תרדמה משמיים בערב שבת: סיפור לשבת פסח

"זהו מקום סכנה", פסק האר"י הקדוש לתלמידיו בערב שבת עם חשכה, "תעירו אותו כדי שחלילה לא יינזק מליסטים או מחיות רעות"...

* * *

"חיים שאל ממך נתת לו", התחנן רבינו משה אלשיך [שנודע בתפוצות ישראל על שם חיבורו על התורה ונקרא בשם "האלשיך הקדוש", והיה בין ארבעה מגדולי הדורות האחרונים שלשמם ותארם נוסף באופן קבוע הכינוי הנשגב: "הקדוש" – יום פטירתו י"ג ניסן] בפני האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי, מגדולי המקובלים.

כוונתו של האלשיך הקדוש שנאמרה במליצה על משקל הפסוק בתהלים, כוונה לכך שלאר"י הקדוש היה תלמיד מובהק בשם רבינו חיים ויטאל. האלשיך הקדוש השתוקק ללמוד את תורת הנסתר מהאר"י הקדוש שפתח את שערי החכמה לדורות האחרונים. ולכן ביקש: [הרי רבי] "חיים שאל ממך" [ללמוד חכמת הנסתר] ו"נתת לו". מדוע זה לא תלמדני?

אך האר"י הקדוש סירב בעדינות ובנחרצות. "שורש נשמתך שייך ללימוד הנגלה. אין לך עסק בנסתרות ולא מוטל עליך לעסוק בחכמה זו". רבי משה אלשיך התקשה לקבל זאת. הוא הפציר באר"י הקדוש שוב ושוב, עד שלבסוף נתן לו סימן.

"אני יוצא עם תלמידי מדי ערב שבת לשדה, בכדי לקבל פני שבת מלכתא במקום פתוח, כפי שכתוב בזוהר הקדוש. תחכה לנו בעיקול היוצא מן העיר ואם תצטרף עמנו באותו מעמד – זה יהיה אות וסימן שתוכל ללמוד עמנו את תורת הנסתר. אך אם לא תצליח להצטרף עמנו לקבלת שבת בשדה, הרי זה סימן מובהק שאין שורש נשמתך שייך לתורת הסוד ותיאלץ להרפות".

(צילום: פלאש 90)

האלשיך הקדוש סבר וקיבל. באותו יום שישי הקדים הכנותיו הרוחניות והגשמיות, בחצות היום כבר היה לאחר טבילה במקווה טהרה ולבוש בגדי השבת, יצא לנקודה עליה הורה האר"י הקדוש, וישב שם בהמתנה לאר"י וגוריו (כינוי לתלמידי האר"י ז"ל) ובינתיים עסק בתורה בדבקות רבה.

שעה ושעתיים חלפו, והאר"י הקדוש ותלמידיו הגיעו למקום. האלשיך הקדוש ישב וראשו מורכן בתרדמה עמוקה. מן השמים הורו לו שאין לו צורך להשלים נפשו על ידי העסק והלימוד בחכמת הקבלה. כך ישן רבי משה, במשך כל הזמן שהיו האר"י ותלמידיו עסוקים בקבלת שבת מתוך ייחודים עילאיים.

כאשר שבו האר"י הקדוש ופמלייתו מן השדה לעיר, בכדי להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת קודש, הורה האר"י לתלמידיו לעשות מאמץ להקיץ את רבי משה אלשיך משנתו השמימית שנפלה עליו, מפני הסכנה.

מני אז לא הוסיף האלשיך לנסות לעסוק בנסתרות.

* * *

מעשה אחר המובא על האלשיך הקדוש והאר"י הקדוש, עוסק בדרשה שמסר האלשיך בשבת קודש בצפת. בתורה הקדושה כתוב שלבן רימה את יעקב "עשרת מונים", וחז"ל דרשו שפירושו מאה פעמים רימה לבן את יעקב. ובהגדה של פסח אנו אומרים "שלבן ביקש לעקור את הכל"...

עמד האלשיך הקדוש והוכיח מתוך הפסוקים את מאה הפעמים שלבן הונה את יעקב. האר"י הקדוש ישב בין הקהל והאזין בכובד ראש. לפתע חיוך גדול הפציע על שפתיו. לאחר הדרשה הסביר האר"י לתלמידיו: לבן הארמי ירד מן השמים והאזין לדרשה, כשעל כל רמאות שמנה האלשיך – נענע לבן בראשו לאישור.

עד שהגיע האלשיך לרמאות מסוימת שעליה נענע לבן בשלילה, באמרו: "על כזה דבר – אפילו רמאי כמוני לא חשב"... מראה רוחני זה גרם לאר"י לחייך בקורת רוח.