עודד מזרחי: "בדרך לאלוקים תמיד יש מהמורות"

למרות התמורות שידע שוק ההוצאה לאור מאז ומעולם, יש סופרים שהשינויים לכאן ולכאן לא ממש משפיעים עליהם. היצירות שלהם הן לא רק מרתקות, מעניינות, ונושאות מסר ייחודי. היצירות הללו, כך נדמה - פשוט נועדו להיות. זו התחושה שעולה בי בכל אימת שאני נתקלת בפרי עטו של הסופר עודד מזרחי מירושלים, שמרגע שהפציע אל תודעת הציבור עם סדרות הספרים המרתקות שכתב (ביניהן 'עין רואה', 'אור חוזר' ועוד) – לא מש ממנה.

בשונה מהרבה סופרים אחרים, מזרחי טווה את חוטי המילים בצורה כזו שלא מותירה מקום לספיקות: מאחורי הסיפורים הכל כך 'חיים', 'פועמים' ו'בועטים' האלה - עומדת יד אמן, שחווה דבר או שניים על בשרו לפני שהחליט להעלות על הדף את רשמיו. כעת, הוא עושה את זה שוב – עם ספר חדש בשם 'שניות אור'.

כמו כל קודמיו, גם הספר הזה מתאים לכל אדם ובכל מצב רוחני בו הוא שרוי, אך מדבר ביותר 'מהבטן' של בעלי התשובה. כמו כל אותם בעלי תשובה עליהם הוא כותב, גם מזרחי בעצמו עבר כברת דרך ארוכה עד שהגיע אל השלימות הפנימית המשתקפת דרך קיום המצוות. "שניות אור הם בעצם רגעים קטנים בתוך החיים הבנאליים ורצופי ההתמודדות שלך, מעין הבזקי 'אור' רוחניים, שבהם אתה קולט אי אלו הארות פנימיות ותובנות מחכימות", אומר מזרחי. "רוב הסיפורים בספר מבוססים על דברים שחוויתי, אולם את חלקם בדיתי מלבי בהתאם לאותן תובנות. כל סיפור מתאר אפיזודה יומיומית שמתרחשת בחיי כולנו, והרעיון המרכזי הוא לקשר את הדברים ה'שטחיים' לכאורה, לפנימיות שלהם".

ומהי אותה פנימיות?

"מציאות ה', אין משהו אחר. מטרת הספר היא להראות כיצד ה' נמצא בכל מקום, גם בכזה שנראה לנו טריוויאלי או לא הגיוני. השאיפה שלי היא שדרך הסיפורים והתובנות שעומדות מאחוריהם, הקורא ישכיל לסגל מבט מפוכח יותר על החיים שלו עצמו, ויבין שגם הוא יכול למצוא את ה' בתוך הקשיים והניסיונות שלו".

לעניין הניסיונות, אין הבדל לדידו בין בעל תשובה שנמצא בתחילת דרכו או בעל תשובה ותיק. "כולם חווים קשיים, עליות ומורדות. דרך ה' לא הייתה ולא תהיה לעולם – דרך סטטית, ללא מהמורות. החוכמה היא לקנות כלים שיעזרו לך לעבור את המהמורות האלה, והספר הזה הוא אחד מאותם כלים".

 

בעלי התשובה – שם נרדף ל"מגזר הלא מגזרי"

מזרחי (55) נולד בפתח תקווה, שירת בחיל מודיעין ולמד בפקולטה לקולנוע וספרות, באוניברסיטת תל אביב. אלא שדווקא שם, במעוז ה'חממה' החילונית, ניצתו בו הרהורי תשובה, והוא החל לחקור את היהדות לעומק. כשגילה את האמת שבה, עוד במהלך לימודיו – חזר בתשובה ועזב את הלימודים לטובת ישיבת 'לב יהודה' (ברסלב), ובהמשך הגיע לישיבתו של הרב יצחק גינזבורג, שבצלו הוא מסתופף עד עצם היום הזה. בהמשך הקים עם תמר אשתו משפחה של חמישה ילדים, והיום הוא סב לשבעה.

בכל ספריו נאמן מזרחי לקו מנחה מרכזי, שתפקידו נחלק לשני רבדים: הרובד האחד – הצגת עולמו הנפלא של בעל התשובה, על יתרונותיו ונקודות החוזק שבו. בחלק זה מנסה (וגם מצליח) מזרחי להראות עד כמה טוב ונכון הוא העולם הזה, לכל יהודי באשר הוא.

