"אני חולם לצייר את גאולת ישראל"

את התמונה הזו, מעולם לא ראיתם: תמונת הבעל שם טוב זיע"א, כפי שנראתה בחלום הלילה לרבי שמעון בר יוחאי (63), הצייר הירושלמי שקבע את מושבו ברחובות ירושלים. "אני אומר לך שכך הוא נראה", מצביע רבי שמעון ושפתו נחרצת. "ראיתיו בחלומי שלוש פעמים וזו התמונה שראיתי. תמונתו של אבי תורת החסידות - היא לא זו הנפוצה", הוא חוצץ. לדבריו, כמובן.

שעת ערב, אחרי יום של שקידה בבית כנסת 'רבי מאיר בעל הנס' שבשכונת שערי-חסד, מגיע רבי שמעון בר יוחאי כדי להתפרנס קמעא ולקבל כמה זהובים בעד ציוריו האומנותיים.

יש בהם בציוריו של מיודענו ייחודיות שאין לאחר: הציורים שלפנינו צוירו בעט (!). ממש כך. "אני חושב שאני הצייר היחיד בארץ שמצייר בעט", הוא אומר. "זו עבודה קשה מאוד של ציור, תנועה". לא יאומן כי יצויר.

לצדו, על ספסל האבן המאולתר ובחסות המולה רועשת של מרכז עיר בירה, נחים להם בשלווה ציורים יהודיים מושכי עין ומשובבי לב, מבקשים אולי להאיר את החשיכה הרוחנית השוררת במקום המסואב. כך לדוגמא ניתן לראות כאן ציורים של יהודים בעלי חזות אותנטית מפזזים ומכרכרים, איש שיבה רכון על הגמרא ועוד כהנה וכהנה.

- אני שם לב, רבי שמעון, שיש לך רק ציורים יהודיים בצקלונך. זה וודאי במכוון?

דיבורו קצר, מדוד עד להפליא: "אכן. אני מצייר רק ציורים יהודיים. למעשה, אני רואה בזה שליחות. כי אני מצייר היסטוריה, את ההיסטוריה של עם ישראל. יש ברשותי גם ציורים שיכולים לעטר את הסוכה, דוגמת מכירת ארבעת המינים ועוד כהנה וכהנה. צריך לראות אותם כדי להבין במה מדובר".

רבי שמעון מראה לי אלבום קט, שם כנראה נמצא אוצרו הברוך. אלו הם העתקים מזעריים מציורי שמן של חכמינו כמו הבאבא סאלי זיע"א ועוד. במבט ראשון, אתה מתקשה להאמין כי מדובר בציורים. דיוקם המפליא מעניק להם חזות של תמונה. הציורים המקוריים נמכרים בסכומי עתק, ולכן הם לא נמצאים כאן, בלב הרחוב הירושלמי השוקק-חיים.

- ציירת פעם את מרן הגר"ע יוסף זיע"א?

"כן. אבל כבר מכרתי את הציור. זה היה בהזמנה אישית".
 

טוב שם טוב

שמו הבלתי-שגרתי ננקב לו על ידי ה'סנדק' שלו, הבאבא סאלי זיע"א - אליו הייתה משפחתו מקורבת. "נקראתי על שמו של רבי שמעון בר יוחאי. זה שמי וזה כל החיים שלי", הוא אומר.

- ודאי אתה מרגיש מחובר במיוחד לדמותו של מגלה תורת הסוד, התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שעל שמו הנך קרוי.

"איזו שאלה. אני קורא לעתים קרובות מספר הזוהר הקדוש, ואף מקפיד לעלות כל חודש להשתטח על ציונו שבמירון".

- ודאי גם ציירת פעם את הרשב"י.

"בהחלט. אבל מיד מכרתי את העבודה הזאת. אין לי העתק ממנה".

רבי שמעון בר יוחאי נולד ברמלה. מגיל ילדות – בגיל 8 שנים בלבד – נמשך לתחביב הציור. "הציור הראשון שציירתי – הוא נופי ארץ הקודש", הוא נזכר.

ברבות השנים, והוא כבר תושב הרובע היהודי בירושלים, החל לעסוק במלאכה ברצינות-יתר. "הבאבא סאלי זיע"א שלח אותי לירושלים, והוא ששלח אותי לעסוק במלאכה זו", הוא מעיד.

הוא זכה ויצק מים על ידי איש הכותל, המקובל הצדיק רבי שמואל דרזי זצ"ל, כמו אצל זקן המקובלים, הגה"צ רבי יצחק כדורי זיע"א. "כולם קיבלו ממני ציורים ובירכוני על מלאכתי".

"אני בן אדם פשוט", הוא מצטנע, שעה שאני מנסה ללקט ממנו שביבי מידע על אמירות או הוראות שקיבל מרבותיו הקדושים. "אני יכול רק לומר לך שהייתי מקורב מאוד לרבי יצחק כדורי". ככל הנראה, לאיש שיחנו יד ורגל בתורת הסוד. הלא לא בכדי הסתופף בצלם של חכמי תורה זו.

צניעותו ופשטותו של רבי שמעון אכן עושות רושם. אם תמיד נתפסים בעינינו הציירים והסופרים כאגודה שרואה עצמה נעלית מהמון העם, סטייליסטית שכזו, שחיה בבועה משלה, הרי שהליכותיו האציליות והנעימות של האיש מעידות כי ניתן להיות אמן אמתי אך מאידך מלא בענווה נוחה. בקיצור: אמן לא צריך לחיות בפלנטה אחרת של הגיגים ומחשבות גבוהות. הוא יכול להיות יהודי פשוט. פשוט מאוד.

