אם תרצו – זו ההגדה

"מדי שנה בשנה, מתעוררים הזרעים הטמונים בבטן האדמה מתרדמת החורף, ורעננות חדשה זורמת בתוכם. הגלמים הנרדמים מקיצים לחיים חדשים, האדמה משתחררת מקיפאון החורף והטבע מתנער לקראת תקומתו. בעת ובעונה אחת, חוגג גם עם ישראל - סמל תקומת האנושות, את חג תקומתו וגאולתו, ומעלה על זכרונו את הזמן כאשר היה מושלך "אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל טז, ה), וחֵי העולמים עבר עליו ואמר לו: "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (שם, ו) (רבי שמשון רפאל הירש, "במעגלי השנה" ג, נח).

"גאולת" הטבע וגאולה כלל ישראלית זו, מעוררת באדם הפרטי רצון עז לצאת מהקיפאון והתרדמה הפנימית בו הוא שרוי, ולהיכנס אל תוך עולם חמים ואביבי של רוחניות, גאולה ופדות.   

"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. ואלו הם: פסח, מצה ומרור" (פסחים קטז, מתוך ההגדה).

פסח, מצה ומרור, הם שלושת הרעיונות שאם אדם "נדבק" אליהם, הם מסייעים בידו לצאת לחירות ולהקיץ לחיים חדשים.

הרעיון הראשון: פסח.

השם "פסח" הוא מלשון פסיחה ודילוג – "אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם" (שמות יב, כז). הפסוק מדבר על מכת בכורות, בה דילג השם על בתיהם של בני ישראל ובכך הצילם.

משמעותו העמוקה של הפסח הוא, שינה שאננה ושלווה בחצות הלילה, מבלי כל פחד בבתיהם ובליבותיהם של בני אדם. בני ישראל נמים את שנתם בשלווה, על אף הסערות המתחוללות בחוץ. הם מחייכים בשנתם ואינם מתייראים מפני המוות המשתולל בחוצות - "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא להשם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה להשם, שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות יב, מב). השם שומר את בני ישראל גם בלילה.

גם בהיות הלילה שחור משחור, ללא סהר וכוכב, עד שנדמה כאילו צללת במצולות החשיכה מבלי כל תקווה לאור יום, גם אז השם קרוב אליך, והוא שומר אותך לנצח.

התורה מדגישה "ליל שימורים" בלשון רבים. השם שומר בהשגחה פרטית על כל נימי החיים של כל יחיד ויחיד בפני עצמו. בורא עולם משגיח על כל בניו ועל כל בית ובית. הוא מתבונן על כל פתח, על כל מזוזה ומשקוף של כל בית בו אדם גר. השגחה פרטית זו, חלה על כל יחיד ויחיד, בכל מקום ובכל תקופה - "שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם".

הרעיון השני: מצה.

העם הפך לבן חורין והוא זכה לעצמאות. אולם מה יהיה אם העם הזה ישכח ברבות הימים את מקורו, את ימי השעבוד והעבדות במשך מאות שנים, וכפי שאומר הנביא: "לֹא זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ בִּהְיוֹתֵךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית" (יחזקאל טז, כב)? מה יהיה אם ישכח העם ממי קיבל הוא את החיים החדשים, ולמי הוא שייך בכל נימי חייו? מה יהיה אם צאצאיו של העם יעטרו את ראשי אבותיהם בזרי דפנה של גיבורי מלחמה ויאמרו חלילה: "יָדֵנוּ רָמָה, וְלֹא השם פָּעַל כָּל זֹאת" (דברים לב, כז)?

לכן נתן הקדוש ברוך הוא לעם שזה עתה נולד אות וסימן, למען יזכור לעולם את ליל גלותו. הוא ציווה עליו לאכול את קרבן הגאולה והחירות (קרבן פסח), יחד עם לחם העבדות והעוני, שהיה לחם חוקו בשנות העבדות - "וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות יב, ח).

את קרבן הפסח – החירות, אוכלים יחד עם לחם העבדות ולחם העוני, שאם יבוא הראשון לעורר גאווה, יבוא השני ויזכיר למי הם חייבים להודות ומי קנה אותם בשכר מתן החירות.

הרעיון השלישי: מרור.

המרור מזכיר לנו, שהדרך אל גן עדן אינה סוגה בשושנים. קוצים ודרדרים רבים ישרטו אותנו בדרכנו אל החירות, ומרורים רבים נאכל עד שנזכה לפדות נפשנו.

העמל, היגיעה, הצער והיגון וכל פגעי החיים, שהם מנת חלקו של אדם מאז גורש מגן עדן, הם הם אמצעי הריפוי שעל ידם יתחזק האדם, יתאמץ ויגביר כוח לקראת הרגע הגדול בו יקיים אביו שבשמים את הבטחתו: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי... וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ... וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם השם אלוקים וַתִּהְיִי לִי" (יחזקאל טז, ו-ח).

לכן כורכים בני ישראל בכל דור ודור את הפסח, המצה והמרור, למען יידע ישראל להעריך היטב את סבלותיו בעבר ואת תכליתו הנעלה של הסבל בהווה.

ביום הזיכרון של יציאת מצרים, עליך לשוות לנגד עיניך את כל התלאות והמרורות שסבלו אבותינו במשך מאות שנים. גם אם חייך בהווה יהיו מרים עד מאוד, הרי תפוג מרירות זו לעומת מרירות חייהם של אבותינו.

החל מאברהם אבינו, לא הוכשר איש בישראל לשליחותו בלי יסורים ובלי נסיונות מרים.

כך משתלבים על שולחן הסדר שלושת הסמלים: פסח, מצה ומרור.

הנביא אומר: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). עם ישראל מצפה לגאולה עתידה, מלווה בניסים שיחווירו לעומתם את ניסי מצרים.

עם ישראל הוא עם שהובטח לו עתיד. העיסוק בציפייה לגאולה הוא לא עיסוק בדבר עתידי, אלא בהווה. כלומר – העובדה שעם ישראל הוא בעל עתיד מזהיר, אומרת לאדם ששווה להשקיע בו כבר עכשיו. עכשיו אנו מתעסקים במשהו שהוא נצחי ובן אלמוות.

פסח, מצה ומרור, אלו הם הצלילים המתרוננים בתקופת האביב הלאומי, וממילא גם באביב האישי. אם אדם רוצה לפרוח ולהצליח לצאת לחירות, עליו לזכור את שלושת המסרים הללו, לכורכם יחד, ולהעביר זאת לבניו.

פסח כשר ושמח.