"אחד האסירים התפרץ בכעס, הוא לא האמין שליל הסדר יעבור עליו בכלא"

קל מאוד להרגיש יציאה בני חורין כשיושבים בבית בחדר מואר. השולחן ערוך לתפארת בשלל כלים נוצצים, בגדים חדשים המגוהצים למשעי, וזאת עם מסגרת תומכת של בני משפחה.

הרבה יותר קשה להרגיש חירות בבית הסוהר. למרות ההשתדלות הרבה של שב"ס, השולחן בכלא לא יהיה יפה כמו בבית, מדי האסיר ודאי לא, ובעיקר יהיו חסרים בני המשפחה מסביב.

'כאבי המאסר', כפי שמכנה זאת הרב יונה יוניוב, רב בית הסוהר דקל בבאר שבע, מתעצמים כשמתקרב חג, ובעיקר כשמגיע ליל הסדר, חג המשפחה, המסורת ויותר מהכל חג החירות - המוטיב העיקרי שנעדר מחייהם של האסירים. האמנם?

אולי אפשר להגיע לחירות גם בכלא?

בסדנא מדהימה שנערכה בבית הסוהר דקל שלושים יום קודם לחג דנו בנושא החירות, איך להיות בן חורין בכלא, ובשאר המוטיבים המרכזיים של ליל הסדר, כמו: 'המרור' - המעשי ובחיים, חובת 'המגיד' בחיים לענפיה ועוד.

בהתחלה הדיבורים גררו הרבה תגובות ציניות בלולות בהומור שחור אופייני, אולם לאט לאט חל שינוי. והתשובות שיצאו מליבם של האסירים, שדיברו על חירות פנימית, מהותית, גם עם שלילת החירות הפיזית, היו מדהימות.

ואם בכלא אפשר להרגיש חירות, ודאי שגם מעל הכבלים הפרטיים והאישיים של כולנו אפשר להתרומם.

המרור, החמץ והמגיד שבחיי היומיום

"ברבנות שב"ס יש ענף בשם 'תקון' מלשון 'תיקון'. שעוסק בלקחת את הנושאים התורניים שנלמדים בצורה הפורמאלית או הלא פורמאלית, ולחבר אותם להוויה היומיומית בבית הסוהר במיקוד לכלים מעשיים לתיקון", מספר הרב יונה יוניוב.

"יש לנו סדנא בשם 'יציאת מצרים' שעוברת ב- 33 מדרשות שב"ס. הסדנא בנויה סביב הלכות וסימני החג וליל הסדר. המטרה היא לעבור תהליך גם ביחס לפסח וגם ביחס לעצמינו. הדבר הייחודי הוא שהסדנא משלבת את כל המקורות מתוך התורה ודברי חז"ל, ומוציאה כלים מעשיים כדי להמחיש ולהעביר הלאה. זה שילוב מאד חזק.

"בבית הסוהר שלנו – 'דקל', ראינו כבר כמה שנים שליל הסדר מאד קשה לאסירים. זה לילה שמורכב ממנהגים, ממשפחה, יש בו הרבה הוויה ושינויים שמקורם במסורת אישית ששונה מאסיר לאסיר. זו היתה נקודת הפתיחה מבחינתנו, להקדיש זמן מיוחד של הכנה לחג הזה".

המוטיב העיקרי של הסדנא עסק איך לא, ב...חירות. "כל אדם צריך להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים, להפוך עצמו ל'בן חורין', אבל איך יוצאים לחירות מבין הסורגים? נגענו גם בשאלה בכיוון ההפוך שלה: איך בן אדם חופשי, שמעולם לא חווה בית סוהר, יכול לצאת לחירות תמימה ושלמה? דווקא מתוך השאלה הזו יצאנו לתוך המסע".

שלושים יום קודם לחג מתכוננים בבית הסוהר דקל לליל הסדר. מיד אחרי פורים התחילה הסדנא המיוחדת שכללה שמונה מפגשים ברמות ובקבוצות שונות. הסיווג האנושי בכלא לא קל, חיבור בין אנשים שלכאורה אין מכנה משותף ביניהם: רקע, גיל, מוצא, קהילה. הכל שונה.

הנושאים נבחרו מתוך ההגדה של פסח עם זווית חדשה, הנוגעת בדופק החיים של האסירים, ובעצם בדופק האנושי כולו.

