בכל ימי הפסח את המצה במים או במרק, מחשש שנשאר על המצה משהו מן הקמח, ובעת המגע במים יחמיץ קמח זה (שערי תשובה סי' תס ס"ק י). ובני ספרד, לא נהגו בחומרא זו (כדעת מרן השלחן ערוך בסי' תסג ס"ג שלא לחוש לכך. עיי"ש. וע"ע באור לציון ח"ג פרק יא אות יג).  

לרכישת הגדה של פסח עם פירוש הרב זמיר כהן, לחצו כאן.