מה מחפשים סטודנטים דתיים בנשף אוניברסיטאי?

זוהי השנה השנייה ברציפות שנשף אגודת הסטודנטים למשפטים של האוניברסיטה העברית עולה לכותרות. כמו בשנה שעברה, זה שוב קורה בגלל המילה הנפיצה 'מחיצה'. כבר בשנה שעברה ביקשו סטודנטיות דתיות כי תוצב מחיצה בקצה האולם, מאחוריה יוכלו נשים החפצות בכך לרקוד – בלי להפריע לריקודי התערובת בשאר חלקי האולם. בשנה שעברה הן משכו את הבקשה כשראו את גובה הלהבות, אבל השנה הוחלט להעלות את הבקשה להצבעת חברי האגודה.

בתוך שיח רם וזועם שמדבר על זכויות הנשים הדתיות מחד ועל הדרת נשים מאידך, על הכלת המיעוט וסובלנות מצד אחד ועל מדרון חלקלק אנטי פמיניסטי מהצד השני, התקיימה אתמול ההצבעה. 176 הצביעו בעד המחיצה, 211 הצביעו נגד. ההצעה להציב מחיצה – נדחתה.

בעוד הוויכוח ממשיך לגבי השאלה האם יש לכבד את זכות הסטודנטיות הדתיות לריקודים נפרדים או לכפות עליהן את האג'נדה האוניברסיטאית (האגודה פרסמה כי המרצים בפקולטה איימו להחרים את הנשף אם תוצב מחיצה – ליברליזם במיטבו), נראה שאין איש שדן בשאלה אחרת, מהותית יותר. כן, הסירוב לגלות התחשבות בסטודנטים דתיים מצטייר בצורה מכוערת. כן, יותר מידי גורמים משכילים מדביקים את תווית ה'כפייה הדתית' לכל בקשה אנושית פשוטה. וכן, הנטייה הפמיניסטית לדעת יותר טוב מהנשים הדתיות מה טוב להן היא מעצבנת וצבועה להחריד. עדיין, למה בכלל רוצות סטודנטיות דתיות להגיע לנשף של אגודת הסטודנטים?

יש להניח שמדובר בסטודנטיות שאכן מאמינות ביהדות ולא מתייחסות אליה בקלות ראש: אחרת, לא היה חשוב להן כל כך לרקוד בנפרד רק מאחורי מחיצה. אבל למה סטודנטיות דתיות – או סטודנטים דתיים – צריכים בכלל לנכוח באירוע כזה?

כמעט כל אדם דתי נדרש להגרר לעיתים לשמחות משפחתיות שמתנהלות באופן שכלל אינו לרוחו או לפני אמונתו. למען שלום בית וכדי לא להרוס את יחסי המשפחה, דתיים ימצאו שלל דרכים להתמודד עם אירועים כאלה: הגעה לזמן הקצר ביותר האפשרי, ישיבה עם הגב למעגלי הרוקדים, אפילו הסרת משקפיים. אבל הגעה לנשף של אגודת הסטודנטים למשפטים לבטח אינה בגדר מאמץ לשלום משפחתי. גם אם חשוב שתהיה לכידות מסוימת בין הסטודנטים, זה אינו ערך מוחלט ומתמשך כמו יחסים טובים במשפחה. ואפשר לנחש שגם בלי נימוקים דתיים, יש סטודנטים שמדירים את רגליהם מהאירוע הזה. תאמינו או לא, לא כולם אוהבים רעש, המולה, וריקודים.

אז מהי החשיבות הגדולה בהשתתפות הסטודנטים הדתיים? הרי גם לו היתה מוקמת המחיצה, הסטודנט הדתי היה נוכח באירוע מעורב שמתנהל באופן שנוגד את ההלכה. ויש מעט דברים שהתורה מתבטאת עליהם בשפה כה קשה כמו חוסר צניעות פומבי. "ולא  יראה בך ערוות דבר ושב מאחוריך" לא מדבר רק על האדם הספציפי שנהג בחוסר צניעות: האלוקים מסתלק אז, מבהיר הפסוק, ממחנה ישראל כולו. גם מחיצה של ריקודים נפרדים לא תביא להשראת שכינה על נשף אגודת הסטודנטים. ולמה שירצה יהודי ירא שמיים, בלי נימוק חזק ומספק הנתמך בדעת רבנים, להגיע לאירוע שהמאפיינים שלו מרחיקים ממנו את אלוקים?

בעבר, הסביר אחד מאתרי החדשות שסיקר את הפרשה, "סטודנטים דתיים פשוט לא הגיעו לנשף". הגיוני, לא? אבל היום, מסתבר, סטודנטים דתיים שואפים בכל ליבם 'להשתלב בחברה', ולכן הגיעה הבקשה החדשה להציב מחיצה בנשף.

אם כך הדבר, אולי טוב שאגודת הסטודנטים למשפטים הצביעה נגד הצבת המחיצות. כך, במקום ליהנות מתעודת הכשר מזויפת לאירוע חילוני שכזה, ייאלצו הסטודנטים הדתיים לעמוד שוב מול בחירה ברורה: האם הם רוצים לנכוח באירוע הנוגד את ההלכה ומסרב להתחשבות דתית ולו הקטנה ביותר – או שמא, כפי שעשו סטודנטים דתיים רבים לפניהם, הם יחגגו דווקא בכך שישמרו מרחק מהנשף המסורתי?