כשהאסירים ביערו את החמץ מתוכם

מפגש אחד עסק ב'מרור' - נקודת הקושי והשעבוד, שהוא חלק בלתי נפרד מליל הסדר ומהחיים בכלל. שהרי 'מי שלא אמר פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו'. אי אפשר להגיע לגאולה שלמה בלי לעבור תהליך של גלות.

מפגש אחר עסק ב'מגיד' בליל הסדר ובחיים בכלל: תקשורת בין אדם לעצמו/ לחברו ושיח בין האדם לבורא. דיברו בסדנא על 'הלל' על 'נרצה' והוציאו משמעות הרלוונטית לחיי היום יום.

"עסקנו בביעור חמץ. המשנה אומרת 'בודקים את החמץ' ויש כאן משהו תמוה. צריך לומר 'שורפים את החמץ' או 'בודקים את הבית', מה יש לבדוק בחמץ? מוכח שגם בחמץ יש כח חיובי שצריך לנתב אותו. הבן איש חי אומר 'והפרד נא מעלינו את הצד הרע של היצר הרע' - משמע שיש גם צד טוב, רבי נחמן מסביר ש'מניעות' לשון 'נעימות' אחרי שבן אדם מנוע ממשהו והוא מתגבר על כך, הוא מגיע למצב של נעימות – של שמחה".

"השלב המרגש", ממשיך הרב יוניוב, "היה כשכל אחד מהאסירים כתב נקודות של חמץ בתוכו שהוא רוצה לבער - דבר שכתוב גם במקורות חז"ל, ועלו שם דברים מדהימים, אנשים כתבו על כעס, קנאה, גאווה. פחות על הנקודות הישירות שבגינן הגיעו לבית הסוהר, יותר על שורש הדברים - המידות הרעות שהובילו אותם למעשים. בעיני זה תהליך משמעותי, כי כשאתה מגיע לשורש שם העבודה הקשה, ושם גם טמון התיקון. אלו היו רגעים מאד חזקים".

"האסירים שיתפו מה הטוב שהם רואים במאסר"

במפגש המסכם של הסדנא הובא לכלא ציוד אפיית מצות, והאסירים חוו אפיית מצות אמתית. לאחר מכן הם עברו לשולחן סדר לדוגמא. "סביב שולחנות ערוכים" מספר הרב יוניוב, "עם ליווי מוזיקלי של האסירים עצמם, עשינו סיכום של הסדנא, וחתמנו את העניין של לזכות לחירות גם במאסר. הרבה דיברו על הנקודה שחירות אמתית היא חופש מכבלים פנימיים - ממידות, מהתמכרויות, יצאו משם עם דברים נפלאים".

לא היה כאלו שהתנגדו?

"היו כאלו שהיה להם קשה לקבל את התשובה, אחד התפרץ בכעס, זה מאסר ראשון שלו והוא לא האמין שהוא יעביר את ליל הסדר בכלא. אבל בסופו של דבר, תשובה פנימית כולם קיבלו.

דיברו הרבה על אמונה, על כך שהקב"ה לא עושה רע, הכל טוב. נשאר לנו לברר מה הטוב שאפשר להשיג בכלא. אם אני מגיע ממקום כזה אני מפקיע את עצמי מהשעבוד החיצוני, אני עסוק בהתקדמות אישית, בצמיחה למרות הגדר שבחוץ, ממילא אני בן חורין".

וזה סיפק אותם?

"בהחלט. הם שיתפו מה הטוב שהם רואים במאסר: הם לומדים להעריך דברים פשוטים שבחוץ הם לא שמו לב אליהם, מעריכים את המסגרת המשפחתית, אחד אמר שבזכות הכלא הוא נגמל מאלכוהול, אחר סיפר על שיעורים רוחניים שהוא מתחזק בהם. היו שם גילויים מדהימים.

"התפיסה הייתה ש'חירות' לא תלויה במקום, 'חירות' היא מצב שבו האדם מחליט להיות מבחינה מחשבתית, נפשית. אם אני מנצל את הזמן שלי, אם אני לא נופל לייאוש וההיפך, אני מתקדם -  אני בן חורין. הבאנו כדוגמא את המצורע. היציאה מחוץ למחנה היא לא רק עונש אלא היא זמן להתבוננות וניקוי רוחני. גם ההסגר בבית הסוהר ללא החשיפה לעולם שבחוץ - זה נתון לבחירה אישית איך אני מעביר את אותה תקופה".

רק שלא ירצו להישאר בכלא...

"כמובן שאנחנו לא מעודדים את השהות בבית הסוהר, אנחנו מעודדים ניצול של הזמן, המוטו הוא שבית הסוהר הוא לא רק עונש, הוא גם הזדמנות, אתה יכול להיכנס אליו בצורה מסוימת ולצאת מישהו אחר, טוב יותר".

