"לתרום כליה זה כמו ללדת"

לפני מספר שנים, חיים ארנפלד (26) נתקל בכתבה על התורם ה-99 של ארגון מתנת חיים – הארגון בראשות הרב ישעיהו הבר שמחבר בין חולים הזקוקים להשתלה ואנשים המוכנים לתרום כליה. התורם ה-99 לא היה סתם שם אנונימי עבורו: שמו היה אליאור פרישמן, וארנפלד נזכר מיד שהוא למד איתו בישיבה. "זה עשה לי משהו, לדעת שמישהו שאני מכיר תרם כליה", הוא מספר. "חלפה לי בראש המחשבה שאולי פעם גם אני אתרום כליה. אבל כמו הרבה מחשבות שבאות וחולפות, שכחתי מזה די מהר".

ארנפלד עובד ב'הידברות' כעורך וידיאו של הרצאות בערוץ הידברות באנגלית. לפני חצי שנה, הזדמן לו לערוך את הרצאתה של הרבנית האמריקאית לורי פלטניק, שבה היא מספרת על תרומת הכליה שלה. "כששמעתי את התיאור החי של חווית התרומה שלה, התעורר בי שוב הרעיון לתרום כליה. באותו יום דיברתי על זה עם אשתי. לא התכוונתי עדיין ממש ברצינות להפוך את הרצון שלי למעשה, אבל אשתי דווקא הגיבה בשיא הרצינות והייתה חיובית מאד לגבי העניין. אז עצרתי והתחלתי לחשוב טוב טוב אם אני באמת רוצה לעשות את זה".

חיים ארנפלד עם ניסים, המושתל שקיבל ממנו כליה

ארנפלד נכנס לאתר של 'מתנת חיים' והחל לקרא על תהליך התרומה. הוא למד שתרומת כליה היא מצווה גדולה – וגם הליך רפואי בטוח לחלוטין, שמאפשר לתורמים להתאושש במהירות ולחזור לחיי שגרה בלי שום הבדל. גוף האדם, למרבה הנס, מתפקד עם כליה אחת בדיוק באותה מידה שהוא מתפקד עם שתיים. "הרמתי טלפון ל'מתנת חיים', שאלתי שאלות, ובאמת הגעתי למסקנה שאין שום מניעה שאתחיל את תהליך התרומה".

השלב הראשון היה כמה בדיקות דם ושתן פשוטות בהפניית רופא המשפחה. בשלב השני נכנס ארנפלד למאגר התורמים של המרכז הרפואי רבין. "בהתחלה ציוותו אותי למישהי שצריכה כליה, אבל בשלב מתקדם יותר של הבדיקות לא היתה התאמה. אחרי זה רצו שאתרום למישהו שבסוף נמצא לו תורם מתאים יותר. בסופו של דבר תרמתי לאדם השלישי שהותאם לי".

הציוות למושתל-בפוטנציה חשוב שכן בשלב הזה תורמים נדרשים לעבור בדיקות יקרות יותר, כשאת העלות מכסה האדם הזקוק לתרומה. אלא שגם בשלב זה יכולה להתגלות אי התאמה. הבדיקה המכריעה היא סיווג רקמות – בדיקה שמזהה האם דם האדם הזקוק לתרומה מתאים לדמו של התורם העתידי – כלומר, האם אין נוגדנים שאינם תואמים בשני הדמים.

"בכל פעם שהודיעו לי על בדיקת סיווג רקמות ידעתי שיש מושתל פוטנציאלי", מסביר ארנפלד. "אצל השלישי פשוט התהליך המשיך בלי קטיעה פתאומית. התאריך שנקבע לניתוח נשאר בעינו ולא התבטל".

תהליך ההשתלה היה בי"א אדר ב', ימים ספורים לפני פורים. "אמרו לי שניתן לעשות את ההשתלה או לפני פורים או לפני פסח. העדפתי לפני פורים, כדי שבפסח המושתל יוכל, בעזרת השם, להרגיש טוב ולהיות משוחרר מהדיאליזה". סוג מוחשי של 'מעבדות לחירות'.

 ניסים שובל, המושתל, עבר כבר תרומת כליה לפני 24 שנים. אז תרמה לו אימו כליה, שהחזיקה מעמד 23 שנים. כשפסקה הכליה הזו לפעול, תרמה לו אשתו רז'ין כליה: אבל בגלל סיבוך נדיר, הניתוח לא הצליח, וניסים נזקק לכליה חדשה. כאן נכנס חיים ארנפלד לתמונה.