הלוואי על כל האמנים והמושכים בעט.
 

הערל מהולנד והלמדן הזקן

כבר 36 שנים שהוא יושב ברחובות עיר קדשנו ומושך ידו בעט או בשמן. בשנים עברו, קבע את מקום מושבו הארעי במדרגות הרובע היהודי, סמוך ונראה לבית כנסת 'החורבה'.

בשעתו, שח לי מכרו ר' יונתן אורן, הציעו לו לרבי שמעון להשתתף בתערוכה יוקרתית של ציורים בגולה, דבר שהיה מכניס לכיסו רווחים של סכומים אסטרונומיים, אך הוא סירב בתוקף. "אני לא יוצא מארץ הקודש, ויהי-מה", חרץ.

אבל אם אינו יוצא לניכר, כנראה הניכר מגיע אליו. הלקוחות שלו לא מגיעים דווקא מרחובותיה החרדיים של בורו-פארק או מאנסי. גם תיירים נכרים מהולנד מכירים את הכתובת הירושלמית, וכשהם נוחתים ארצה הם לא פוסחים על ביקור במעונו המאולתר של האיש.

- וזה לא סוריאליסטי בעיניך, רבי שמעון, שערל מהולנד רוכש תמונה של יהודי עבדקן הוגה בסוגיית 'שניים אוחזין בטלית'? מה לגוי ערל אצל למדן זקן?

רבי שמעון מתקשה להבין את התמיהה: "כשגוי מבקש לרכוש תמונה יהודית, אני מבין שהוא מתעניין בעולם היהודי וביהדות. אני מצדי מוכר לכל אדם באשר הוא – גוי כמו, להבדיל, יהודי".

עבודתו של ציירנו איננה כצפיחית בדבש. עמל ויגע רב קודמים למלאכה המוגמרת, ובייחוד אם מדובר בציורי שמן. "לעתים המלאכה אורכת מספר חודשים (!)", משתף אותנו רבי שמעון. "לעתים זה אורך חודש וחצי לערך. הצבע צריך להתייבש. מדובר בתהליך. זה לא נוצר מ'הרגע להרגע'".

- ציור העט שלפנינו, שבו נראים יהודים מכרכרים – כמה זמן ארך לך לציירו?

"ארבעה ימים".

- אומרים שהצרכן החרדי אוהב לרכוש תמונה של נוף יותר מאשר תמונה של ציפורים למשל. זה נכון?

"כעיקרון, אני יכול לומר לך שיש דברים בגו. אבל אתה יודע שעל טעם וריח אין להתווכח. כל אחד והטעם שלו. אי אפשר לומר אמירה גורפת בעניין".

לטהר את ירושלים

יהודי של פעם, תם ודחיל חטאין, הוא רבי שמעון. ולא, לא רק בגלל הקסקט העיראקי שהוא חובש לראשו וזיו-איקוניו - זקנו המאפיר היורד על פי מידותיו. כבר בשיחה קצרה עמו אנו מגלים יהודי שכל חייו הנם בלתי לה' לבדו וכי הוא עושה מלאכתו ארעי. צייר ציורי הוא זה.

"לפני כל ציור שאני מצייר, אני נושא תפילה נרגשת לבוראי", הוא מגלה בכנות. "מה ייצא? זה לא תלוי בי".

"בכלל, צריך לדעת שציור - הוא יצירה. אני מוציא אותו מעצמי, מהנשמה שלי. הבורא הוא המצייר, כביכול, ואני פשוט מזיז את העט. אני רק מדמיין דמיונות שאני מצייר. היצירה היא של הבורא. אני בעצמי עומד משתומם מול התוצאות של היצירה".

"היו יהודים ששבו בתשובה בזכות ציוריי", הוא מעיד ברגש במענה לשאלתנו. "זה חלק מתפקידי במקום הבלתי-נעים הזה. יהודים שמגיעים לרכוש אצלי ציורים, מקבלים גם טפטופי יהדות. ודאי שאני משוחח עם אנשים רבים המתעניינים בציוריי. אני מסביר להם את כל החיים במציאות שלנו".

- "כל החיים במציאות שלנו" – מאי משמע? פרֵט.

"אני מסביר להם שיש ה' יתברך בעולם ושהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים. שיש דין ויש דיין. זו כמובן לא שיחה 'על רגל אחת'. אט-אט אתה רואה שהאיש משתפר בהתנהגותו, ובהמשך גם מניח כיפה על הראש".

- יודעני שקשה היא התשובה, אבל אודה לך אם תענה לי רבי שמעון: איזה ציור מציוריך אתה הכי מחבב?

"זו באמת שאלה קשה. כל הציורים שלי חביבים עליי במיוחד. כל יצירה זה עולם בפני עצמו. אבל אני יכול כן להצביע על ציור של ציון רחל אמנו ולידו עדר כבשים. זו תמונה שבעיניי יוצאת-דופן. הציור הזה העניק לי התרוממות רוח של ממש. צריך לראות כדי להבין במה דברים אמורים".

- לסיום: איזה ציור היית רוצה מאוד לצייר ועדיין לא סיפק בידך הזמן לציירו?

"את גאולת ישראל".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com