ממה מפחדים המתים? 10 עובדות על קבורה יהודית

1. קבורת המת היא מצווה, שעל פיה חובה לקבור מתים בקרקע, כשהם עטופים בתכריכים.

2. בכל הדורות דאגו היהודים להביא את מתיהם לקבורה ב"קבר ישראל" - בית קברות של יהודים בלבד, ופעמים שנעשו מאמצים גדולים כדי לפדות גופות יהודים שנהרגו כדי להביאם לקבורה יהודית. כך גם הוקם בכל קהילה יהודית "חברא קדישא" - ארגון שתפקידו הוא הדאגה לטיפול במת על פי ההלכה ושמירה על כבודו.

3. הציווי ההלכתי לקבורת נפטר נלמד מהפסוק בחומש דברים (כא, כג) "לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" - פסוק זה מכיל מצוות לא תעשה ומצוות עשה כאחד.

4. הפסוק המורה על הציווי לקבור, מדבר על נידון למוות בבית דין, שלאחר שהומת, צריך לתלות אותו כדי לפרסם ולהרתיע. מזה למדים קל וחומר: אם יש חובה לדאוג לכבוד של מי שהוצא להורג - קל וחומר לכל אדם.

5. עיקרון קבורת הנפטר היא משום צלם האלוקים שבו. בספר יהושע מצוין כי יהושע תלה את מלך העי, ולעת ערב קבר אותו תחת גל אבנים‏.

6. בפרקי דרבי אליעזר מסופר שאדם הראשון למד מן העורב לקבור את המת כשהרג קין את הבל: "היו אדם וחוה יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוגים בקבורה. בא עורב אחד שמת לו חברו, לקח אותו, חפר בארץ וטמנו לעיניהם אמר אדם ואמר 'כעורב אני עושה' וקבר את הבל." (פרקי דרבי אליעזר, פרק כא). כך גם מסופר בחומש בראשית על אברהם אבינו שקנה "אחוזת קבר" לשרה במערת המכפלה וקבר אותה שם. על משה נאמר "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה". (דברים לד, ו).

7. ההלכה מתייחסת אל המת כאל אובייקט שיש לכבד, כך מקובל המונח "כבוד המת". על פי עיקרון זה, נקבעו פרטי הדינים של קבורה.

8. היבט ראשון בו בא לידי ביטוי העיקרון של כבוד המת הוא באיסור הלנת המת; כלומר, שאין להשתהות שלא לצורך בקבורת הנפטר‏.

מסיבה זו, ביום שניתנה רשות לקבור את הרוגי ביתר לאחר מרד בר כוכבא, תיקנו חכמים ביבנה את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון, כהודאה על השבת כבודן האבוד של הגופות. "הטוב" – שלא הסריחו, "והמיטיב" – שניתנו לקבורה.

9. היבט נוסף של כבוד המת הוא איסור לפתיחת קברים. גם פתיחת קברים לצורך העברת עצמות נפטרים ממקום למקום נאסרה. הפרשנים מסבירים הלכה זו בשני טעמים: הראשון - בגלל ניוול המת, כלומר פגיעה בכבודו בכך שרואים אותו במצב של ריקבון או כשלד ועצמות. טעם נוסף לכך מובא ב"בית יוסף" בשם ה''כלבו'', והוא: הזזת שרידי המתים מדאיגה את נשמותיהם, המפחדות מיום הדין הגדול העתיד לבוא‏.

10. קבורה בארץ ישראל נחשבת לזכות גדולה, ודבר זה נלמד מיעקב אבינו שביקש מבניו שיעלו את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל לאחר מותו, וכן יוסף.

הקבורה בארץ היא בעלת ערך מיוחד גם לאלה אשר חיו ומתו בחוצה לארץ : "כיון שהן מגיעים לארץ-ישראל, נותנים עליהם גוש עפר ומכפר עליהם, ומה טעם? 'וכפר אדמתו עמו'" (בראשית רבה צו).

במסכת כתובות מובא כי הקבורים בארץ-ישראל יקומו תחילה לימות המשיח, ולא יזדקקו לגלגול מחילות.