עשיתם דיאטה? הגוף יילחם בכם בכל הכוח

ב-2009, דני קהיל עמד, קורן מאושר, על בימה זוהרת של תכנית הריאליטי האמריקאית 'לרדת בגדול'. קהיל היה המנצח הגדול של העונה השמינית של התכנית: בשבעה חודשים, הוא ירד לא פחות מ-115 קילוגרמים. לראשונה בחייו, הוא היה צנום, גמיש, אתלטי.

"קיבלתי את החיים שלי מחדש", הוא הצהיר. "אני מרגיש כמו מיליון דולר".

הריצו את הסרט קדימה לשנת 2016, והתמונה כבר לא כל כך וורודה. קהיל עלה יותר מחמישים קילוגרמים בשנים האחרונות, והוא נאבק קשות כדי לא לעלות יותר. והוא לא היחיד. מתוך 16 המתמודדים בתכנית, שכולם ירדו במשקל באופן משמעותי, רק אחת מצליחה – במאמצים כבירים – לשמר את ההישג.

דני קהיל - לפני ואחרי הדיאטה בתכנית הריאליטי

מה הסיבה לכך? לא מדובר באנשים חסרי מוטיבציה. הם השתתפו בתכנית אימונים מפרכת. הם שמרו על דיאטה קפדנית. הם ממשיכים להתעמל ולהקפיד על מה שנכנס לפה. אז למה הייתה ההצלחה קצרת מועד כל כך?

למזלם של אותם מתמודדים, יש מי שיספק להם תשובות. קבוצת חוקרים מהמכונים הלאומיים לבריאות, מוסד פדראלי אמריקאי, בחרה את מתמודדי עונה 8 כדי לעקוב אחריהם ולערוך מחקר על הצלחת הדיאטה שלהם. התוצאות המאכזבות לוו בממצאים מדעיים מדהימים שעונים אחת ולתמיד על השאלה למה דיאטות נכשלות בדרך כלל – ולמה, לפעמים, דיאטה היא רעיון ממש גרוע.

"תוצאות המחקר היו מדהימות – הם הראו לנו עד כמה הגוף נלחם בירידה במשקל", אומר ד"ר קווין הול, שעמד בראש צוות החוקרים. "זה מפחיד וגם מדהים. אותי זה ממש זעזע".

הבעיות בהן נתקלו המתמודדים, גילו החוקרים, נבעו בעיקר משינויים בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם). כשהתכנית התחילה, המתמודדים שנבחרו להשתתף היו אמנם בעלי עודף משקל חריג ביותר, אבל חילוף החומרים שלהם תפקד באופן נורמלי לגודל שלהם. במילים אחרות, הם שרפו קלוריות בקצב המצופה למישהו במשקל שלהם. לעומת זאת, בסוף התכנית, אחרי הירידה הדרסטית במשקל, חילוף החומרים שלהם האט מאד והגוף לא שרף מספיק קלוריות כדי לשמר את המשקל הנמוך החדש.

חוקרים ידעו כבר במשך זמן מה שכל מי שמאבד משקל בכוונה – גם אם הוא מלכתחילה במשקל נורמלי או אפילו בתת משקל – יסבול מחילוף חומרים איטי יותר בסוף הדיאטה. כך שהעובדה שחילוף החומרים של המתמודדים היה איטי יותר בסוף התכנית לא היתה מפתיעה בפני עצמה. מה שהדהים את החוקרים הוא התגלית שחילוף החומרים לא חזר לעצמו גם אחרי שש שנים. גרוע מזה: בעוד השנים חולפות והמתמודדים עולים חזרה במשקל, חילוף החומרים שלהם הפך איטי עוד יותר. הגוף, כך נראה, הלך והכפיל את מאמציו לדחוף את מתמודדי התכנית אל המשקל המקורי שלהם.

דני קהיל, המנצח הגדול, היה זה שהמטבוליזם שלו נפגע יותר מכל. אחרי שהשיב לעצמו חמישים קילוגרמים מאלה שהוריד, חילוף החומרים שלו הפך כה איטי שרק כדי לא להמשיך לעלות במשקל הוא היה צריך לאכול 800 קלוריות פחות ממה שאדם במשקלו יכול להרשות לעצמו באופן נורמלי. כל חריגה קלורית הופכת מיד לשומן.

(צילום: shutterstock)

הקשיים שתיעד המחקר של מתמודדי 'לרדת בגדול' האמריקאית עוזרים להסביר למה קשה כל כך להתמודד עם מגפת ההשמנה העולמית. אפילו שוחרי הדיאטה הממושמעים ביותר, אלה המוכנים לקצץ דרסטית בצריכת הקלוריות שלם ולבלות שעות בחדר כושר, מתקשים לשמר את הירידה במשקל לאורך זמן. לא מדובר במחדל מוסרי או נפשי – אלא במנגנון ביולוגי שמתנגד לירידה במשקל. גם שש שנים אחרי שירדת במשקל, הגוף עדיין יילחם בניסיון להחזיר אותך למשקל המקורי.

