"קהילה יהודית בחו"ל צריכה בית כנסת פעיל כדי לשרוד"

בנה הבכור של אילת מאמו-שי הוא עדיין לא בן 14, אבל כבר הספיק לבקר ב-55 מדינות. איך? ככה זה כשאמא שלך היא מטיילת נלהבת שגם חוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם במסגרת הדוקטורט שלה.
 
ההתעניינות  של אילת מאמו-שי בתחום ניצתה לפני כעשור, כשעברה עם משפחתה לגור בגיברלטר. "בעלי קיבל הצעת עבודה , וכך עברנו לגור פה", היא מספרת. "ידעתי שבגיברלטר ישנה קהילה  יהודית, אך לא ידעתי שהקהילה היהודית פה כזו חמה ומחבקת. עוד לפני שנחתנו, הרבנית המקומית התקשרה אלי להזמין אותנו לארוחת צהרים. קיבלו אותנו בחום, עזרו עם המזוודות, ובכלל היו נהדרים לאורך כל הדרך".
 
הקהילה בגיברלטר מונה כ- 700 איש, אומרת מאמו-שי, והיא קהילה דתית מאד. "אנשים עם כיפות שחורות. בארץ זה אולי היה מרתיע, אבל כאן יש אחדות מדהימה. אנשים פשוט שמחים לפגוש יהודים אחרים, גם אם הם לא חיים כמוהם". הילדים של מאמו-שי לומדים במוסדות של הקהילה, שם מממנים ההורים שעתיים ורבע של לימודי קודש בצהרים. "אני מאד אוהבת מסורת ומורשת יהודית וזה נראה לי דבר חשוב", היא מסבירה.
 
ההיכרות הקרובה עם הקהילה בגיברלטר גרמה לה להתחיל להתעניין בקהילות קטנות ברחבי העולם, נושא שעליו החליטה גם לכתוב את הדוקטורט שלה. "התחלתי עם טיול בספרד, ארץ שיש בה הרבה מקומות עם קשר עמוק ליהדות מהתקופה של לפני גירוש ספרד. אחרי הטיול הזה נסעתי לטטואן שבמרוקו. עיר שבעבר היתה בה קהילה יהודית ענקית, אבל היום נותרו בה רק שבעה יהודים! באורח פלא ממש, פגשתי אחד מהשבעה הללו באופן ספונטני במהלך הטיול".
 
קהילה קטנה ושוקעת נוספת בה ביקרה באזור היא הקהילה היהודית בפלמה דה מיורקה הספרדית.

"הזמינו אותי לשם לתת הרצאה. זו קהילה ממש עצובה: 150 יהודים בסך הכל, וכולם מבוגרים. הילדים היהודים היחידים שראיתי שם היו הילדים שלי, שבאו איתי...הצעירים לא ממשיכים במקום, וזו קהילה שתיעלם עוד מעט, למרבה הצער". אבל במיורקה יש גם מגמת התעוררות יהודית, דווקא מקרב אנשים שלא משתייכים רשמית לקהילה היהודית. צאצאי האנוסים שם, אומרת מאמו-שי, מגלים עניין רב במורשת שלהם. "כיום חיים באי בין 20-30 אנוסים הלומדים על בסיס חודשי את הלכות התורה עם ניסן בן אברהם, שליח הארגון "שבי ישראל", ששב בעצמו לדת היהודית לאחר שגילה כי משפחתו שמרה על הסוד במשך שנים רבות. אחד מתלמידיו הקבועים הוא הסופר והעיתונאי מייקל סגורה, הצמא ללמוד עוד ועוד על ההיסטוריה של בני משפחתו", היא כתבה. במשפחות אלה, שהיו מרוחקות מהיהדות במשך מאות שנים, עברו מדור לדור מסורות כמו הפרדת בשר וחלב, או הדלקת נר לכבוד שבת.
 
למרבה המזל, לא כל הקהילות הקטנות נמצאות במגמת היעלמות. קחו למשל את הקהילה היהודית בקרקוב, עליה כתבה אילת כך: "הקהילה היהודית בקרקוב מונה כיום 150-130 יהודים ו-60-50 ישראלים, אולם כיוון שיהודים רבים אינם מזוהים ככאלה, המספר האמיתי קרוב יותר ל-300 עד 400 אנשים... דווקא הצעירים המעטים נשארים להתגורר בה ובוחרים לקחת חלק פעיל בחיים היהודיים הדתיים. על מנת לחזק את החיים היהודיים ולאחד בין אנשיה, קהילת קרקוב מקיימת מדי יום ארוחת צהריים אליה מוזמנים כל חברי הקהילה ובערבי שבת יש ארוחות שבת משותפות".
 
"בקרקוב היהודים אומרים שפשוט כמעט ואין אנטשימיות כיום, מצב מאד שונה ממה שהיה פעם", מציינת מאמו-שי. השינוי הזה, ללא ספק, עוזר לקהילה לפרוח. תופעה דומה היא רואה גם בבודפשט, בה ביקרה זה עתה. "זו היתה קהילת ענק לפני השואה. בשנים לאחר מכן הקהילה הידלדלה מאד, אבל בשנים האחרונות היא שוב במגמת גדילה. היום הקהילה הזו מונה יותר ממאה אלף יהודים!"
 
