רוצים ביטחון עצמי? כך תשיגו אותו

למראית עין, הספר 'למי קראת חתול' - פרי עטו של המרצה והמאמן מאיר גור – אינו אלא 'עוד' אסופת מחקרים וציטטות של מדענים ואנשי מקצוע מתחום הנפש, המתיימרים להציע 'דרך חדשה', 'שיטה מהפכנית' או כל שם אחר שתרצו – לאושר ולהצלחה בחיים.
 
המבחן של ספרי עזרה עצמית למיניהם הוא ביכולתם לספק כלים מעשיים זמינים לקורא. בנקודה הזו, ספרו של גור בהחלט צולח את המשוכה. בנוסף לתיאור של מגוון כלים מעשיים ליצירת ביטחון עצמי (כלים שפותחו הודות לקריאה של אינספור מחקרים עדכניים בתחום כמו גם הצלבה עם מקורות מהיהדות) גור אף מזמין את הקורא לחוויה מיוחדת במינה שנקראת 'המפתח ללב'  - קו טלפון בעלות של שיחה רגילה, שדרכו 'ישדר' המחבר לקוראים שלוש שיחות קונקרטיות מדי שבוע.

המטרה הסופית של כל הכלים הללו? לעזור לנו להפוך חלומות למציאות.

כי בינינו, למי מאיתנו אין חלומות? מי מאיתנו לא היה רוצה להיות אי שם, במקום יותר 'פורה' / ריווחי / מעצים? מי מאיתנו לא היה רוצה לאייש משרה חשובה, ולמצות את שלל כישוריו בתחום מסוים? כולנו שואפים, וטוב שכך.

השאלה היא איך מממשים שאיפות, איך הופכים את החלום למציאות ואיך שולטים במה שקורה לנו – בכמה שפחות כאבי לב ומשברים בדרך אל האושר? בהיותה נסמכת על מקורות מהתורה הקדושה, התשובה שמאיר גור מציע אמנם אינה חדשה, אך יש ויש עוד מה ללמוד ולהעמיק בה. למשל, זה לא סוד שהאמונות הפנימיות שמוטבעות בתת ההכרה שלנו – הן בעלות השפעה מכרעת על ההצלחה שלנו בחיים. זה גם לא סוד שאמונה ודאית ביכולות שלנו, קרוב לוודאי שתניב פירות מתוקים להפליא. "ביטחון עצמי הוא אמונה ודאית לגבי היכולות שלנו", כותב גור בספרו.

איך מפסיקים לדבר על האמונה בעצמנו, ומתחילים לחיות אותה באמת – זו השאלה הגדולה. 

התשובה על פי גור: אמונה תת הכרתית (או בשמה הרווח 'אפקט פיגמליון')! "כשאדם מאמין בהחלטיות בדבר מסוים, הוא יגרום לכך ביודעין ובלא יודעין, שהדבר יתממש ויבוא לידי ביטוי בחיים שלו – למרות, וזה הדבר המפתיע, שאין לכך שום אחיזה במציאות, או אפילו אחיזה קלושה", מסביר גור ומבאר את הסיבה לכך: "המוח של האדם אינו מבדיל בין דמיון לבין מציאות. אני יכול לחוש את העולם שוב ושוב, על ידי כוח הדמיון בלבד – כי האזורים במוח המגיבים רגשית לאירועים אמיתיים, מגיבים רגשית גם לאירועים מדומיינים".

לצורך העניין, ניתן דוגמה:

לפני שנים, במדרשייה לבעלות תשובה בה למדתי – הייתה לי חברה בשם בתיה. מי שמכירה את עולם המדרשיות יודעת, שבשביל להיות מוכנה וראויה להתחיל לצאת לשידוכים – חייבים לעבור כברת דרך מסוימת (המינימום הוא שנת שהות אחת לפחות במסגרת אינטרנית). אבל אותה בתיה, 'שברה' את כל החוקים.
מרגע שנכנסה לדירתנו, לא פסק פיה להפיק מרגליות ולשנן לעצמה (ולא פחות מכך לנו), שהיא מתחתנת השנה. בנות הדירה הותיקות שחקו בהנאה לעומתה ואיחלו לה 'אמן' מכל הלב, אך עמוק בלב – לא מן הנמנע שרבות מהן חשבו ש'אין סיכוי'.

היו כאלה שגם העזו ואמרו לה את דעתן, אך לבתיה זה לא שינה בהרבה. היא הייתה נחושה להשיג את מבוקשה, ויהי מה.
אינני יודעת איך זה קרה, אבל כעבור שנה בדיוק – לא רק שהיא זכתה להתחתן עם בחור כלבבה, אותו בחור שהיא התחתנה איתו אף נמנה על בחורי ישיבה ספציפית, שהוזכרה בתפילותיה של בתיה ונהגתה פעמים כה רבות על דל שפתיה. "אני אתחתן עם בחור מהישיבה הזו והזו", אמרה לנו תמיד, ואכן צדקה.

מאיפה היה לה הביטחון העצמי  - ואפילו העזות – להאמין שזה יקרה בתוך זמן קצר? ולמה רובנו בכל זאת לא מצליחים להפוך את משאלות הלב, למציאות חיה, קיימת, ממשית ובועטת? "ברוב המקרים שהמסר שלכם לא עבר, לא הייתה התאמה בין מה שאתם אומרים, לבין הצליל ושפת הגוף שלכם", כותב גור. "וברגע שאין התאמה בין כל חלקי המסר, המוח קולט אותו בצורה חלשה מאוד, ולכן גם נוטה שלא להגשים אותו".

כוח הדיבור הוא כוח מעורר, אבל לא פחות ממנו – המחשבה, הצליל ותנועות הגוף שאנחנו עושים, כשאנחנו אומרים דבר מסוים. במילים אחרות, אם תרצו להשיג ביטחון עצמי אמיתי, כזה שלא יתנדף עם כל רוח חולפת, כדאי מאוד שתקראו את הספר הזה, שייתן לכם מושג לא רק על ה'איך', אלא גם על ה'למה'.

לרכישת הספר 'למי קראת חתול' בהידברות שופס  התקשרו לטלפון מספר 073-2221250