כל אחד יכול לכבוש פסגות

מל"ג בעומר לשבועות ישנם שבעה עשר ימים – בגימטריה 'טוב'. ועל כך אמרו קדמונים כי ימי הספירה מתחלקים ל'לב' - 'טוב'. ל"ב ימים ועוד טו"ב ימים. העבודה הכוללת היא להגיע ללב טוב זך ונקי לקבלת התורה, אולם קודם צריך 'לב' להרגיש, לצאת מהמירוץ שמשכיח מאיתנו את הלב ואת הרגשות, ולאחר מכן ניתן להתקדם ולזכך ולתקן את הלב... כאשר נעשה את העבודה הזו בנחישות ובהתמדה אנו יכולים להגיע לשיאים גבוהים מאד.

לא משנה מהי נקודת המוצא שלך, מהיכן הגעת והיכן אתה נמצא כיום – כל אחד מכל מקום, יכול להגיע עד הפיסגה. ישנם קשיים אובייקטיביים וישנם קשיים שהחברה והסטיגמות שלה מייצרים, אבל מי שמוכן לטפס על הרים יכול להגיע רחוק...

הימים הללו שאנו נמצאים ביניהם מסמלים זאת יותר מכל. ל"ג בעומר - יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא ומעביר תורתו, וחג השבועות שהוא יום מתן תורה וגם יום לידתו ופטירתו של דוד המלך, מעמידים אותנו מול שתי דמויות ענק שהגיעו לפסגות הגבוהות ביותר – רבי עקיבא ורות המואביה. שניהם הגיעו לייעודם המעלה מנקודת המוצא הרחוקה ביותר.

רות מגיעה מאומה שנגזר עליה ריחוק נצחי מעם ישראל, ורק מאוחר יותר נפסק שנשים אינן בכללו ('מואבי ולא מואבית'). אומה המסמלת את הטומאה בשיאה. 'מואב' בגימטריה מ"ט = מ"ט שערי טומאה, והם אלו שאכן הכשילו את בני ישראל באחד הכשלונות הנוראים בתולדותיו.

רבי עקיבא הגיע ממשפחת גרים ולא זו בלבד אלא גם מדרגת 'עם הארץ' - שהתבטאה לא רק בבורות מוחלטת אלא אף בשנאת תלמידי חכמים שהתגלמה במאמרו המפורסם 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור...'.   

ומשם, מהמקומות הרחוקים הללו - רבי עקיבא הגיע לפיסגת הגדלות התורתית ונחשב לראש חכמי תורה שבעל פה: 'משה רבינו של תושבע"פ', ורות המואביה נעשית ברבות הימים 'אמה של מלכות בית דוד' וממנה עתיד לצאת מלך המשיח.

דרך היסורים

רות המואביה ורבי עקיבא צמחו מתוך פרשיות חיים סוערות וכואבות, והימים הללו מזמינים אותנו להצצה מלמדת בשולי האדרת של אותן דמויות לפי השגתנו הדלה.

על חייה הסוערים והמהפכניים של הגיורת רות, אנו קוראים בחג השבועות במגילה הנושאת את שמה ובדברי חז"ל. בתו של מלך מואב שנישאת ליהודי 'מהגר מארץ יהודה', חיי נישואיה הקצרים מסתיימים במותו ובמות אחיו ואביו – והיא בוחרת להשאר בודדה עם חמותה. מתוך העוני המחפיר, האלמנות והגירות – מגיעה הנערה הזרה בארץ יהודה לפיסגת ההיסטוריה, מחלציה יוצא דוד מלך ישראל ובעתיד גם מלך המשיח!

עקיבא רועה הצאן מתמסר בגיל ארבעים להתחלת לימוד תורה בכיתה א' עם ילדים קטנים, הוא צריך הרבה כוחות נפש כדי לספוג את אי הנעימות הכרוכה בכך. הוא גובר גם על הקושי הזה וגם על הקושי שמזמנים לו ולרעייתו חיי העוני... עקיבא מתקדם בתורה עד שהוא נוסע למרחק בעידודה של אשתו הצעירה - ללמוד תורה מפי גדולי הדור. בעשרים וארבע שנים של בדידות והשתקעות מוחלטת בעמלה של תורה זכה להגיע לפיסגת ההשגה בנגלה ובנסתר - והוא חוזר לעירו מלווה בעשרים וארבע אלף תלמידים. 

חייו לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. את כל הישיבה הגדולה והעצומה הזו הוא ליוה למנוחות בימי המוות הטראגיים שבין פסח לעצרת. גם בחייו הפרטיים לא ידע נחת ושני בניו נפטרו על פניו בצעירותם וביום אחד. הוא גם חווה את חורבן ירושלים ושלטון רומי ואת השואה של העיר ביתר - חיסול התקוה שלו לנצחון בר כוכבא בו 'דימה לראות משיח'.

ורבי עקיבא לא נואש... הוא בונה מחדש את בית מדרשו וישיבתו, ומעמיד את רבי שמעון בר יוחאי שדרכו גילה את תורת הסוד ואת שאר התנאים שהמשיכו את מסורת תורה שבעל פה. בדיוק כמו רות שלא נשברה ולא התייאשה - היא רואה לנגד עיניה רק את היעוד ואת היעד, היא נישאת לבועז הזקן ו'אינה הולכת אחר הבחורים'. בכך היא זוכה למה שלא זכו בנות ישראל ואף לא בנות מלכים - היא מצמיחה את שושלת המשיח.

ספר במדבר

בפרשת השבוע אנו מתחילים לקרא את ספר במדבר, העוסק בקורות העם בתקופה של קושי והתנסות, אין ספק שמלבד העונש שנגזר עליהם להיות ארבעים שנה במדבר, היתה זו תקופת הטירונות של העם היהודי שהכשירה אותו לנתב את העקשנות של 'עם קשה עורף' – לנחישות ודבקות במטרה בכל מצב ומכל מצב. שינון המסר הזה הינו, ללא ספק, חלק עיקרי בהכנה לחג השבועות ולקבלת התורה.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.