קהילות יהודיות מרתקות צומחות גם במקומות שבהם אין היסטוריה ארוכת שנים של התיישבות יהודית. סינגפור, למשל, היא קהילה כזו. "סינגפור היא הקהילה שהכי הזכירה לי את גיברלטר, בה אני מתגוררת כיום", אומרת אילת מאמו-שי. "קודם כל, הן הוקמו בנסיבות דומות. את הקהילה בסינגפור הקימו 150 משפחות יהודיות מעיראק שהגיעו לסינגפור מטעמי עסקים. את הקהילה בגיברלטר הקימו אנשי עסקים ממרוקו, ספרד, ואנגליה. בשני המקומות כמה משפחות עשירות הן אלה שהקימו את מוסדות הקהילה. גם היחס הסביבתי לקהילה מאד דומה: כשהייתי בסינגפור התקיימה שם תחרות 'פורמולה 1' והזמינו נציג של כל דת להתפלל לשלום נהגי המירוץ, כולל כמובן נציג מהקהילה היהודית. באופן דומה, בטכסים רשמיים בגיברלטר תמיד מזמינים גם נציג יהודי. בשני המקומות יש אוכלוסייה מקומית שמכבדת מאד את הקהילה היהודית ומשתפת איתה פעולה".

מאמו-שי לא רק מבקרת בקהילות כתיירת בעלת סקרנות אקדמית, היא גם מנסה לסייע לקהילות האלה בפועל, במידת האפשר. "אני תמיד שואפת שיהיה יותר שיתוף פעולה בין הקהילות הקטנות והגדולות. לקהילה בקרקוב עזרנו למשל להביא אליהם משלחות יהודים מהארץ שיבואו וילמדו על ההיסטוריה היהודית של קרקוב. זה גם עוזר כלכלית ליהודים המקומיים וגם יוצר קשר רגשי. כשביקרתי בקהילה בניו זילנד, שמעתי תלונות על כך שהם כל כך רחוקים, שמורים ומורות יהודים לא מוכנים לבוא ללמד במקום. מקום יפה, אבל סוף העולם שמאלה...אז פרסמתי קריאה בניסיון לסייע בגיוס אנשי חינוך עבור הקהילה".
 
יש קהילה יהודית בעולם שאין בה ישראלים?
"יש ישראלים בכל מקום בעולם, והם תמיד פתחו בפני את הדלת ואת הלב. למעשה, הישראלים שפגשתי בכל מקום הניעו אותו לכמה יוזמות: לכתוב ספר על רילוקיישן- "רילוקיישן דרלינג, רילוקיישן!", ליזום את 'יום הרילוקיישן הישראלי בתפוצות' יום שבו ישראלים בחו"ל עושים מעשים טובים למען מדינת ישראל. תמיד תהיתי למה התגלגלתי לרילוקיישן הארוך בגיברלטר, אבל הגעתי למסקנה שיש הרבה רעיונות שלא הייתי מגיעה אליהם אחרת. כך, בין שאר, הקמתי את לשכת המסחר גיברלטר- ישראל מתוך אמונה כי ישראל "כסטארט אפ ניישן" יכולה לתרום רבות לגיברלטר שמאוד צמאה לפתרונות יצירתיים וחדשניים וגיברלטר יכולה לשמש עבור החברות הישראליות כשער כניסה לאירופה.  בעקבות יוזמות החשובות שציינתי אני מרגישה שאני משמשת כשגרירה טובה של מדינת ישראל".
 
אבל לצד הסיפור האישי שלה, מאמו-שי מכירה בכך שלא כל הישראלים משתלבים היטב בחו"ל. "הרבה ישראלים, למרבה הצער, מרגישים מנודים על ידי הקהילות היהודיות. יש קהילות שבהן המקומיים מאד מתנשאים על הישראליים ולהיפך, וזה ממש עצוב. דווקא אצלנו, בגיברלטר, המצב הפוך: הקהילה היהודית חמה ומחבקת, אבל דווקא הישראלים לעיתים שומרים מרחק בגלל הגוון הדתי של הקהילה, אך יחסי כבוד הדדי תמיד שוררים ביניהם".

 
אבל מאמו-שי לא רק מחברת בין קהילות, היא גם לא נרתעת ליצור חיבור בין ישראלים ויהודים מקומיים. "לאחרונה ייסדתי פרויקט 'מועדון עברית' בגיברלטר. פניתי לנשים הישראליות כאן ושאלתי האם הקהילה היהודית עשתה משהו בשבילן. כולן הודו שכן. כשהיה צריך משהו – הקהילה היתה שם. אז באתי בהצעה להחזיר טובה: להקים מועדון עברית שבו נמסור שיעורים בעברית מדוברת, חינם אין כסף, לאנשי הקהילה. לשמחתי זו הצלחה גדולה, והיא משיגה מטרה נעלה: גם יוצרים גשר בין הקהילה היהודית לישראלית, גם מפיצים את השפה העברית בקרב יהודי התפוצות וגם משיבים טובה לקהילה".
 
כחוקרת קהילות, האם הבחנת באלמנטים שמבטיחים את הישרדותה של קהילה?
"בהחלט. כדי שקהילה תשרוד, גם אם היא קטנה, היא צריכה בית כנסת פעיל. לא כמו במיורקה, למשל, שבית הכנסת נפתח רק בשבת בבוקר. הקהילה גם צריכה לפחות חנות כשרה – שוב, לא כמו במיורקה שם יש רק מקרר אחד לאוכל כשר. אנשים לא חושבים לשמור כשרות אם אין להם מוצרים זמינים...גם מוסדות חינוכיים של הקהילה הם דבר חשוב. פרויקטים שמגיעים מבחוץ, כמו מורים ליהדות ואברכים שמגיעים למקום, גם הם עוזרים לתת תנופה וחיות לקהילה".
 
אחרי כל כך הרבה טיולים בעולם, איזה קהילה יהודית את עדיין חולמת לבקר?
"האמת שיש הרבה. אבל אם אני צריכה לנקוב בשם אחד, אז הקהילה היהודית בג'מייקה. קהילה קטנה, אבל כזו שמעניינת אותי מאוד באופן אישי".