היום, ב’ בסיון, הוא יום מסוגל להתחזק באהבת ישראל. אל תחמיצו

1. ''יום המיוחס'' הוא כינוי ליום ב' בסיוון.

2. הטעם לשם זה הוא שבשנה בה ניתנה תורה, נאמר ביום ב' בסיוון לבני ישראל: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי - וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ..." (שמות יט, ה-ו).

3. טעם נוסף לשמו המיוחד של היום הוא, כי למרות שאין בו מעלה מיוחדת, הוא חל בין ימים טובים. בשו"ת ''האלף לך שלמה'' מובא כך: "היות ואין בו שום מעלה מצד עצמו, והוא חל בין ראש חודש סיוון לשלושת ימי ההגבלה". דברים אלו מבוססים על דברי הגמרא במסכת תענית: "הואיל ומוטל בין שני ימים טובים - עשאוהו כיום טוב עצמו".

4. בשם רבי ישראל מרוז'ין מובא משל המבהיר את חשיבותו של היום: משל למלך שהזמין אליו ארבעה מטובי הציירים, ומסר להם תפקיד רם ונישא – לצייר את קירות ארמונו, האומנים חילקו את העבודה ביניהם, שכל אחד יצייר קיר אחד בכל חדר, הם עשו את המלאכה כמיטב כשרונם, חוץ מאחד מהם שלא עשה מאומה, הוא רק ישב, חישב חשבונות ומדד מדידות, לא הבינו חבריו פשר הדבר. עם תום העבודה, בא זה והביא מראות מלוטשות יקרות, וחיפה בהם את הקיר הרביעי, והשתקפו בו כל הציורים של שאר הקירות בהתמזגות נפלאה ואמנם, הקיר הזה היה היפה ביותר.
הנמשל הוא כי יום זה, ב' סיוון, דווקא משום שאין היום הזה מיוחס לעצמו בשום חשיבות מיוחדת, וכל יחוסו הוא שיום שלפניו הוא ראש חודש, והימים שלאחריו המה שלושת ימי הגבלה – משום כך מגיע לו להיקרא מיוחס. רבותינו גדולי המוסר מסיקים מכך מסקנה נפלאה לגבי חשיבות הענווה בעבודת השם: "מי שאינו רואה בעצמו סגולות מיוחדות, רק במה שלפניו ולאחריו, זה עצמו הוא יוחסו".

5. טעם נוסף מובא במקורות: "רגילין לקרותו יום המיוחס, מפני שביום זה באותה שנה חל יום הכיפורים".

6. ביום זה הגיעו ישראל לדרגה הגבוהה ביותר, והיו כאיש אחד בלב אחד. "ביום זה הגיע עם ישראל לתכלית ההתבטלות אחד בפני השני, שזו המעלה וסגוליות המיוחדת של עם ישראל, על כן נתייחסו ביום זה במעלתם המיוחדת", כותב בעל ה''ישמח ישראל'', שמוסיף ומדגיש את חשיבותה של האחדות: "לפי שבראש חודש באו למדבר סיני שם נאמר: ''ויחן שם ישראל נגד ההר'', ודרשו חז"ל במכילתא: "כאיש אחד בלב אחד", דהיינו אחדות שלימה בתכלית ההתבטלות של איש לרעהו, על כן ביום המחרת היו יכולים להגיע לרום חשיבותם וייחוסם להיות לעם הנבחר כעם סגולה".

7. רבי מלכיאל טננבוים מבאר כי החל מראש חודש סיוון נחשבים הימים כימי שמחה. כה דבריו בשו"ת ''דברי מלכיאל'': "אבל מראש חודש סיון ואילך - הימים ימי שמחה בעצמותם, שהחלו להכין את עצמם לקבלת התורה, ונאמר להם ביום ב' סיון שיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש".

8. ביום זה לא אומרים תחנון, וקיימת מחלוקת בפוסקים האם מותר להתענות בו.