הרבנית ימימה מזרחי
הרבנית ימימה מזרחי: בואי לגלות את סודו של ל"ג בעומר
יש מי שההילולה של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר במירון עשויה להיראות לו כמו ביטול תורה, צפיפות בלתי נסבלת או המוניות מיותרת. אבל מתחת לפני השטח, נראה שדווקא ביום הזה, דרך הצדיק הזה, מסתתר בעיצומו של ל"ג בעומר סוד גדול. אז מהו אותו סוד? הרבנית ימימה מגלה
- הרבנית ימימה מזרחי
- פורסם י"ח אייר התשע"ו |עודכן
אנו בפתחו של ל"ג בעומר והערב הזה, הלילה הזה, בזמן הילולת רבי שמעון בר יוחאי שייסד את תורת הסוד, הקב"ה מגלה לנו סוד. בואו ונלמד סוד.
בעל ה"אמרי נועם" כותב: פרשת בחוקותי היא ה-ל"ג לפרשיות התורה (כלומר, זו הפרשה ה-33 מפרשת בראשית). יש בה ל"ג ברכות. ובפרשת התוכחה (הקללות) יש ל"ג פסוקים. ובפרשת ערכים (לקראת סוף הפרשה), גם ל"ג פסוקים. ועל פי רוב, קוראים פרשה זו בשבוע שחל בו ל"ג בעומר.
אנו בפרשה ה-33. יש בה 33 ברכות, 33 פסוקי תוכחה, 33 פסוקים על פרשת ערכים, קוראים אותה בשבוע של ה-33 לעומר ומה כל זה אומר?
רמז לכתוב: אישה אחרי לידה 33 יום תשב בדמי טהרה וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וכל כוח בירור האדם הוא עד ל"ג בירורים, ואז על השאר יזריח ה' מצידו, לברר אותו לטוב.
מה בעצם הוא אומר כאן? למדנו, שבליל הסדר חווינו לידה. כל אחת קיבלה איזשהו "תינוק", איזשהו חידוש בליל הסדר. לפי התורה, אחרי לידה יש 33 יום שאישה סופרת, ימי דכדוך וימי דיכאון אחרי לידה כאלה ומל"ג בעומר, מהיום ה-33, הכל טוב, נשמה. מחכים לנו טו"ב ימים, 17 יום, מל"ג בעומר ועד חג השבועות. זהו, מעכשיו – רק טוב.
מה הטוב שמחכה לנו ביום הזה? איזה סוד נותן לנו רבי שמעון? סוד מופלא – הוא נותן לנו תפילה מיוחדת-מיוחדת, תפילת מירון.
אבל לפני כן, מי בכלל יכול להתפלל במירון? איזו מהומה, איזה רעש, דרבוקות, אוכל-שתיה – מה כל ההמוניות הזו? מי יכול בכלל להתפלל ככה?
אומר לנו הקב"ה: כל יהודי הוא סוד: הֵיכַל ה' הֵמָּה! את רואה אותו מבחוץ, "עַמךָ" כזה, המוני כזה ובפנים – זהירות, אתה נכנס אל מקום אש להבת שלהבת.
חז"ל אומרים לנו, שכשרואים אוכלוסי ישראל (המוני אנשים מעם ישראל עומדים בצפיפות האחד ליד השני), מה צריך לברך? ברוך חכם הרזים. ומה הכוונה? כל אחד הוא סוד בעם ישראל. כל אחד הוא רז. אל תלַגלגו על יהודי ל"ג בעומר.
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
יש בינינו רבים שמעקמים את אפם: "כל ההליכה הזו למירון בל"ג בעומר היא ביטול תוֹירה". חכו רגע כי מי אמר את זה לפניכם? רבי שמעון בר יוחאי. כשאנשים הם מאוד-מאוד גדולים, הם יכולים בקלות לשרוף במבטם אנשים שהם "עמךָ" כאלה.
רבי שמעון יוצא מהמערה ורואה אדם חורש את שדהו. "מה אתה עושה?"
"אני עובד לפרנסתי, שיהיה לי אוכל", האיש עונה.
"מה? מי חושב על אוכל?" רבי שמעון מזדעזע. "לי היה עץ חרובים וניזונתי ממנו שנים ארוכות. איך אתה עובד בשדה כשיכולת ללמוד תורה?!" והוא נותן בו עיניו ושורף אותו.
אומר לנו הקב"ה בל"ג בעומר: אני שם אותך בתוך ההמון ההמונִי הזה, בתוך העמךָ הזה. את יודעת מה זה עמך? וויי וויי, את יודעת מה זה עמך? יש ברכה בפרשה: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. והספורנו בפירוש מדהים מסביר מה זה עַם ומי זה העמךָ של עם ישראל. ה' אומר: אֶל זֶה אַבִּיט. אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ. אנשים שנראים לך נכים מבחינה רוחנית, כי הם לא מי-יודע-מה "גדולים", וְחָרֵד עַל דְּבָרִי – הם כל כך טובים ואיך קל לשרוף אותם, להפוך אותם לגל עצמות!
אבל אחרי שנה נוספת במערה, יוצא רבי שמעון ואומר: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה. אני רוצה לגלות, כי כל יהודי הוא רז!"
הוא רואה בערב שבת יהודי שרץ עם שני הדסים בידיו. "הלו, מה זה? סגולה חדשה שלא כתובה בשום מקום?"
"לא. אני חייב פרחים בבית לכבוד שבת, אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. ושאומר לאשתי: 'הבאתי לך פרחים'".