ממצאי המחקר, שמתפרסמים היום בכתב עת רפואי לענייני השמנה בארה"ב, הם חלק ממאמץ לתקוף את מגפת ההשמנה וסכנותיה מזווית חדשה. גורלם של קהיל וחבריו מוסיף עוד עדויות לכך שיש להתייחס להשמנה כאל מחלה כרונית, ולמצוא דרכים חדשות לטפל בעודף משקל קיצוני.

עולים במשקל – ועדיין רעבים

כמעט כל מי שניסה לרדת במשקל אי פעם מכיר את התחושה המתסכלת: הדיאטה אולי מצליחה, אבל כמה חודשים לאחר מכן המשקל חוזר – לפעמים, בתוספת ריבית. רגשי האשמה במקרים האלה, לא לגמרי מוצדקים. כפי שהוכיח המחקר, מי שיורד במשקל נלחם לא רק בתאווה למזון. הוא צריך להילחם גם במנגנונים הביולוגיים של הגוף שלו. בין אם ירדת עשרה קילוגרמים או מאה, הגוף ישאף להחזיר אותך למשקל הקודם. הסיבה? לכל אדם יש משקל מסויים אותו הגוף משמר בקלות, ושתנודות בו נוצרות בעיקר עם הגיל. את המשקל הזה הגוף נאבק כדי לשמר. זו הסיבה להאטה החמורה בקצב חילוף החומרים אצל אלה שעשו דיאטה.

האטת חילוף החומרים איננה כלי הנשק היחיד שהגוף מפנה כלפיכם. בעיה אחרת היא שיבוש מוחלט של מנגנון הרעב והשובע בעקבות דיאטות. קחו למשל את ההורמון לפטין, הורמון ששולט בתחושת הרעב. עם ירידה במשקל, רמות הלפטין צנוחות ואנשים מרגישים רעבים כל הזמן. התוצאה? הם אוכלים יותר ומעלים את המשקל האבוד בחזרה. המתמודדים שהשתתפו במחקר אכן דיווחו על רעב מתמיד. ואכן, בדיקות שנערכו להם גילו רמות נמוכות מאד של לפטין. בתחילת התכנית רמת הלפטין בגוף המתחרים היתה נורמלית, אבל בפרק הסיום של התכנית, כמעט ולא הופרש כבר לפטין בגופם. כשהם עלו שוב במשקל רמות הלפטין עלו – אבל רק למחצית ממה שהיו לפני הדיאטה. במילים אחרות, הם עלו במשקל – ועדיין היו רעבים. מאד.

לפטין, אגב, הוא רק אחד מקבוצה של הורמונים ששולטים על מנגנוני רעב ושובע. הקבוצה של ד"ר הול חקרה רק אותו, אבל מחקרים אחרים שבדקו אנשים שערכו דיאטה קיצונית מצאו שגם הורמונים אחרים מתנהגים בהתאם: הורמונים שמאותתים על שובע צונחים, הורמונים שמדווחים על רעב ותיאבון – עולים.

(צילום: shutterstock)

"הפסקתי להאשים את עצמי"

אז האם אין תקווה למי שרוצה להוריד ממשקלו? לא בדיוק, אומרים החוקרים. אנשים שונים מגיבים אחרת לצורות תזונה שונות - תזונה נמוכה בפחמימות מול תזונה דלת קלוריות, למשל– וכן לפעילות גופנית ולתרופות האמורות לסייע בירידה במשקל. וניתוחים בריטאריים ללא ספק מוכיחים הצלחה רבה יותר בשמירה על משקל תקין לטווח ארוך.

אבל החשיבה הפשטנית לפיה צריכת פחות קלוריות היא התשובה הוכחה, באופן חד משמעי, כפשטנית מידי. "אין ספק שיש אנשים יוצאי דופן שמסוגלים להתעלם מאיתותים ביולוגיים ולשמר את המשקל החדש לטווח הארוך על ידי הגבלת צריכת קלוריות", אומר אחד החוקרים. "אבל עבור רוב האנשים, הצירוף של רעב בלתי פוסק והאטה בחילוף החומרים הוא מתכון לעליה במשקל – וזו הסיבה לכך שרק דיאטות מעטות מצליחות למשך יותר מחודשים ספורים".

למתמודדים בעונה 8 של 'לרדת בגדול' האמריקאית, ממצאי המחקר הביאו מעט הקלה. על אף התסכול בגלל קו המותניים שחוזר להתרחב, לפחות הם יודעים עכשיו שלא חוסר כוח הרצון שלהם הוא העבריין. משהו בגוף שלהם, אכן, לא מתפקד כמו שצריך ומקשה על שמירת משקל תקין. "הפסקתי להאשים את עצמי מאז שקיבלתי את הדוח מד"ר הול שמפרט עד כמה חילוף החומרים שלי האט", אומר המנצח, דני קהיל. "לפחות התפטרתי מהבושה".