"פגשתי את ניסים רק יום לפני הניתוח. העדפתי לא לפגוש אותו לפני כן, כי הרי ההתאמה יכולה להיפסל בכל שלב של הבדיקות". בהתחלה, הוא מספר, אשתו של ניסים הודאגה לשמוע שהתורם שנמצא לבעלה הוא כה צעיר – רק בן 26. "היו צריכים ממש להרגיע אותה שעל אף שאני צעיר אני תורם לגמרי מרצון, ואף אחד לא הכריח אותי", הוא צוחק.

מהניתוח, אומר ארנפלד, הוא לא זוכר כלום. "כנראה שנרדמתי ממש מהר. אני אפילו לא זוכר שהמרדים אמר לי לספור עד עשר, כמו בכל הסיפורים". תוך שעתיים-שלוש הניתוח כבר הסתיים והוא מצא עצמו בחדר ההתאוששות, שם המתינה לו נועה אשתו. "היא לא יכלה להיות איתי בניתוח עצמו", הוא מסביר, "זה היה מוקדם בבוקר והיא היתה צריכה לקחת את הבנות למעון".

כשהתעורר בשלוש וחצי בצהריים עדיין היה מעורפל. את היום הזה הוא בילה בשכיבה ועם משככי כאבים. "ביום השני, לעומת זאת, מעודדים אותך לקום וללכת. זה זכור לי כיום כאוב במיוחד בגלל הצורך לקום ולהסתובב. כמו אחרי ניתוח קיסרי", הוא צוחק. "הרב הבר תמיד אומר שתרומת כליה היא כמו לידה ואחרי זה הריון..."

בתענית אסתר חיים השתחרר כבר לביתו, לא לפני שפגש את משפחתו של ניסים – אשתו והבנות. "ביום הניתוח שלי הם באו לבקר אותי", הוא מספר. ההתאוששות, לדבריו, היתה מהירה ותוך שבועיים הוא חזר לעבודה.

איך התאפשר לך לספוג את עלות ההיעדרות מהעבודה?

"תורם כליה שיש לו ימי מחלה צבורים יכול להשתמש בהם כמובן, אבל משרד הבריאות גם נותן שווה ערך של 40 ימי מילואים לכל מי שתורם כליה. כסף בטח שלא מפסידים מזה".

ההשתלה בינתיים מצליחה, וניסים, כתקוותו של חיים, יחגוג את חג הפסח בריא ומשוחרר מדיאליזה. הקשר בין שתי המשפחות, כמובן, נשמר. "מבחינתנו זה כאילו נוספו לנו דוד ודודה, והם רואים אותנו כמו בן ובת חדשים. אנחנו מבקרים, משוחחים בטלפון. הם לא דתיים, אבל יש להם קשר ומודעות למסורת. כשבאנו לביקור, למשל, הם ידעו להגיש רק פירות ועוגות קנויות עם הכשר. זה בהחלט מקל על הקשר".

אילו תגובות קיבלת מהסביבה כשנודע שאתה עומד לתרום כליה?

"בהתחלה רק אשתי ידעה. רק כשנקבע תאריך לניתוח הודענו למשפחה. ברוך השם, כל התגובות היו מפרגנות. אנשים כבר שמעו על מתנת חיים ומכירים את חשיבות תרומות הכליה. אני מקווה מאד שגם נתתי לאחרים השראה לתרום".

אדם אחד שהוא כבר נתן לו השראה לתרום היא אשתו של חיים, נועה, שכבר החליטה לתרום כליה: "כשהיא תסיים ללדת ילדים. על אף שלמעשה, אפשר בהחלט ללדת גם עם כליה אחת".

איך אתה יכול לסכם את הסיבה שהוציאה אותך למסע המיוחד הזה?

"אני חושב שלכולנו יש רצון לעשות משהו גדול ומשמעותי ברמה של הצלת חיים. כשאתה שומע חוויה אישית של מישהו שעבר את זה, התחושות הן עזות מאד. כשבודקים מקרוב את הנושא מבינים עד כמה גדול השכר בהשוואה למה שנדרש ממך. כן, יש ניתוח ותקופת התאוששות – אבל זה הכל. כמה ימים של אי נוחות ואתה ממשיך בחיים רגילים לגמרי. מהצד השני, למושתל יש עכשיו חיים הרבה יותר טובים – ובעזרת השם גם ארוכים יותר - בזכותך".