ברובד השני לעומת זאת – מציג מזרחי את התמורות בחייו של בעל התשובה, את ההתמודדות והקונפליקטים הרבים שהם מנת חלקו, את הצד הפחות 'נעים', אם תרצו. "אם הייתי צריך לתאר בשלוש מילים את בעלי התשובה הייתי קורא להם 'המגזר הלא מגזרי', היות וכל אחד התחזק בחיל אחר – דתי לאומי, ליטאים, חסידים וכדומה. 

"משום שכך, הרבה פעמים הם 'נופלים בין הכיסאות', ואין להם אחיזה אמיתית בשום קרקע מוצקה שהיא. וזה עוד לפני שדיברנו על הקושי האדיר להתנתק ממה שהיית, לבחור סקטור אחד מבין כל ההיצע הקיים, ולהתחייב אליו".

ומה רע בלהתחייב? יש שיגידו שדווקא אותה 'התחייבות', היא זו שבונה קרקע יציבה לרגליו של בעל התשובה.

"אז זהו, שבהתחייבות הזו לסקטור אחד יש קצת סכנה. מטבע הדברים, אדם ששייך לסקטור מסוים, נוטה לייחס לו חשיבות עליונה וגבוהה יותר מסקטורים אחרים, ולעתים אפילו לשלול אותם על הסף. מתי אין כל רע בלהתחייב לסקטור מסוים? כשאתה מבין שיש אמת גם בסקטורים שאינך נמנה עליהם. לכולם יש יתרונות וחסרונות. גם באיפה שהיינו לפני התשובה, יש  טוב. אין כאן שחור או לבן. יש טוב בכל דבר, רק תסכים לראות בו את הטוב הזה".

אז ממה מתחילים?

"מתחילים בלהעריך את הטוב שיש בכל קבוצה. מה זה אהבת ישראל? זה הרי לא סתם מילים בעלמא. למילים האלה יש משמעות גדולה שאומרת בעצם שכל יהודי שווה משהו, כל אחד חזק במשהו. חב"ד – מצטיינים בהתוועדות חברים והבנת החסידות. שיטת הרב קוק מצטיינת באהבת ארץ ישראל והשתלבות בחברה. ליטאים – מצטיינים בלימוד גמרא, וכן הלאה. עם ישראל זו רקמה צבעונית ומגוונת שיש בה את כל הסוגים והמינים, וזה מה שמייחד ומייקר אותה בעצם".

 

"יום יבוא, ובעלי התשובה ישתלטו על המדינה"

אפרופו גיוון. באשר לבעלי תשובה שנמצאים בתחילת הדרך, האם באמת טוב הדבר שיוצעו בפניהם עשרות דרכים ואפשרויות?! הרי ככל שיש פחות 'טעמים', הסיכוי להתבלבל בבחירה קטן יותר. אך מזרחי דווקא אינו סבור כך. "חשוב להציג את מגוון הדרכים והאפשרויות תוך מתן הסבר על כל אחת ואחת מהן, כדי לאפשר בחירה חופשית. אם הוא חזר בתשובה דרכך ואתה מלעיט אותו רק באמת שלך, מבלי להציג לו אמיתויות נוספות - מה הסיכויים שהוא ימצא את המקום הייחודי שלו, בתוך כל בליל האמת הזה? גם אם אתה חזק בדברים מסוימים, תזכור שבדברים אחרים אתה חלש מאוד. אל תזלזל באף אחד אחר. אפשר להיות שייך, גם מבלי להיות תחת הגדרות כל הזמן. 

"חשוב שלבעל התשובה יהיה איזשהו עמוד שדרה, רב מסוים שידריך אותו וילמד אותו טוב מרע – אך חשוב גם מאוד שהפנים של בעל התשובה, יהיו מופנות אל הכלל. הרי כתוב בפירוש שבימות משיח, האמת תהיה נעדרת – גם מלשון חסרה, וגם מלשון עדרים-עדרים. כל עדר, והאמת שלו".

וכאן בדיוק נכנס העניין של העבודה הזרה, שכולנו מצווים להתרחק ממנה כמו מאש שורפת. "הרי מה זה עבודה זרה? זה כשאתה לוקח דבר חלקי, ועושה ממנו הכל. אם אתה הולך בדרך מסוימת, ללא מישים אתה עלול לשלול את היהודים שנמצאים בגדה השנייה, הרחוקה ממך. זה בעצם מה שמביא לבידול בתוך עם ישראל, ומזה צריך להתרחק. איך? בזה שתאפשר מרחב – גם לעצמך, וגם לאחרים. אל תהיה תלוש, אבל גם אל תעשה עבודה זרה מהדרך שלך".

