מה מברכים על פיל או קוף?

א. אִם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנֶּהֱפְכוּ לְחַיּוֹת - אָז הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּשְׁמְעוּ! הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְּרִין (דַּף קט') מְגַלָּה שֶׁבְּדוֹר הַפַּלָּגָה (בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק יא') ה' הֶעֱנִישׁ אוֹתָם בְּכָךְ שֶׁהָפַךְ חֵלֶק מֵהֶם לְקוֹפִים וּפִילִים, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהַקּוֹף דּוֹמֶה בְּמִקְצָת לָאָדָם, וְהַפִּיל מֵבִין קְצָת לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָז רֵאשִׁית, אִם מִישֶׁהוּ חָשַׁב שֶׁהָאָדָם בָּא מֵהַקּוֹף - צָרִיךְ לְתַקֵּן אוֹתוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת הַקּוֹף בָּא מֵהָאָדָם. דָּבָר שֵׁנִי וְחָשׁוּב הוּא שֶׁיֵּשׁ לְכָךְ הַשְׁלָכָה הִלְכָתִית. מַהִי?

ב. מִי שֶׁמְּבַקֵּר בְּגַן חַיּוֹת וְרוֹאֶה פִּיל אוֹ קוֹף מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת". וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם רַק פַּעַם אַחַת. לְאַחַר מִכֵּן יוּכַל לְבָרֵךְ לְלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת. (כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ אֶתְמוֹל).

ג. מִי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּבְרְאוּ מְשֻׁנִּים מִשְּׁאַר בְּנֵי הָאָדָם - מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת". אוּלָם, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה זֶה חָרִיג מְאֹד. כְּגוֹן: כּוּשִׁי שֶׁנּוֹלַד לְהוֹרִים לְבָנִים. אוֹ לַבְקָן שֶׁעוֹרוֹ לָבָן מְאֹד. אוֹ אָדָם נַנָּס מְאֹד שֶׁלֹּא מָצוּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל בֵּינֵינוּ, אוּלָם יִּזָּהֵר שֶׁהַשֵּׁנִי לֹא יִשְׁמַע שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגַע.

ד. הָרוֹאֶה חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיוֹדֵעַ לִלְמוֹד בְּעִיּוּן אֶת הַתַּלְמוּד וּלְהָבִין מֵהַפּוֹסְקִים אֶת הַהֲלָכָה בְּכָל דָּבָר לְפִי כְּלָלֵי הַהוֹרָאָה הַמְּקֻבָּלִים מִדּוֹר דּוֹר, וְהוּא גַם יְרֵא שָׁמַיִם וּמִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת - צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ אֶת ה' וּלְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו". וְיֵשׁ שֶׁמְּבָרְכִים בְּרָכָה זוֹ בְּלִי שֵׁם וּמַלְכוּת וְאוֹמְרִים רַק: "בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו". וְאִם רוֹאֶה אוֹתוֹ שׁוּב לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ שְׁלוֹשִׁים יוֹם - מְבָרֵךְ שׁוּב.

ה. הָרוֹאֶה פְּרוֹפֶסוֹר אוֹ מַדְעָן גּוֹי שֶׁבָּקִי מְאֹד בְּמַדָּע וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מְבָרֵךְ עָלָיו: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם", וְגַם בְּזֶה יֵשׁ חוֹשְׁשִׁים וּמְבָרְכִים לְלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת וְאוֹמְרִים רַק: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם".

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יב', יט')

"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר"

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ יְסוֹד גָּדוֹל בַּחַיִּים. כָּל אָדָם מִטִּבְעוֹ אוֹהֵב אֶת הָאֱמֶת. יֶלֶד קָטָן, אִם לֹא יְלַמְּדוּ אוֹתוֹ לְשַׁקֵּר הוּא יֹאמַר תָּמִיד אֶת הָאֱמֶת. לָמָּה לֹא? זֶה הֲכִי טִבְעִי וְטוֹב. כָּל אָדָם הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר רַק אֱמֶת, לָלֶכֶת רַק בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וְלִהְיוֹת אֲמִיתִּי עִם כָּל אָדָם. אֲבָל מַה הַבְּעָיָה? שְׁמִי שֶׁהוֹלֵךְ רַק עִם הָאֱמֶת מִבְּלִי לָזוּז אֲפִילוּ קְצָת - לֹא מַצְלִיחַ לְהִסְתַּדֵּר בַּחַיִּים. לֹא מַצְלִיחַ לִפְתֹּר בְּעָיוֹת שֶׁצָּצוֹת כָּל רֶגַע בַּחַיִּים. לֹא מַצְלִיחַ לְרַצּוֹת וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּם. בְּקִצּוּר - הַחַיִּים מַּרְאִים שֶׁחַיָּבִים קְצָת לְשַׁקֵּר. קְצָת מִפֹּה וּקְצָת מִשָּׁם וְאַתָּה מִסְתַּדֵּר יֹפִי, כֻּלָּם שְׂמֵחִים, הָעִנְיָנִים זוֹרְמִים וְזֶהוּ. נוּ, מַה אַתֶּם אוֹמְרִים? זֶה נָכוֹן?

בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְצוֹעֵק: שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שֶׁקֶר!!! אַרְגִּיעָה - מִלְּשׁוֹן רֶגַע, מַה הַכַּוָּנָה? הַשֶּׁקֶר פּוֹתֵר לְךָ רַק אֶת הָרֶגַע הַקָּרוֹב אֲבָל מְסַבֵּךְ אוֹתְךָ בְּעָתִיד. וְאִלּוּ הָאֱמֶת, אוּלַי מַקְשָׁה עָלֶיךָ אֶת הָרֶגַע אֲבָל הִיא נִשְׁאֶרֶת עוֹמֶדֶת לָעַד!

הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַמִּילָה אֱמֶת הֵם רְחוֹקוֹת אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה: א - בִּתְחִלַּת הָאוֹתִיּוֹת, מ - בְּאֶמְצַע, וְת - בַּסּוֹף. וְאִלּוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַמִּילָה שֶׁקֶר הֵן קְרוֹבוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה: ק, ר, ש. וְזֶה בָּא לִרְמֹז שֶׁהַשֶּׁקֶר טוֹב רַק לָרְגָעִים הַקְּרוֹבִים וְלֹא מֵעֵבֶר, אוּלָם הָאֱמֶת הוֹלֶכֶת אִתְּךָ וּלְצִדְּךָ עַד הַסּוֹף!!

וְכָךְ הִסְבִּירוּ אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין עא': הָאוֹמֶרֶת שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא לְקָרֵב אֶת הַמְּרֻחָקִים וּלְרַחֵק אֶת הַמְקֹרָבִים: לְקָרֵב אֶת הַמְּרֻחָקִים - הַיְנוּ האמ"ת שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת מְרֻחָקוֹת, וּלְרַחֵק אֶת הַמְקֹרָבִים - הַיְנוּ השׁק"ר שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת מְקֹרָבוֹת. וְלָכֵן, צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אַךְ וְרַק אֱמֶת, גַּם אִם נִרְאָה לוֹ שֶׁהוּא יַפְסִיד מִזֶּה, כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר - זֶה לְטוֹבָתוֹ.