לפני שהוא הופך את האיש לגל של עצמות, רבי שמעון עוצר. "איזה יופי", הוא אומר. "אני, מה אני עשיתי לכבוד השבת? את ההלוֹכֶע (ההלכה) הבסיסית. כל השבוע אני מכוסה בחול ולומד תורה במערה ולכבוד שבת אני לובש את בגדיי. זה המינימום הנדרש בהלכה, ללבוש בגדי שבת. אבל האיש הזה קונה פרחים לשבת. כמה אני יכול ללמוד ממנו! פרחים? וואו. רק אתה שומר שבת. רק אתה באמת מצפה לה ומתכונן לקראתה בהתרגשות".
אין יהודי שאי אפשר ללמוד ממנו סוד. איזהו חכם – הלומד מכל אדם ואין יהודי שהוא לא שיעור, שיעור קומה.
אני רוצה להסביר מיהם יהודֶי ל"ג בעומר. ושלא תעזו ללגלג עליהם. פעם אחת לא ירד גשם, מספרת הגמרא. באו חכמים לרבי שמעון בר יוחאי ואמרו לו: "תתפלל שירד גשם".
אמר: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" וירדו גשמים.
והרבי מלובביץ' שואל שתי שאלות גדולות: ראשית, אם יש "שֶׁבֶת אַחִים", אז ממילא "גַּם יָחַד". למה לכתוב את המובן מאליו? והשאלה השנייה, שהיא הענקית: בכל סיפורי הגמרא על אי-ירידת גשמים, באים לחכם והוא מתפלל ויורד גשם. גשם הוא תוצאה של תפילה. אז ממתי החכם אומר פסוק, לא תפילה – פסוק, ויורד גשם?
והוא עונה תשובה מופלאה. כשה' רואה הרבה אנשים ביחד, מאוחים ומעוכים, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, הוא אומר: גַּם אני! גם אני רוצה להיות איתם יָחַד.
כך מלמד אותנו רבי שמעון את הסוד של "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם": כדי שאמלא את כל צורכיכם הגשמיים והרוחניים, תצטופפו זה עם זה.
מירון זו עת רצון אדירה. ולא צריך להתפלל מילה. "ימימה, לא הצלחתי להוציא הגה בהמוניות הזו" – לא נורא, נשמה. כי לא צריך. מהי "עת רצון"? בטעותנו נדמה לנו, שלפעמים ה' רוצה ולפעמים לא בא לו ("המנוי אינו זמין כעת, אנא התקשרו במועד אחר"...). אבל אין דבר כזה אצל ה'. הוא תמיד רוצה!
אלא ש"עת רצון" היא, כשמיליון יהודים עומדים בדבוּקה ענקית וזו רוצה חתן וזו רוצה ילדים וזו רוצה שמחה וזו רוצה ילד שישוב בתשובה וה' אומר: ים של רצונות? זו "עת רצון". יש כל כך הרבה אחים שרוצים; שֶׁבֶת אַחִים. גם אני בא להיות איתם – גַּם יָחַד! וזו תפילת מירון.
אין לנו מושג איזה סוד הוא כל אדם מישראל. איזה כוח אדיר יש לעם ישראל. ולכן, ה-מצווה של ל"ג בעומר היא לא להעז לדבר לשון הרע או רכילות. בכלל. למה? הרב וולבה מסביר, שאדם שכל הזמן רוצה לגלות על רעהו תגליות, שכל הזמן רוצה לספר סודות ("תעבירו! תשתפו!"), הוא אדם שכופר במושג שנקרא "סוד". אז שאדם כזה ידע, שלא מחכה לו יותר שום סוד בחיים. מה שאת רואה – ככה החיים שלך.
"מה, לא מחכה לי איזשהו גילוי?" – לא, נשמה. כי את בן אדם שכופר בסודיות. עַם שמגלה, כותב הרב וולבה, הוא עם גולה ממקומו, עם נטול מקום. את בן אדם שכל הזמן חי בנִּגְלה: "מה הוא אומר" / "מה היא אמרה". אבל כשקיבלו תורה, עוף לא צייץ (זה הטוויטר שלך, אני אומרת השבוע. זה הוואצ שלך). ליום אחד תנסו להיגמל מהחדשותיות, מהגילוי הבלתי פוסק. רבי שמעון מלמד אותנו את תורת הסוד: אל תגלו כל דבר. תאפשרו שיחכה לכם סוד. תאפשרי לסוד לבוא אלייך ולהגיד: "גלי עינייך. בואי תראי מה הקב"ה שמר לך".
כל יהודי הוא רז וכל יהודי הוא סוד ומי הכי סודי? את. איזה סוד מופלא שאת, ים מלא סודות! ויבוא בקרוב מי שאת כל כך מחכה לו, ויגלה, יגלה בעזרת השם את הסוד המופלא שאת וכמה טמון בך.
שנזכה ל-שבת אחים גם יחד ולהמון-המון ישועות.
הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה, שזנחה את המקצוע לטובת אהבתה הגדולה - לימוד תורה לנשים בהיבט עדכני ורלוונטי לחיים. היא מרצה מבוקשת ברחבי הארץ והעולם, ושני ספריה "במה אברכך?" ו"פרשה ואישה" (הוצאת ידיעות ספרים), הפכו לרבי מכר. דרך מפעל עלוני פרשת השבוע שלה, "פרשה אישה" נשלח בכל שבוע עלון בנושאים של זוגיות, רווקות, הורות וחינוך ילדים, מצוות נשיות ודיון אקטואלי בענייני דיומא.
הכנסי לכאן כדי לקבל מתנת תוכן מיוחדת מהרבנית ימימה (בחינם).