בתוך כך מגולל מזרחי את משנת רבו יצחק גינזבורג הי"ו בנושא זה של בעלי התשובה, ואומר בשמו כי "יום יבוא ובעלי התשובה ישלטו במדינה, היות והם היחידים שיש להם את כל הספקטרום. מה זה מלך? אותיות כלם – מלך המשיח הוא לא מגזרי. הוא לא שייך לסקטור מסוים, אלא לכולנו. הוא כולל את כולנו בתוכו. כך שמי שאומר שהאמת אצלו, אין לי ספק שהוא רחוק לגמרי ועוד לא התחיל להבין מה זו אמת. האמת היא הטוב הכולל, ולטוב הזה אני מנסה לחתור".

 

לא זכה ב(שניות ה)אור מן ההפקר

לתובנה החשובה הזו הגיע מזרחי אחרי שנים של בירורים ותהיות, ו... כדברי המשורר המפורסם - לא מן ההפקר זכה באור. כן, גם אם מדובר בשניות של אור – הוא קנה אותן בעמל וביושר. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שאולי, בשונה מספרים רבים אחרים שמנצים לתקופה ואז נעלמים, ספריו של מזרחי פשוט לא נועדו להיבלע אי שם בקרן זווית, להתאבק להם בנחת על המדף ולחכות ליד מושטת שתגאל אותם מבדידותם.

אחד הסיפורים היותר חזקים בספר 'שניות אור' הוא הסיפור 'שיר עתיק יומין', המתאר סאגה מרתקת של בחור שנתקל ברחוב בקבצנית מבוגרת, ומתחיל לנגן לה בגיטרה שלו. על פניו, סיפור נחמד מהחיים. אך מתחת לפני השטח, בפנימיות העמוקה של המילים, מבקש מזרחי לספר סיפור אחר לגמרי: "הקבצנית המבוגרת אינה אלא השכינה השבורה, המקבצת 'נדבות' ומתחננת בפני העוברים ושבים לפתוח את לבם אליה", הוא מסביר. "אז, עובר במקום בחור רגיל שפותח את לבו אל הזקנה, ונותן לה פרוטה. אבל גם לאחר שעשה את המעשה הטוב, זה לא מספיק לו. אז הוא מתחיל לשיר ולנגן לה כדי לשמח אותה, וכדי להראות לה שלמרות המצב הקשה – עדיין יש תקווה".

כחובב מילים מושבע, אין לו למזרחי רגע דל בכתיבה. אמנם הייתה לו הפסקה של כעשור מיד לאחר שחזר בתשובה (לפני כעשרים שנה), אבל מאז – אין יום שעובר עליו, מבלי לעסוק במלאכת מחשבת זו.

נוצתו עברה בין שלושה ספרי שירה פרי עטו שפורסמו, ולאחר מכן המשיכה בדרכה לשלל מטלות אחרות, ומלבד הספרים שראו אור עד כה, עוסק מזרחי בכתיבת ביוגרפיה, איגוד סיפוריו שפורסמו בעלון 'ראש יהודי' לכדי ספר, 'תלמידים מספרים' - על דרכו של הרב יצחק גינזבורג, כתיבה קבועה באתר 'בשבע', ועוד ועוד. "לכתיבה אין סוף. היא תופסת את הכל, ודרכה משתקף ה'אני הפנימי' שלי, בכל שלב ושלב מחיי".

היום, אחרי כל הבירורים שעברת, אתה מגדיר עצמך כאדם מאושר?

"מאושר זה דבר יחסי. המצב של יהודי, כל יהודי, מקביל למה שכתוב בזוהר הקדוש, שבתרגום חופשי אומר: 'חדווה נמצאת בלבי, ובכייה מהצד השני'. זה המצב הקיומי שלי, שלנו. אני אמנם משתדל להשית את השמחה על חיי, כי אני מצווה לשמוח בכל מצב, אבל מצד שני, לא יכול להגיד לך שאין בי שברון לב על הדברים שהעולם הזה עובר, ואתה בתוכו. סך הכל, עבור כולם, העולם הוא לא מקום פשוט לחיות בו. יש לנו התמודדות עד לרגע האחרון ממש, וצריך להיות לוחם טוב. לפעמים מצליחים, ולפעמים לא".

ומהי הצלחה אמיתית בעיניך?

"להצליח, בראש ובראשונה, זה לדעת להיכשל. לא בכדי, אותיות המילה 'כשל' יוצרות את המילה 'שכל'. בכל כישלון יש לימוד מסוים שינחה אותך לעבר המטרה הבאה, וכשאתה לומד להתבונן על הטעויות שלך באמת, בלי לפחד, אתה יכול להפיק מהן הרבה תובנות ולקחים. שנזכה".