אתה יכול לשתף בסיפור על אחד מהאסירים?

"באחד ממפגשי הסדנא דיבר אסיר שאמור לצאת הביתה לליל הסדר לחופש. מעטים יוצאים. הם צריכים לעמוד בהרבה קריטריונים. הוא הביע דעה על האפשרות להרגיש בן חורין בכלא, וכולם מסביב כעסו עליו: 'אין לך זכות דיבור, אתה לא תחווה ליל הסדר בכלא'. והוא היה עדות חזקה לתהליך המשמעותי שהאסירים עברו, הוא אמר שהוא יוצא לליל הסדר, כי להורים חשוב שהוא יהיה איתם. מבחינתו הוא היה נשאר בכלא בליל הסדר. בבית שלו אין כל כך אווירה רוחנית ואין תפילות מסודרות, ובכלא הוא יכול לחוות יותר מבחינה רוחנית".

אחרי הכל, אין כאלו שיעדיפו לעבור את ליל הסדר בשינה?

"יש כאלו שבוחרים לברוח, זה הכי קל. יש שנמנעים מלהתקשר הביתה בערב החג כדי לחסוך את הקושי. מצד שני שב"ס מאד עסוק בזכויות הדת, וליל הסדר הוא אחד מהלילות שאסירים רשאים לשבת בצוותא זמן ממושך, עם כל סימני החג. הם מקבלים כל מה שאפשרי בתנאי כלא, מפות יפות, ארבע כוסות, מצות שמורות מהודרות ברווח. הרבה פעמים הם מקבלים את מה שבבית לא קיבלו. גם אווירת האחדות גורמת לאנשים להשתתף, באגפים התורניים הקהילה מאד חזקה, יש גם רב שעורך את הסדר. כלומר יש מספיק סיבות להגיע מבחינה גשמית, חברתית, רוחנית ואני מקווה שגם ההכנה שעשינו תגרום להם להשתתף באופן מלא, ואפילו לשמוח".

"התהליך החשוב בעיני הוא שהרבה מאנשי הצוות – מדריכי המדרשה, מורים, רבנים, שהנחו את הסדנא שיתפו שגם הם עברו שינוי בעקבות הסדנא. גם להם התחדד מהי החירות האמיתית, הם קיבלו הרבה יותר משמעות ביחס לליל הסדר. מאד התחדד לנו מהי הנקודה של "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" לא רק מהמקום הצר של אני חופשי, אף אחד לא משעבד אותי, אלא מתוך השאיפה לקחת נקודה שאני מרגיש בה מוגבל, משהו שהתייאשתי ממנו - בכל המישורים ולהשתחרר ממנו לצאת מהמצרים הפרטיים שלי. העובדה הזו שהצוות הושפע כל כך שימחה אותנו, אתה בא לתת - ודווקא מקבל".

זה מראה שאנשים דיברו מהלב, שהם האמינו במה שהם אמרו.

"מי שבא לעבוד עם אסירים חייב להגיע עם אמת פנימית. אסירים זה קהל רחב ומגוון מאד, כל אחד בא עם הרקע והמקצועיות שלו, אי אפשר להקל בזה ראש. אני חושב שאם לא נאמין במסר ולא נבוא מוכנים, זה לא יעבוד. מלבד זאת, הקהל בבית הסוהר הוא קהל שבוי, אבל הוא לא מתנהג כשבוי. להיפך - הפתיחות שם מאוד בולטת. אין מסכות בכלא, אין משחקי כבוד שם, הם לא מקבלים כל רעיון יפה שמוסרים להם, הם צריכים משהו שידבר אליהם, אחרת הם לא יקשיבו, חייבים לבוא ערוכים.

"האמונה הזו ביכולת ובכח של הרצון חשובה מאד לכולם, ובמיוחד לאסירים. יש הרבה אסירים שחושבים שאם יש לי תווית של אסיר - אני מחוק, התדמית שלי הרוסה. כך הם מוותרים על היכולת שלהם להשתנות. דיברנו על לרצות מחדש, על הנקודה של להאמין בעצמי מחדש. הקב"ה מאמין בי? אז גם אני יכול להאמין בעצמי. זו נקודה שמתחזקת בליל הסדר. ליל הסדר נותן לנו הזדמנות לצאת לחירות, להתקדש, להיטהר, וכמו עם ישראל ביציאת מצרים – לפתוח דף חדש".